תת-פעילות של בלוטת התריס
 | |
| המבנה הכימי של תירוקסין | |
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| eMedicine | article/122393 |
| DiseasesDB | 6558 |
| MeSH | D007037 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | E03.9 |
תת-פעילות של בלוטת התריס (שם מדעי: Hypothyroidism) היא מחלה בבני אדם ובחיות הנגרמת מייצור לא מספיק של הורמונים המיוצרים על ידי בלוטת התריס.
נהוג לסווג את תת-הפעילות על פי האיבר אשר גורם לה.
בתת-פעילות ראשונית (primary), הגורם הוא בעיה בבלוטת התריס עצמה, אשר אינה מסוגלת להפריש הורמונים בכמות המספקת. גורמים נפוצים לכך הם מחלת השימוטו וטיפול ביוד רדיואקטיבי. מקרה זה מאופיין בערך תירוטרופין גבוה יחסית.
בתת-פעילות שניונית (secondary), בלוטת יותרת המוח הקידמית אינה מפרישה כמות מספקת של ההורמון TSH. עקב כך קיים גירוי מופחת של בלוטת התריס להפרשת הורמוני הבלוטה, דרך המתבטא בתת-פעילות. מקרה זה מאופיין בערך TSH נמוך (מתחת ל-2 בדרך כלל). גורמים נפוצים הם נזק שנגרם לבלוטת יותרת המוח, כגון גידול, קרינה שנספגה, עקב ניתוח, או פגיעת ראש.
בתת-פעילות שלישונית (tertiary), ההיפותלמוס לא מייצר כמות מספקת של הורמון שחרור תירוטרופין (TRH). הורמון זה מאותת לבלוטת יותרת המוח לייצר TSH. עקב כך נפגע ייצור ה-TSH, ולכן שוב נוצרת תת-פעילות. מקרה זה מאופיין גם כן בערך TSH נמוך.
תסמינים מוקדמים
- עייפות
- אי סבילות לקור
- דיכאון
- עצירות
- כאבי מפרקים
- זפקת
- ציפורניים דקות ושבירות
- שיער דק ושביר
- חיוורון
- עור יבש
- עודף משקל
- קצב לב איטי (ברדיקרדיה)
- הפרעות בשינה.
- תחושת שובע
תסמינים מאוחרים
- דיבור איטי, קול עמוק יותר
- עור יבש ומנופח בפנים
- מחזור וסת לא תקין
- טמפרטורת גוף נמוכה
תסמינים פחות נפוצים
- חוסר סבילות לחום
- פגיעה בזיכרון
- פגיעה ביכולת הקוגניטיבית
- מיגרנות
- היפוגליקמיה
- רפלקסים איטיים
- נשירת שיער
- אנמיה
- התקפי חרדה
- קושי בבליעה
- קשיים בנשימה
- צורך בשינה מרובה
- אוסטאופורוסיס
- עצבנות וחוסר יציבות במצב הרוח
- עלייה ברמות הכולסטרול
- ירידה בחשק היצרי
- הרס שרירים ועליה ב-CPK
- היפונתרמיה
בגוף ישנה בקרה עדינה על רמות הורמוני בלוטת התריס. ההורמונים מכילים יוד, אשר נצרך מן המזון. מחסור ביוד גורם לירידה ברמת הורמוני בלוטת התריס בדם. האונה הקדמית של יותרת המוח מגיבה על ירידה בהפרשת הורמון המגרה את בלוטת התריס (TSH). אך ללא יוד לא ניתן לייצר את הורמוני בלוטת התריס, ולכן בלוטת יותרת המוח ממשיכה להפריש TSH, אשר מצטבר בדם. עודף זה של ה-TSH מצטבר וגורם לגירוי יתר והתנפחות של בלוטת התריס. התנפחות זו היא צורה של זפקת (goiter). כדי להתגבר על הבעיה, בארצות רבות צורכים מלח שולחן מועשר ביוד (או מי שתייה מועשרים ביוד), ולכן זפקת שנוצרת עקב מחסור ביוד היא נדירה בימינו.עם זאת, בישראל אין חובה להוסיף יוד למלח שולחן, וכמו כן אחוז גבוה מהמים מותפלים. דבר זה מגדיל את הסיכון למחסור ביוד בישראל. גמדות יכולה לנבוע מהפרעות בבלוטת התריס, בין השאר. קרטנת היא תת-פעילות של הבלוטה בתינוקות ומחלת השימוטו היא מחלה אוטואימונית אשר גורמת לתת-פעילות, שייתכן שנגרמת על ידי הבקטריה Yersinia enterocolitica.
טיפול רפואי
מיקסדמה טופלה לראשונה בהצלחה בשנת 1891, כאשר ג'ורג 'רדמיין מוריי אבחן אישה בת 46 הסובלת מהמחלה. הוא טיפל בה בעזרת תמצית מבלוטת התריס שנלקח מכבשה.
הטיפול ברפואה הקונבנציונלית הוא באמצעות מתן הורמון תירוקסין (T4) סינתטי (תחת השם המסחרי Eltroxin או Euthyrox לדוגמה). הורמון זה נועד להחליף את ההורמון הטבעי שמיוצר בשגרה על ידי הבלוטה. המינון הנפוץ למתן ההורמון הוא 1.6 מיקרוגרם לקילוגרם גוף ביום.[1]
טיפול ברפואה האלטרנטיבית
באופן כללי ניתן לומר כי כל אסכולה אלטרנטיבית (כגון רפואה סינית, נטורופתיה, איור ודה, הומאופתיה) תתייחס לתת-פעילות של בלוטת התריס בדרך שונה, ע"פ התאוריות השונות שעומדות בבסיסן, אך בכולן ינסו להחזיר את הבלוטה למצב תקין, ללא שימוש בתירוקסין סינתטי (באמצעות שינויי תזונה, תוספי מזון, פורמולות, דיקור, טיפול נפשי וכו'). במקרה של פגיעה אנושה בבלוטה, כגון בשלב הסופי של מחלת השימוטו, אין ברירה אלא להשתמש בתירוקסין הסינתטי, כיוון שהבלוטה כבר ניזוקה ללא אפשרות שיקום.
קישורים חיצוניים
- הערך "תת פעילות של בלוטת התריס - Hypothyroidism", באתר ויקירפואה
- תת-פעילות של בלוטת התריס ע"פ הרפואה הסינית באתר תמורות
- תת-פעילות של בלוטת התריס אתר עד מאה ועשרים
- תת-פעילות בלוטת התריס אתר פיברקור
- תת-פעילות של בלוטת התריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
תת-פעילות של בלוטת התריס35598204Q16501