המחתרת הקומוניסטית בצרפת
המחתרת הקומוניסטית בצרפת, או בכינויה Francs-Tireurs et Partisans - FTP, הייתה ארגון להתנגדות חמושה שהוקם על ידי מנהיגי המפלגה הקומוניסטית הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה. המפלגה הקומוניסטית הייתה נייטרלית בתחילה, בעקבות דעתה הרשמית של ברית המועצות כי המלחמה היא מאבק בין האימפריאליסטים, אך אימצה מדיניות של התנגדות מזוינת לכיבוש הגרמני של צרפת לאחר תום הברית הסובייטית-גרמנית, כאשר פלשה גרמניה לברית המועצות ביוני 1941.[1] הוקמו שלוש קבוצות מחתרת, שהורכבו מחברי המפלגה, קומוניסטים צעירים, ואזרחים זרים, שמצאו מקלט בצרפת. בתחילת 1942 התמזגו הקבוצות למחתרת ה-FTP, אשר ביצעה חבלה והתנקשויות נגד הכיבוש. ה-FTP הייתה אחת הקבוצות המאורגנות והיעילות ביותר מבין קבוצות ההתנגדות הצרפתית. במרץ 1944, לפני פלישת בעלות הברית לנורמנדי, התמזגה ה-FTP עם שאר קבוצות ההתנגדות באופן רעיוני. בפועל, היא שמרה על עצמאותה עד תום המלחמה.
רקע
כשתקפה גרמניה את ברית המועצות ב-22 ביוני 1941 במבצע ברברוסה, השתנתה מדיניות המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (PCF) לתמיכה במאבק מזוין נגד הכובשים הגרמנים. "החזית הלאומית" (Front National de l'Indépendance de la France) הוקמה כתנועה של המחתרת הצרפתית באזור הצפוני של צרפת ביוני 1941. באופן תאורטי הייתה "החזית הלאומית" עצמאית מהמפלגה הקומוניסטית הצרפתית (PCF). למעשה היא נשלטה על ידי ה-PCF. בתחילה היו מטרות המחתרת בעיקר פוליטיות, תוך ניצול המצב הבלתי יציב תחת הצבא הגרמני הכובש.[2]
באוגוסט 1941 נוצרו במחתרת קבוצות נוער לוחמות עליהן פיקד אלבר אוזוליאס (Albert Ouzoulias) (אנ').[3] מנהיגים נוספים של המחתרת היו ארתור דלידה (Arthur Dallidet) (אנ'), ז'ורז' בייר, שהיה אחראי על החימוש והגיוס, ואז'ן אנאף (Eugène Hénaff) (אנ').
הקמת המחתרת
במקום להגביל את הפעולה המזוינת לקומוניסטים, הוחלט להקים ארגון לא-קומוניסטי תחת החזית הלאומית (Front national). ה-FTP היה פתוח ללא-קומוניסטים אך פעל תחת שליטה קומוניסטית. ה-FTP נתפסה כדרך להגברת ההשפעה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית בממשלת צרפת העתידית. גיליון מיוחד של ל'הומניטה, בפברואר 1942, אישר את קיומה של הקבוצה וקבע שעל פטריוטים לתת להם סיוע. גיליון נוסף במרץ 1942 דחק בצרפתים להקים קבוצות נוספות כאלה כדי לנהל מלחמת גרילה ולסייע לאוכלוסייה להגן על עצמה מפני הגרמנים.
ה-FTP נוצר באפריל 1942 בראשותו של שרל טיון (Charles Tillon). באפריל 1942 ולאחר מכן דווח על מעשי חבלה באמצעי מלחמה ועל תקיפות נגד חיילים גרמנים ומשתפי פעולה צרפתים. העיתון ל'הומניטה החל להשתמש בראשי התיבות של ה-FTP ביולי 1942. FTP חיבלה ברכבות ובבתי חרושת, הענישה משתפי פעולה והרגה חיילים גרמנים.[4]
ה-FTP איחדה שלושה ארגונים קומוניסטים. הוועדות הצבאיות הבין-אזוריות דיווחו לארגון המרכזי. בשטח הורכבה כל קבוצה משתי קבוצות של שלושה או ארבעה לוחמים תחת מפקד ועוזרו. הם פעלו כאזרחים וביצעו פעולות רק מעת לעת. לאחר מכן שבו ככל האפשר לחייהם היומיומיים הרגילים. אוזוליאס תמך בהתקפות מהירות נגד מטרות שנבררו בקפידה על ידי קבוצות קטנות של לוחמים, שהיו נסוגים במהירות. הוא מיסד הנחיות ללוחמה עירונית, בה יחידות ה-FTP תקפו כוחות גרמניים גדולים בהרבה. טיון כינה זאת אסטרטגיה של "טיפות כספית", שבאמצעותה יכולה הקבוצה להשתמש בהפתעה ובניידות כדי להשיג עליונות זמנית בטרם תיעלם.[5]
ארגון F.T.P. - M.O.I. הוקם באביב 1942 ובו עם ארבע יחידות של קומוניסטים. רוב לוחמיו היו יהודים מצרפת, או יהודים שלא היו אזרחים צרפתיים, בעיקר ממזרח אירופה (הונגריה, רומניה ועוד). חלקם היו מתנדבים לשעבר בבריגדות הבינלאומיות, שהשתתפו במלחמת האזרחים בספרד (1939-1936), ושרידיהם נמלטו לצרפת לאחר תבוסת הכוחות הרפובליקניים בספרד (שם נכלאו במחנות מאסר). הם פרסמו עלונים ופרסומים ביידיש. הארגון שולב ב-FTP אך שמר על מידה מסוימת נשל אוטונומיה. ה-FTP-MOI ביצעו פעולות תגמול נגד הגרמנים לאחר המצוד בפריז ("וול ד'היב") שהתקיים ביולי 1942, בו נעצרו יהודים בפריז ובאזורים אחרים של צרפת ולאחר מכן גורשו ונרצחו באושוויץ.
היסטוריה
הכוח הצבאי של הקומוניסטים היה עדיין חלש יחסית בסוף 1941, אבל צמיחתם המהירה ביססה את המוניטין שלהם ככוח אנטי-פשיסטי יעיל. דאלידט נעצר ב-28 בפברואר 1942. הוא נעצר, נלקח לכלא לה סאנטה, כבול באזיקים והוכה קשות. הוא לא חשף מידע, אבל נשא עמו רשימה ארוכה של שמות וכתובות. חשיפת המידע הובילה למעצרים אחרים, כולל "בטי" (מדלן פאסו - Madeleine Passot) (אנ'), קצינת הקישור של המחתרת.
בהדרגה פיתח ה-FTP ארגון צבאי יותר, עם כיתות, מחלקות וגדודים. ה-FTP התלונן כי הבריטים והגוליסטים (תומכי צרפת החופשייה בראשות שארל דה גול) מנעו מהם בכוונה נשק, אם כי ייתכן שהבעיה הייתה היעדר קשרים שנדרשו לארגן מסירה.[6]
בנובמבר 1943 נעצר יוסף אפשטיין, ראש המטה הכללי של ה-FTP, והיה נתון לעינויים קיצוניים, אך לא גילה דבר. מבצע משטרתי גדול הרס פגע קשה בפעילות המחתרת באזור פריז. מסוף 1943 החלה המחתרת להכין התקוממות לאומית שתתמוך בפלישה הצפויה של בעלות הברית לאירופה. ב-1944 הוערך כוחה של המחתרת ב-100,000 לוחמים. במרץ 1944 הציב הגנרל שארל דה גול את כל הכוחות הצרפתים תחת סמכותו של הגנרל מארייפייר קניג, אבל מחתרת ה-FTP שמרה על עצמאותה דה פקטו. במהלך המערכה של בעלות הברית בנורמנדי, ה-FTP פעל לעיכוב הגעתם של הגרמנים במרכז ובדרום-מערב צרפת לאתר הקרב.[2]
מיוני עד אוגוסט 1944 תיאם אוזוליאס את הפעולה הצבאית של ה-FTP באזור פריז. [7] פעילות המחתרת מילאה תפקיד חשוב בשחרור פריז באוגוסט 1944. את הקרבות לשחרור פריז הובילו אנרי רו טאנגוי ואשתו ססיל. ב-28 בסתיו 1944 החל שילוב יחידות המחתרת בצבא הצרפתי. באוקטובר 1944 שולבו המיליציות הקומוניסטיות בצבאו של גנרל ז'אן דה לאטר דה טסיני.[2]
אחרי המלחמה
מיד אחרי מלחמת העולם השנייה, נשיא הרפובליקה הצרפתית שארל דה-גול, החל לנסות ולמחוק את תרומתה של המחתרת הקומוניסטית הצרפתית לשחרור צרפת ופריז. דה-גול פעל להקמת הרפובליקה הרביעית שהייתה ריכוזית שהתבססה על מעמדו והכרזימה שלו, ועל-כן נשען רבות על הצגתו כמשחרר פריז. לפיכך, פעל לדחוק מספרי ההיסטוריה את תרומתם של גורמים אחרים לשחרור צרפת מלבד ארגון ׳צרפת החופשית׳ שעמד בראשו.
יחד עם זאת, בשנים האחרונות חלה התפכחות בצרפת וישנה הכרה גוברת בחשיבותה של המחתרת הקומוניסטית לשחרור צרפת ופריז.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Ariès, Phillippe; Duby, Georges (1998). A History of Private Life, Volume V, Riddles of Identity in Modern Times. Cambridge, Massachusetts & London: Belknap Press. ISBN 978-0-674-40004-7.
- "Charles, Joseph TILLON". Base de données des députés français depuis 1789. French National Assembly. נבדק ב-2015-06-08.
- "HENAFF Eugène". Bourse du Travail de Paris. 22 באפריל 2012. אורכב מ-המקור ב-2015-09-23. נבדק ב-2015-06-07.
{{cite web}}: (עזרה) - Johnson, Douglas (6 בדצמבר 1995). "Obituary: Albert Ouzoulias". The Independent (UK). נבדק ב-2015-05-21.
{{cite journal}}: (עזרה) - Kerenji, Emil (2014-10-10). Jewish Responses to Persecution: 1942–1943. Rowman & Littlefield Publishers. ISBN 978-1-4422-3627-1. נבדק ב-2015-08-24.
- Lallier, Rose; Logak, Elisabeth (2015). "Albert Ouzoulias (1915 – 1995)". Figures humaines. אורכב מ-המקור ב-2015-06-03. נבדק ב-2015-05-21.
- Marcot, François (1996). La Résistance et les Français: lutte armée et maquis : colloque international de Besançon 15-17 juin. Presses Univ. Franche-Comté. ISBN 978-2-251-60617-0. נבדק ב-2015-08-24.
- Marcot, François; Musiedlak, Didier (2006). Les résistances, miroirs des régimes d'oppression, Allemagne, France, Italie: actes du colloque international de Besançon organisé du 24 au 26 septembre 2003 par le Musée de la résistance et de la déportation de Besançon, l'Université de Franche-Comté et l'Université de Paris X. Presses Univ. Franche-Comté. ISBN 978-2-84867-123-9. נבדק ב-2015-08-24.
- Marin, Armel (2015). "F.T.P. (Francs-tireurs et partisans)". Encyclopædia Universalis (בצרפתית). נבדק ב-2015-08-22.
- Marshall, Bruce (2001) [1952]. The White Rabbit: The Secret Agent the Gestapo Could Not Crack. London: Cassell & Co. ISBN 978-0-304-35697-3.
- Moorehead, Caroline (2011-11-01). A Train in Winter: An Extraordinary Story of Women, Friendship and Survival in World War Two. Random House of Canada. ISBN 978-0-307-36667-2. נבדק ב-2015-06-09.
- Porin, Axel (2004). "Albert Ouzoulias". La Résistance en Ile-de-France. AERI. נבדק ב-2015-05-21.
- Zuccotti, Susan (1999). The Holocaust, the French, and the Jews. U of Nebraska Press. ISBN 0-8032-9914-1. נבדק ב-2015-05-22.
קישורים חיצוניים
- על המחתרת הקומוניסטית בצרפת, במאמר על תנועת הרזיסטנס היהודית בצרפת, באתר יד ושם
- גאיה פולת, ססיל רו טאנגוי: הלוחמת הקומוניסטית ששחררה את פריז, אתר Pata Queens.
הערות שוליים
- ^ Chris Bellamy (2019). "Soviet Union in World War II". Oxford Bibliographies. Oxford University Press. doi:10.1093/OBO/9780199743292-0077.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Marin 2015.
- ^ Johnson 1995.
- ^ Moorehead 2011, p. 79.
- ^ Marcot 1996, p. 135.
- ^ Marcot 1996, p. 231.
- ^ Lallier & Logak 2015.
37589313המחתרת הקומוניסטית בצרפת