המודל הטיכוניאני
המודל הטיכוניאני או המערכת הטיכונאנית היא דגם של מערכת השמש שפרסם האסטרונום הדני טיכו ברהה בסוף המאה ה-16, המשלב את מה שהוא ראה בתור היתרונות המתמטיים של השיטה הקופרניקאית עם היתרונות הפילוסופיים וה"פיזיים" של השיטה התלמית. ייתכן שהמודל נוצר בהשראת ולנטין נאבות ופול וויטיץ', מתמטיקאי ואסטרונום שלזים. מודל קוסמולוגי דומה הוצע באופן עצמאי במסכת האסטרונומית ההינדית Tantrasamgraha (בערך 1500 לספירה) על ידי Nilakantha Somayaji מבית הספר לאסטרונומיה ומתמטיקה בקראלה.
מבחינה רעיונית זהו מודל גיאוצנטרי, או ליתר דיוק גיאו-הליוצנטרי: כדור הארץ נמצא במרכז היקום, השמש והירח והכוכבים מסתובבים סביב כדור הארץ, וחמשת כוכבי הלכת האחרים מסתובבים סביב השמש. יחד עם זאת, תנועות כוכבי הלכת שוות מבחינה מתמטית לתנועות במערכת ההליוצנטרית של קופרניקוס תחת טרנספורמציה של קואורדינטות פשוטה, כך שכל עוד אין חוק כוח שיסביר מדוע כוכבי הלכת זזים כמתואר, אין סיבה מתמטית להעדיף את המערכת הטיכונית או הקופרניקאית.
ברהה התנגד לקביעה שכדור הארץ סובב סביב השמש. הוא לא התעלם מהדוגמות הדתיות והפילוסופיות שתמכו במודל הגאוצנטרי, אך בעיקר תנועת כדור הארץ לא הסתדרה עם התצפיות שלו – אילו היה כדור הארץ נע היה צריך להיווצר היסט במיקום שלנו אל מול הכוכבים, אך הוא לא הצליח לזהות שום שינוי במיקומנו היחסי. למעשה היסט שכזה קיים, אך הכוכבים כל כך רחוקים (שנות אור לפחות) שהשינוי בזווית קטן מכדי להיות נראה לעין בלתי מזוינת וטלסקופ שמסוגל לזהות היסט זה הופיע רק במאה ה-19. ברהה ואסטרונומים בני זמנו לא יכלו להעלות על דעתם עד כמה הכוכבים רחוקים, ולכן קבע ברהה כי כדור הארץ אינו נע.
למרות זאת, תצפיות אחרות סתרו את האפשרות שכוכבי הלכת סובבים את כדור הארץ. כך לדוגמה המסלולים של מאדים והשמש אמורים להתנגש אם שני הגורמים השמימיים נעים סביב כדור הארץ (ראה תרשים). בהסתמך על ממצאים אלו שכלל ברהה מערכת שהוצעה על ידי נילקנטה סומיאג'י[1], אסטרונום הודי, כמאה שנים מוקדם יותר. במערכת של ברהה השמש והירח סובבים את כדור הארץ, אך חמשת כוכבי הלכת (הידועים אז) סובבים סביב השמש[2]. שאר הכוכבים קבועים, כפי שהיה מקובל עד אז, אף על פי שברהה עצמו הוכיח על ידי הנובה של 1572 שעולם הכוכבים הקבועים אינו בלתי משתנה.
יוהאנס קפלר השתמש בתצפיותיו של ברהה עצמו כדי להוכיח שתנועת כוכבי הלכת היא למעשה אליפטית, וגרסה מעודכנת של המודל הטיכוניאני עם תנועת כוכבים אליפטית אומצה על ידי הכנסייה.
חוקי התנועה של אייזק ניוטון שפורסמו במאה ה-17 הפריכו את המודל טיכוניאני מבחינה תאורטית, כיוון שלא ייתכן שמערכת השמש סובבת סביב מסה כה קטנה כמו כדור הארץ, אך הכנסייה קיבלה את המודל ההליוצנטרי רק לאחר פרסום תצפיותיו של ג'יימס בראדלי במאה ה-18, אשר זיהה היסט אל מול הכוכבים.
הערות שוליים
- ^ Ramasubramanian, K. (1994), "Modification of the earlier Indian planetary theory by the Kerala astronomers (c. 1500 AD) and the implied heliocentric picture of planetary motion", Current Science 66: pp. 784–90
- ^ http://dd.dynamicdiagrams.com/wp-content/uploads/2011/01/orrery_2006.swf יש ללחוץ על Tychonian מימין למטה
קישורים חיצוניים
- ד"ר אבנר כהן, על העיוורון כתנאי הכרחי לאפשרותה של הראייה: ביקורת הביקורת של הפילוסוף (עמנואל קאנט) על האסטרונום (טיכו ברהה), מכללת אורנים
המודל הטיכוניאני38414143Q1861183