הלגה דן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. הלגה דֵן (בגרמנית: Helga Deen; 6 באפריל 1925 – 16 ביולי 1943) הייתה נערה יהודייה-הולנדית, ילידת פומרניה (אז בגרמניה), שסיפור ימיה האחרונים תחת השלטון הנאצי נכתב ביומנה בשנת 1943 ונתגלה רק ב-19 באוקטובר 2004.
ביוגרפיה
הלגה דֵן נולדה בעיר שצ'צ'ין (כיום בפולין, אז שטטין בגרמניה) ב-6 באפריל 1925. לאחר עליית הנאצים לשלטון משפחתה נמלטה להולנד השכנה שם התיישבה בעיר טילבורך. כשהייתה בשנת לימודיה האחרונה בבית הספר התיכון, היא ובני משפחתה נלקחו ונאסרו ב-1 באפריל 1943 במחנה הריכוז פיכט (Vught) שבהולנד. היא החלה לכתוב בחשאי את יומנה ב-1 ביוני, חודשיים אחרי כן, לאחר שחבר שלה, קֵס ואן דן ברג, ביקש ממנה לתעד את כל קורותיה במקום אליו הוגלתה. ביומן שניהלה היא גוללה את סיפורם של 21 ימים בחודשי חייה האחרונים, תחת שלטון הגרמנים הנאצים בתקופת השואה. הלגה דן מתארת ביומנה את האימה ואת החיים בצל הפחד שהיו מנת חלקם של בני משפחתה בצד תיאורים של חיי היומיום במחנה הריכוז ותנאי המחיה הקשים, את תחושות חוסר האונים והייאוש, ובמקביל את מלחמת ההישרדות היומיומית. היא מספרת על טיפולי החיטוי מכינים, על כמות האוכל הזעומה, על הוויכוחים שהתנהלו בין האסירים, ועל משלוחי הילדים למחנות ההשמדה. היא גם איירה בעפרונה את מראה המחנה בו הוחזקה.
ב-5 ביוני אותה שנה הורו הנאצים לשלוח את כל הילדים במחנה פיכט להשמדה. הרכבת הראשונה ובה ילדים עד גיל שלוש יצאה כבר למחרת, והילדים בגילאי 4–16 נשלחו יום מאוחר יותר. בסך הכול נשלחו 1,269 ילדים למחנה המעבר וסטרבורק, ומשם למחנה ההשמדה של האס.אס. בסוביבור, שם הם נרצחו מיד עם הגעתם. אחרי כן נשלחו גם המבוגרים. ב-16 ביולי 1943 נרצחה הלגה דֵן במחנה סוביבור, יחד עם אביה וילי בן ה-45, אמה קיתה בת ה-49 ואחיה קלאוס גוטפריד בן ה-15. גם ביומה האחרון בחיים כתבה ביומנה, וניסתה לבטא את תחושותיה לגבי גורלה המר.
היומן, כמה מכתבים, עט נובע, מגבת קטנה וקווצת שיער שלה נארזו יחדיו והושמו בתיק יד בצבע חום, שהוברח החוצה מסוביבור. 61 שנים אחרי כן, בשנת 2004, הגיע היומן לידי עובדי הארכיון האזורי בטילבורך על ידי בנו של חברה של הלגה דן במהלך מלחמת העולם השנייה. היומן מצוי כיום בארכיון הלאומי של הולנד בעיר אפלדורן.
ראו גם
- השואה
- השואה – מונחים
- אנה פרנק
- 'השמיים שבתוכי', יומנה של אתי הילסום
קישורים חיצוניים
