המלחמה הגותית (436–439)
 | ||||||||||
| מפת צפון גאליה | ||||||||||
| מערכה: שקיעת האימפריה הרומית | ||||||||||
| תאריכים | 436–439 (כ־3 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | צרפת | |||||||||
| תוצאה | ניצחון רומי | |||||||||
| ||||||||||
המלחמה הגותית (436–439) הייתה סכסוך צבאי בין הפוידראטי הגותי והאימפריה הרומית המערבית תחת הקיסר ולנטיניאנוס השלישי. היא התרחשה בעיקר במחוזות הגאליים מ-436 עד 439. דמויות המפתח המעורבות היו המנהיג הגותי תאודוריד הראשון והמפקד העליון של הצבא הרומי, אאטיוס. מקורות בני התקופה מאפיינים את הסכסוך הזה כמלחמה. בנוסף, היו התקוממויות של הבורגונדים והבגאודים באותה תקופה.
מקורות
מקורות המלחמה הגותית (436–439) והקרבות הספציפיים שהתרחשו במהלכה מתועדים בצורה גרועה. היעדר רישומים מקיפים המפרטים את הקרבות הופך את זה למאתגר לשחזר את התקדמות המלחמה. הידע הזמין שלנו נגזר בעיקר מדיווחים מקוטעים שסופקו על ידי כרוניקנים, בתוספת אזכורים מזדמנים שנמצאים ביצירות של משוררים, רטוריקנים ותאולוגים. פרוספר הוא המקור העיקרי המשמעותי ביותר המתעד את האירועים, עם תובנות נוספות שסופקו על ידי הידטיוס וסידוניוס אפולינאריס.
רקע
הוויזיגותים התיישבו בגאליה אקוויטניה כפוידראטים לאחר המלחמה הגותית בספרד בשנת 418. עם זאת, הם התגלו כלא אמינים בין 418 ל-435. בשנת 426 התרחשה התקוממות משמעותית נגד האימפריה הרומית, שדוכאה על ידי התערבות צבאית בראשות אאטיוס. יתר על כן, בשנת 430, אאטיוס הביס צבא גותי.
גורמי המלחמה
כמו במרד המוקדם יותר של תאודוריד הראשון, הסיבה למלחמה זו אינה ברורה ממקורות התקופה. לכן יש להסיק את מקורותיה מהמצב הפוליטי של האימפריה הרומית באותה תקופה. האימפריה הייתה יציבה יחסית לעשור הקודם, בעקבות סיום מלחמת האזרחים בין בוניפאטיוס לאאטיוס, שהסתיימה לטובת האחרון. כתוצאה מכך, אאטיוס הפך לדמות המשפיעה ביותר באימפריה המערבית מ-433 עד 450. הוא הגיע לדרגת magnificus vir parens patriusque noster ולקח על עצמו את תפקיד ה'מגן' של האם הקיסרית גאלא פלקידיה ובנה הצעיר ולנטיניאנוס השלישי.
עם זאת, מתחים חדשים התעוררו עם הופעת כוחות אדירים כמו הפוידראטי בבורגונדי בפיקודו של המלך גונתר, אשר השפיע משמעותית במזרח גאליה והיווה איום על אאטיוס. יתר על כן, תאודוריד הראשון נשאר נחוש בחיפושיו אחר שלטון, מה שסיבך עוד יותר את המצב הפוליטי.
מהלך המלחמה
תחילת המלחמה
בשנת 436, בזמן שהצבא הרומי התמודד עם מרד vבגאודים בגאליה לוגדוננסיס ותחייה מחודשת של הפעילות הבורגונדית, תאודוריק ביטל את ההסכם עם הרומאים. לדברי יוז, נוצרה ברית בין הגותים לבורגונדים, שנבעה מחוסר שביעות רצונו של תאודוריק מהשלטון הרומי ומרצונו להתרחב לאזורים הגובלים לים התיכון. תאודוריק פתח בפלישות לאזורים שכנים, תוך עדיפות לכידת נרבון, עיר חוף מרכזית. כוחותיו כיתרו את העיר, ובמקביל הבטיחו את הגישה לספרד על ידי הבסת חילות מצב שהוצבו במעברי הפירנאים.
תגובתו של אאטיוס
לצבא הרומי לקח זמן מה להתגייס נגד הגותים. אאטיוס, המפקד העליון של הצבא הרומי המערבי, היה באיטליה והשתתף במשחקים שנערכו כדי לחגוג את מינויו לפטריקי. פרוץ המרידות הגותיות והבורגונדיות בו-זמנית אילץ אותו לפרוס את הצבא ביעילות. בגאליה עמד לרשותו רק צבא השדה של קומיטנס. גנרל ליטוריוס כבר נשלח לדכא את המורדים הבגאודים עם חלק מהכוח הזה. אאטיוס, שכונן שלום עדין בכל האימפריה העצומה שלו, לא שש להנהיג את הגותים עם יחידות מאזורים אחרים, מכיוון שחשש שזה ישאיר את אותם אזורים פגיעים. במקום זאת, הוא שלח משלחת לחצרו של המלך ההוני רוגה, בבקשה לסיוע צבאי. למרות שהעיתוי אינו ודאי, סביר מאוד שבשנים 436–437 הוענקו להונים חלקים מפאנוניה ליד נהר הסאווה.
לפני הגעתו של צבא זה לגאליה, אאטיוס ניצל את הכוחות הזמינים כדי לדכא את המרד הגותי והבורגונדי המשולב.
המערכה של ליטוריוס
בשנת 436 גנרל ליטוריוס דיכא בהצלחה את המרד הבגאודי בארמוריקה. לאחר מכן הוא הוביל את צבאו דרומה ובשנת 437 איחד כוחות עם קבוצה של הונים כדי לדכא את המרד הגותי.
ליטוריוס מיקד את מאמציו בנרבון, שהייתה נצורה על ידי הגותים. אולם עם הגעתם של הכוחות הרומיים נסוגו הגותים, והשאירו את העיר משוחררת. לאחר מכן, ליטוריוס נכנס לקרב עם הגותים באקיטן, והעביר את הסכסוך ללב הטריטוריה הגותית. צבאו של תאודוריק מצא את עצמו נדחף בהדרגה לעמדת הגנה, ובסופו של דבר נסוג למעוזו בבירה, טולוז, שנקלעה למצור על ידי הרומאים. בעקבות מצור ממושך, תאודוריק נכנע בסופו של דבר לגנרל ליטוריוס.
שביתת הנשק וחידוש המלחמה
תאודוריק נאלץ להניח את נשקו ולכבד את ההסכם עם הרומאים, שחייב אותו לספק חיילים לצבא הרומי במקרה של לחימה נגד הסואבים בספרד בשנת 438 למרות הפיוס בין הגותים לרומאים, פעולות האיבה התחדשו. היסטוריונים משערים שההתפתחויות בספרד ובים התיכון, שם הוונדלים עסקו יותר ויותר בפיראטיות, תרמו להתעוררות הסכסוך הזה. מקורות מצביעים על מלחמה רחבת היקף מחודשת שאתגרה בתחילה את הגותים.
עם שובו של אאטיוס לרוונה בעקבות נישואי ולנטיניאנוס השלישי וליקיניה אודוקסיה בקונסטנטינופול בתחילת 438, הוא ביצע שינויים במבנה הפיקוד של הצבא בגאליה. אוויטוס, שככל הנראה שימש כ-magister militum per Gallias, קיבל על עצמו את התפקיד של praefectus praetorio Galliarum, כאשר ליטוריוס יחליף אותו. אאטיוס עצמו קיבל באופן זמני את הפיקוד העליון והשתתף באופן פעיל במאמץ המלחמתי.
הקרב על מונס קולוברריוס
אחד ההישגים הבולטים הבודדים שתועדו בנוגע למעורבותו של אאטיוס מספר על ניצחון משמעותי שהשיג בקרב מרכזי, שבמהלכו ניצח לכאורה 8,000 גותים.
לאור הדרישות הפוליטיות ברוונה, אאטיוס מצא צורך להפקיד את המשך המלחמה הגותית בידי ליטוריוס לאחר קרב זה. כהוקרה על מאמציו, הזמין הקיסר להקים פסל לכבודו, כאשר מרובדס נשא דברי שבח. יש להניח שאאטיוס ניחן בביטחון רב בחוכמה האסטרטגית של הגנרלים שלו, ליטוריוס וזיגיסוולט, במיוחד בהתחשב בנסיגה המשמעותית שספגו הגותים בעבר.
הקרב על טולוז
בשנת 439, הוויזיגותים נאלצו לסגת לבירתם, טולוז, עקב הלחץ הגובר עליהם מצד הרומאים. הצבא הרומי, בראשות הגנרל ליטוריוס, צר על טולוז. במהלך המצור על טולוז, המלך הוויזיגותי תאודוריק הראשון תוקף את המחנה הרומי והסב אבדות כבדות לרומאים. לדברי פרוספר, "בשל הפזיזות של הרומאים, הסיכויים התהפכו והגותים הפכו לכוח הדומיננטי". בנוסף, לאחר המתקפה הכושלת, הגנרל ליטוריוס נתפס על ידי הגותים והוצא להורג.
בעיצומו של הכאוס שנוצר, וטריקוס, גותי המשרת בצבא הרומי, קיבל את ההנהגה זמנית. ההצהרה הקצרה של פרוספר "באותה תקופה וטריקוס נחשב נאמן למדינתנו וידוע בהפגנה התכופה של מיומנותו במלחמה". וטריקוס ייצב בהצלחה את המצב בעקבות ניסיון כושל של תאודוריק. לאחר מכן התקיימו קרבות נוספים, והרומאים שלחו חיילים חדשים, שהורכבו בעיקר מכוחות עזר מההונים, כדי להתעמת עם הגותים.
סוף המלחמה וההשלכות
בתגובה למצב שנוצר, קיבל אטיוס את הפיקוד על הצבא הגאלי. בשנת 439, אאטיוס נסע דרומה כדי לסיים את הסכסוך. אאטיוס התכוון לסיים את המלחמה בניצחון משמעותי, להגביר את המורל במערב ולסכל מאמצי התפשטות גותיים נוספים. הוא מיהר לכיוון טולוז ויזם מצור על מאהל צבאי גותי ליד בירתם. לאחר הפסקה קצרה לבניית מגדלי מצור, פרצו כוחותיו של תאודוריק את הגנות המחנה והכריעו את מגיניו, ולא הותירו להם מנוס. בסופו של דבר, הרומאים יצאו מנצחים, והוויזיגותים ספגו אבדות משמעותיות. אאטיוס נאלץ לעשות שלום עם הוויזיגותים, מכיוון שהיה צריך לפרוס חלק מחיילותיו נגד הוונדלים במלחמת הוונדלים, שבינתיים כבשו את קרתגו.
משא ומתן לשלום
שיחות השלום עם הגותים נוהלו על ידי הנציב הפרטוריאני אפרקיוס אוויטוס על פי סידוניוס אפולינאריס, תאודוריק עשה שלום בעיקר הודות למאמציו. השלום היה במובן מסוים לא מספק עבור הרומאים, כי הניצחון לא הושלם וגם הצבא הרומי יצא מוכה מהקרב. כנראה שחלק מתנאי השלום כללו את עזיבתם של האלאנים, שנטשו בעבר את הוויזיגותים, מאקוויטניה. הידטיוס ופרוספר מתארכים את השלום הזה ב-439. התאריך המדויק היה כנראה מאוחר ב-439 או בתחילת 440, מכיוון שידוע שאאטיוס חזר לאיטליה ב-440.
הניצחון הרומי הבטיח כניעה גותית עתידית במשך יותר מעשרים שנה. מלבד הפוגה קצרה תחת תוריסמונד, הגותים היו בעלי ברית נאמנים של הממשלה הקיסרית.
39015033המלחמה הגותית (436–439)