המכלול:מחקר מקורי
-
- עקרונות הכתיבה במכלול
-
- עקרונות שנקבעו במכלול ליצירת ערכים:
- טיוטות עקרונות ליצירת ערכים שיובאו מויקיפדיה:
- משפטנים
- ציירים ופסלים (טיוטה)
- ראשי רשויות מקומיות (טיוטה)
- נגנים וזמרים (טיוטה)
- צה"ל: יחידות, חיילים ונפגעי פעולות איבה
- ספרים (טיוטה)
- רשימות, מפלגות ומועמדים ישראלים (טיוטה)
- סינגלים ופזמונים (טיוטה)
- עקרונות כללים
- זכויות יוצרים
- מדיניות פנים
בערכי המכלול אין לכלול מחקר מקורי. המונח "מחקר מקורי" משמש במכלול כדי להתייחס לחומר – כגון עובדות, טענות ורעיונות – שלא פורסמו מקורות מהימנים עבורם. זה כולל גם כל ניתוח או סינתזה של חומר המופיע במקורות מהימנים, אך הכותב מתכוון או רומז למסקנה שלא מופיעה במקורות. על הכותב לצטט מקורות מהימנים, שפורסמו, הקשורים ישירות לנושא המאמר, ותומכים ישירות בחומר המוצג. (איסור "מחקר מקורי" חל במרחב הערכים בלבד).
האיסור על מחקר מקורי פירושו שכל החומר המצוי בערכים חייב להיות מגובה במקור אמין שפורסם. אולם, אין זה אומר שכל משפט בערך אמור להכיל מקור בפועל. לשם כך מבדילה המדיניות בין סוגי המשפטים המצויים:
יש לספק מקור מהימן עבור ציטוטי טענות, ולכל דבר או עובדה השנויה במחלוקת, או שעלולה להיות שנויה במחלוקת, על אף שנכון לעכשיו היא איננה שנויה במחלוקת. לדוגמה: "לטענתו של פרופ' פלוני, הצמח הירוק הוא המתאים ביותר לאקלים המקומי.[1] לעומתו, פרופ' אלמוני חושב שדווקא הצמח הכתום הוא העדיף".[2]
מאידך, כשהמידע מפורסם ביותר, שניתן בקלות לאמת אותו במקורות אמינים, המידע נחשב כמידע ממוסמך אף אם בפועל לא כתבתם את המקור האמין כסימוכין בערך. לדוגמה, האמירה "בירת צרפת היא פריז" אינה זקוקה למקור, והיא גם לא מחקר מקורי, כי זה לא משהו שחשבתם וניתן לאימות בקלות; לכן, סביר שאף אחד לא יתנגד לכך ואנו יודעים שקיימים לכך מקורות, גם אם הם לא צוטטו. האמירה ניתנת לייחס, גם אם לא מיוחסת.
למרות הצורך במקורות מהימנים, אסור לעשות גניבה ספרותית או להפר את זכויות היוצרים שלהם. שכתוב חומר מקור במילים שלך תוך שמירה על החומר אינו נחשב למחקר מקורי.
"איסור מחקר מקורי" היא אחד מארבעת עקרונות התוכן המרכזיים של המכלול. שלושת האחרים הם "אספקלריה תורנית", "יכולת אימות המידע" ו"נקודת מבט נייטרלית". עקרונות אלה עומדים כמקשה אחת, ואין לפרש אותם בנפרד האחד מהשני, ועל העורכים להכיר היטב את הארבעה. העקרונות אלו אינם מאפשרים להחליפה במדיניות או קווי יסוד אחרים, ואף לא בקונצנזוס של עורכים.
איסור חידושים עצמיים
על פי הגדרת המושג אנציקלופדיה: "מאגר כתוב של הידע האנושי הקיים, בתחום מסוים או בכל תחומי הידע, שנאסף כדי להנחיל אותו לאחרים ולדורות הבאים." האנציקלופדיה מטבעה מכילה אך ורק את המידע שכבר קיים לפני שהיא נכתבה. לפיכך אין כאן מקום לרעיונות אישיים של הכותבים, יהיו חשובים או מעניינים ככל שיהיו. יש מכוני מחקר ולהבדיל בתורה יש חידושים כל הזמן. אבל המקום לדברים כאלה אינם במרחב הערכים. לאחר שהחידוש יתקבל על כלל הציבור מחוץ למכלול יהיה אפשר לכתוב עליו במכלול.
מקומות במכלול שבכל זאת אפשר להכניס בהם חידושים עצמיים הם בית המדרש, שאל את המומחה ודפי השיחה של הערכים.
שימוש במקורות
במסגרת מדיניות תוכן זו, מחייבת כתיבת האנציקלופדיה - מחקר המורכב מאיסוף וארגון חומר ממקורות קיימים. השיטה הטובה ביותר היא לחקור את המקורות המהימנים ביותר על הנושא ולסכם את מה שהם אומרים במילים שלך, כאשר כל משפט משמעותי בערך מיוחס למקור בו מפורש המשמעות של המשפט הזה. יש לסכם או לנסח מחדש את חומר המקור בקפידה מבלי לשנות את משמעותו או ההשלכה שלו. להקפיד לא לחרוג ממה שהמקורות מבטאים או להשתמש בהם בדרכים שאינן עולות בקנה אחד עם כוונת המקור, כגון שימוש בחומר מחוץ להקשר (אנ'). או בקיצור, יש להיצמד למקורות.
אם לא ניתן למצוא מקורות בלתי תלויים (אנ') מהימנים על נושא מסוים, לא אמור להיות במכלול ערך בנושא. אם גיליתם משהו חדש, המכלול איננו המקום להכריז על גילוי כזה.
מקורות אמינים
כל החומר המצוי בערכים חייב להיות מגובה במקור אמין שפורסם. חומר שלא ניתן למצוא עבורו מקור מהימן נחשב למחקר מקורי. הדרך היחידה שבה אתם יכולים להוכיח כי העריכה שלכם איננה מחקר מקורי היא לצטט מקור אמין שפורסם שמכיל חומר זה. אף לאחר שהוספתם מקור לנאמר, אם אתם מוציאים אותו מהקשרו, או כדי להגיע או לרמוז למסקנה שאינה נתמכת באופן ישיר ומפורש על ידי המקור, הרי זה נחשב כמחקר מקורי.
באופן כללי, המקורות המהימנים ביותר הם:
- ספרים שנערכו בעריכה תורנית מקצועית, בין השאר על ידי מכונים תורניים העוסקים בתחום.
- מאמרים שיש עליהם ביקורת עמיתים
- ספרים בהוצאה אוניברסיטאית
- ספרי לימוד ברמה אוניברסיטאית
- מגזינים, כתבי עת וספרים בהוצאת הוצאות לאור מכובדות
- עיתונים מהמיינסטרים
ככלל אצבע, ככל שיותר אנשים עסקו בבדיקת עובדות, ניתוח סוגיות משפטיות ובדיקת הכתיבה, כך הפרסום אמין יותר. חומר בפרסום עצמי, בין אם מודפס או מקוון, בדרך כלל אינו נחשב כאמין. ויש להשתמש בו רק כשאין מקורות אחרים, תוך ציון ביבליוגרפיה מדויקת.
מידע בערך חייב להיות ניתן לאימות במקורות שצוטטו. באופן כללי, תוכן הערך לא אמור להסתמך על קטע לא ברור במקור, או על הערת שוליים במקור. יש להביא כל טענה בערך במדויק, כפי שהיא מופיעה במקור. מקור הפתוח לפרשנויות מרובות אינו יכול להיחשב מקור אמין לפרשנות אחת, אלא אם כן יש פרשן ממוסמך המפרשן כך את המקור. הנחות ומסקנות בערך צריכים לשקף את מסקנות המקור. הסקת מסקנות שאינן ניכרות במקור היא מחקר מקורי ללא קשר לסוג המקור. יש לצטט מקורות להקשר ולנושא.
מקורות ראשוניים, משניים ושלישוניים
ערכי המכלול צריכים להתבסס על מקורות משניים אמינים שפורסמו, ובמידה פחותה, על מקורות שלישוניים ומקורות ראשוניים. יש צורך במקורות משניים או שלישוניים כדי לבסס את הבולטות של הנושא ולהימנע מפרשנויות חדשות של מקורות ראשוניים.
לדוגמה: כאשר כותבים ניתוח, טענה פרשנית, או סינתזה, של מקור ראשוני, הם חייבים להיות מוזכרים במקור משני או שלישוני. למשל, כאשר מביאים פרשנות מסויימת בדברי התורה או התלמוד, הפרשנות חייבת להתבסס על מקור כתוב, ואסורה לה בתכלית להיות חידוש, הבנה חדשה או ניתוח מקורי של העורך במכלול.
מציאת מקור מתאים יכול להיות נושא מסובך, ואלה כללים כלליים. ההחלטה אם לערוך על בסיס מקורות ראשוניים, או משניים או שלישוניים היא עניין של שיקול דעת ערכי ושכל ישר שיכול להשתנות בכל ערך, ויש לדון בה בדפי השיחה של הערכים. מקור עשוי להיחשב ראשוני עבור אמירה אחת – וממילא מועדף פחות, ובאותה מידה עשוי המקור להיחשב מקור משני עבור אמירה אחרת. מקורות ראשוניים, משניים ושלישוניים מוגדרים כדלקמן:
- מקורות ראשוניים הם חומרים מקוריים הקרובים לאירוע, ולעתים קרובות הם יומנים שנכתבו על ידי אנשים המעורבים ישירות. הם מציעים מבט של מקורבים על אירוע, תקופה של היסטוריה, יצירת אמנות, החלטה פוליטית וכו'. מקורות ראשוניים עשויים להיות מקורות עצמאיים או לא עצמאיים. תיאור של אירוע תוך כדי תנועה שנכתב על ידי עד הוא מקור מידע ראשוני על האירוע. באופן דומה, מאמר מדעי המתעד ניסוי חדש שנערך על ידי המחבר הוא מקור עיקרי לתוצאות של אותו ניסוי. מסמכים היסטוריים כגון יומנים הם מקורות עיקריים.[א]
- הוראת המדיניות היא:
- מקורות ראשוניים מהימנים שפורסמו עשויים לשמש כמקור במכלול, אך רק בזהירות, כי קל לעשות בהם שימוש לרעה.[ב]
- כל פרשנות של חומר מקור ראשוני דורשת מקור משני מהימן לפרשנות זו.[ג]
- ניתן להשתמש במקור ראשוני במכלול רק כדי לכתוב משפטים ברורים ותיאור עובדות שניתן לאמת על ידי כל אדם עם גישה למקור הראשוני ללא צורך בידע מיוחד נוסף. אך כל פרשנות זקוקה למקור משני.
- אין לנתח, להעריך, לפרש או לסנתז חומר שנמצא במקור ראשוני בעצמכם; במקום זאת, עיינו במקורות משניים אמינים שעושים זאת.
- אין לבסס ערך שלם על מקורות ראשוניים, ויש להיזהר מלבסס עליהם קטעים גדולים.
- אל תוסיפו חומר ללא מקור, אף אם מדובר בידע אישי וודאי, כי זה יהפוך את המכלול למקור עיקרי של החומר הזה. יש צורך במשנה זהירות בעת טיפול במקורות ראשוניים בעת כתיבת ערכים על אנשים חיים.
- מקור משני מכיל הערכת מחבר המקור את המקורות הראשוניים. בדרך כלל המקור המשני מביט על האירוע במבט לאחור. הוא מכיל ניתוח, הערכה, פרשנות או סינתזה של המחבר של העובדות, הראיות, המושגים והרעיונות שנלקחו ממקורות ראשוניים. מקורות משניים אינם בהכרח מקורות עצמאיים (אנ'). הם מסתמכים על מקורות ראשוניים עבור החומר שלהם, טוענים לגביהם טענות אנליטיות או הערכות. לדוגמה, מאמר סקירה המנתח עבודות מחקר בתחום הוא מקור משני למחקר. גם מקור משני עשוי להיות מקור ראשוני, תלוי בהקשר. ספר מאת היסטוריון צבאי על מלחמת העולם השנייה עשוי להיות מקור משני לגבי המלחמה, אך כאשר הוא כולל פרטים על חוויות המלחמה של המחבר עצמו, הוא יהיה מקור ראשוני לגבי חוויות אלו. גם ביקורת ספר יכולה להיות דעה, סיכום או סקירה אקדמית.
- הוראת המדיניות היא:
- ערכי המכלול מסתמכים בדרך כלל על חומר ממקורות משניים אמינים. ערכים יכולים להכיל טענות אנליטיות, הערכות, פרשניות או סינתזות, רק אם הם פורסמו על ידי מקור משני אמין.
- מקורות שלישוניים הם פרסומים כגון אנציקלופדיות או פרסומים אחרים המסכמים מקורות ראשוניים ומשניים. המכלול נחשב למקור שלישוני. ספרים רבים נחשבים כמקורות שלישוניים מכיוון שהם מסכמים מספר רב של מקורות משניים.
- הוראת המדיניות היא:
- מקורות שלישוניים אמינים יכולים לעזור לספק סיכומים רחבים של נושאים הכוללים מקורות ראשוניים ומשניים רבים, ועשויים לסייע לקורא בהערכת המשקל הראוי למידע שהוא צורך במכלול, במיוחד כאשר מקורות ראשוניים או משניים סותרים זה את זה.
- חלק מהמקורות השלישוניים אמינים יותר מאחרים. בתוך כל מקור שלישוני נתון, ערכים מסוימים עשויים להיות אמינים יותר מאחרים.
- לא ניתן להשתמש בערכי המכלול כמקור שלישוני בערכי המכלול אחרים, אך לעיתים משמשים כמקורות ראשוניים בערכים על המכלול עצמו.
סינתזה של חומר שפורסם
אין לשלב חומר ממספר מקורות כדי להגיע או לרמוז למסקנה שלא נאמרה במפורש על ידי מקור כלשהו. כמו כן, אין לשלב חלקים שונים של מקור אחד כדי להגיע או לרמוז למסקנה שלא נאמרה במפורש על ידי המקור. אם מקור אמין אחד אומר א' ומקור אמין אחר אומר ב', אין לחבר את א' ו-ב' יחד כדי לרמוז על מסקנה ג' שלא הוזכרה על ידי אף אחד מהמקורות. זו תהיה "סינתזה" לא נכונה של חומר שפורסם כדי לרמוז על מסקנה חדשה, שהיא מחקר מקורי שבוצע על ידי עורך במכלול.
א' ו-ב' ולכן ג', מקובל רק אם מקור אמין פרסם טיעון זה בהקשר ישיר לנושא הערך ולהקשר המדובר. אם מקור בודד אומר "א" בהקשר אחד, ו"ב" בהקשר אחר, מבלי לחבר ביניהם, ואינו מספק טיעון של "לכן ג", אז לא ניתן להשתמש ב"לכן ג" בערך כלשהו.
הנה שני משפטים המציגים דוגמאות פשוטות של סינתזות אסורות במכלול. שני החצאים של המשפט הראשון עשויים להיות מבוססים וממוסמכים, אבל הם משולבים כדי לרמוז שהאו"ם לא הצליח לשמור על שלום עולמי. ואם אף מקור אמין לא שילב את החומר בצורה זו, מדובר במחקר מקורי.
|
המטרה המוצהרת של האו"ם היא לשמור על שלום וביטחון בינלאומיים, אך מאז הקמתו התקיימו 160 מלחמות ברחבי העולם. |
במשפט השני הזה, ההפך משתמע באמצעות אותו חומר, מה שממחיש באיזו קלות ניתן לשחק עם חומר זהה כאשר לא נצמדים במדויק לנאמר במקורות:
|
|
המטרה המוצהרת של האו"ם היא לשמור על שלום וביטחון בינלאומיים, ומאז הקמתו היו רק 160 מלחמות ברחבי העולם. |
להלן שתי פסקאות המציגות דוגמאות מורכבות יותר של סינתזה. הם מבוססים על מחלוקת בין שני מחברים, סמית' וג'ונס. הפסקה הראשונה היא תקנית מכיוון שכל אחד מהמשפטים ממוסמך באמצעות מקור ראוי, תוך שימוש מתאים במקור המתייחס לאותה מחלוקת:
|
סמית' הצהיר שג'ונס ביצע גניבת דעת על ידי שימוש בביבליוגרפיה המצויה בספרו של מחבר אחר. ג'ונס השיב כי מקובל להשתמש בביבליוגרפיה הכתובה בספרים אחרים כדי לערוך על פיהם ספר חדש. |
פסקה שנייה זו מדגימה סינתזה עריכה לא נכונה:
|
|
אם ג'ונס היה משתמש בפועל במידע שיש בספר אחר, הדבר היה מנוגד לנוהג המומלץ במדריך הרווארד, המחייב ציון של המקור שבו השתמש בפועל למציאת המידע. אך מכיון שהשתמש רק בביבליוגרפיה של הספר הזה, המדריך של הרווארד אינו מגדיר זאת "גניבה ספרותית", משום שהוא לא השתמש במידע, רעיונות, מילים או מבנה של מקור מבלי לצטט אותם. |
הפסקה השנייה היא מחקר מקורי, מכיוון שהיא מבטאת את דעתו של עורך במכלול שלפיה בהתחשב בהגדרה של גניבת דעת במדריך הרווארד, ג'ונס לא ביצע אותה. הפיכת הפסקה השנייה לעמידה במדיניות תצריך מקור אמין שיעיר במפורש על המחלוקת של סמית' וג'ונס ויציין את אותה נקודה לגבי המדריך של הרווארד וגניבת דעת. במילים אחרות, הניתוח המדויק הזה חייב להתפרסם על ידי מקור מהימן הנוגע לנושא לפני שניתן יהיה לפרסם אותו במכלול.
מה לא נחשב מחקר מקורי
תמונות מקוריות
עקב חוקי זכויות היוצרים במספר מדינות, יש מעט תמונות יחסית זמינות לשימוש במכלול. לכן עורכים מוזמנים להעלות תמונות משלהם, ולשחרר אותן תחת רישוי מתאים. תמונות מקוריות שנוצרו על ידי עורך במכלול אינן נחשבות למחקר מקורי, כל עוד הן אינן ממחישות או מציגות רעיונות או טיעונים שלא פורסמו, שהיא הסיבה המרכזית מאחורי מדיניות "איסור מחקר מקורי". הכתוביות שבתחתית התמונות כפופות למדיניות "איסור מחקר מקורי" כמו תוכן הערך.
חל איסור על שימוש בעיבוד תמונה מגמתי כדי לעוות את העובדות או העמדה המומחשת על ידי תמונה. יש לציין באופן בולט תמונות שעברו מניפולציה. חל איסור להציב תמונות המציגות נשוא ערך חי באור לא מתאים או מזלזל.
תרגומים ותמלולים
תרגום נאמן של חומר מקורי לעברית, או תמלול מילים מדוייק ממקורות אודיו או וידאו, אינם נחשבים למחקר מקורי. אך הקפידו לא להפר זכויות יוצרים בעת התרגום .
חישובים שגרתיים
חישובים שגרתיים אינם נחשבים כמחקר מקורי, בתנאי שיש הסכמה בין העורכים שתוצאת החישוב נכונה, ושהוא משקף את הנאמר במקורות אמינים בחישובים אחרים. חשבון בסיסי, כגון הוספת מספרים, המרת יחידות או חישוב גילו של אדם, מותרת כמעט תמיד.
אוריינות מתמטית עשויה להיות נחוצה כדי לבצע חישוב "שגרתי", במיוחד עבור מאמרים על מתמטיקה או במדעים קשים. במקרים מסוימים, עורכים עשויים להציג את עבודתם בהערת שוליים.
השוואות של סטטיסטיקות מציגות קשיים מיוחדים. על עורכים לא להשוות נתונים סטטיסטיים ממקורות המשתמשים במתודולוגיות שונות.
ראו גם
ביאורים
- ^ דוגמאות נוספות למקורות ראשוניים כוללות: התנ"ך, המשנה והתלמוד; חפצים ארכיאולוגיים; תוצאות מפקד האוכלוסין; וידאו או תמלול של מעקבים, דיונים פומביים וכו'; דוחות חקירה; משפט/ליטיגציה בכל מדינה (כולל חומר - המתייחס למשפט או לכל אחד מהצדדים המעורבים במשפט - שפורסם/נכתב על ידי כל צד מעורב, לפני, במהלך או אחרי המשפט); מאמרי מערכת, מאמרים, טורים, בלוגים ומאמרי דעה אחרים, כולל (בהתאם להקשר) ביקורות וראיונות (ראה המכלול: מקורות מהימנים#ארגוני חדשות) תוצאות טבלה של סקרים או שאלונים; יצירות פילוסופיות מקוריות; יצירות מימי הביניים ועתיקות, גם אם הן מצטטות כתבים ידועים או אבודים קודם לכן; לוחות קברים ומצבות; ויצירות אמנותיות ובדיוניות כגון שירים, תסריטים, תסריטים, רומנים, סרטי קולנוע, סרטונים ותוכניות טלוויזיה.
ספריית אוניברסיטת נבאדה מגדירה מקורות ראשוניים כמספקים "מבט פנימי של אירוע מסוים". הם מציעים כדוגמאות: מסמכים מקוריים, כגון אוטוביוגרפיות, יומנים, דואר אלקטרוני, ראיונות, מכתבים, פרוטוקולים, קטעי סרטים חדשותיים, רשומות רשמיות, תצלומים, נתוני מחקר גולמיים ונאומים; יצירות יצירתיות, כגון אמנות, דרמה, סרטים, מוזיקה, רומנים, שירה; ושרידים או ממצאים, כגון בניינים, בגדים, DNA, רהיטים, תכשיטים, כלי חרס.
ספריית אוניברסיטת קליפורניה מציעה הגדרה זו: "מקורות ראשוניים נוצרו במהלך תקופת הזמן הנלמדת או נוצרו במועד מאוחר יותר על ידי משתתף באירועים הנלמדים (כמו במקרה של זיכרונות). הם משקפים את נקודת המבט האינדיבידואלית של משתתף או צופה. מקורות ראשוניים מאפשרים לחוקר להתקרב ככל האפשר למה שהתרחש בפועל במהלך אירוע היסטורי או פרק זמן". - ^ כלומר, ניתן להשתמש בתלמוד כמקור לקביעה שאביי סובר "ייאוש שלא מדעת לא נחשב ייאוש", ואילו רבא חולק וסובר שזה נחשב ייאוש.
- ^ אם רוצים להרכיב סינתזה של דעת רבא במספר סוגיות, לא ניתן לעשות זאת ללא מקור משני מהימן. התלמוד לא מספק מקור כזה.
הערות שוליים
