היד הנעלמה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדם סמית, הוגה הצירוף היד הנַעֲלמה

היד הנַעֲלָמָהאנגלית: Invisible hand) היא מטפורה שהשתמש בה הפילוסוף והכלכלן הסקוטי אדם סמית בספרו "עושר האומות". ביטוי זה מופיע פעם אחת בלבד במסגרת דיונו בסוגיות סחר חוץ, אך משמש כיום כמסגרת מושגית למנגנון חברתי שבו הצטברות של מעשים מטעמים אנוכיים של יחידים מקדמת - לטענת המצדדים בשיטה - את טובת הקהילה, באופן שאזרחי המדינה כולה יגיעו למינימום עוני ולמקסימום עושר ורווחה. עם זאת, סמית לא הסתייג לחלוטין מפעילות ממשלתית ורגולציה במקומות מסוימים.

בספר הרביעי, פרק שני, של "עושר האומות", כותב סמית:

כל פרט עמֵל כדי להגדיל את רווחיה של החברה ככל יכולתו. הוא אינו מתכוון לקדם את עניין הציבור, ואף אינו יודע באיזו מידה הוא מקדם אותו. בהעדפתו לתמוך בתוצרת מקומית על פני תוצרת זרה, הוא מכוון רק לקידום ביטחונו; ובאמצעות הכוונת תעשייה זו באופן שתוצריה יהיו בעלי הערך הרב ביותר, הוא מכוון רק כדי להשיג רווח עבור עצמו, ובכך, כמו במקרים רבים אחרים, הוא מובל על ידי יד נַעֲלָמָה לקידום מטרה שאינה חלק מכוונתו. ואין זה תמיד מזיק לחברה שאין כוונתו לכך. באמצעות רדיפת עניינו הוא, הוא לעיתים קרובות מקדם את עניינה של החברה ביותר יעילות מאשר אילו התכוון באמת לקדמה. מעולם לא חזיתי בטובה גדולה שיצאה מאלו שניסו להשפיע על הסחר לטובת הציבור.

עושר האומות

לפי סמית, הפעולה המכוונת להגדלת רווח של אדם, גורמת באופן לא מכוון לקידום רווחת הכלל. בספרו "התאוריה של הרגש המוסרי" (חלק שלישי, פרק ראשון) טוען סמית באופן כללי יותר: "תכונות מוסריות... הכללים המכוונים את הפעולות החופשיות של אדם... חותרים בהכרח לאמצעי היעיל ביותר לקידום רווחתה של האנושות". עם זאת, סמית לא היה נחרץ כל כך בכל הקשור להתערבות המדינה בכלכלה כפי שנוטים לומר פרשנים רדיקליים, ותמך ברגולציה במקומות בהם יש סיכון לחברה כתוצאה מפעולת של יחידים.

רעיון היד הנַעֲלמה בכלכלה

תאוריית היד הנַעֲלמה של סמית תפסה מקום חשוב בתחום הכלכלה, כבסיס לתאוריות של הכלכלה הקלאסית ואחר כך של הכלכלה הנאו-קלאסית והאוסטרית. בתפיסה הכלכלית הקלאסית, שסמית היה שותף לה, המניע העיקרי של אדם הוא רווח כספי.

על פי התאוריות שפותחו על יסוד תפיסה זו, אדם פועל בשדה הכלכלי באופן רציונלי ונהנה מידע מושלם על המצב בשוק ומטרתו היחידה היא מקסום הרווח הכספי שלו. תאורטית, מכירה התאוריה הנאו-קלאסית גם במניעים אחרים, אך היא גורסת כי בהתייחסות לפעולה הכלכלית בכללה ניתן להתעלם מהם.

לפיתוח זה של רעיונו של אדם סמית הועלו התנגדויות רבות. גארט הרדין, למשל, דיבר במאמר משנת 1968 על "הטרגדיה של נחלת הכלל" (The Tragedy of the Commons): מצב שבו ישנו שטח מרעה משותף למספר איכרים, כאשר לכל אחד מהם יש אינטרס עצמי למקסם את רווחיו ולנצל את שטח המרעה באופן מרבי—וכך הפעולה האנוכית של הפרט תגרום לפגיעה בעניינו של הכלל. הסתייגויות אחרות ברוח זו הצביעו על פעולתם בשוק של יצרנים כמו יצרני שוקולד או סיגריות, שגאות והצלחה עבורם אינה תורמת לבריאותו של הכלל.

מכיוון אחר, נטען כי ישנן פעולות רבות המקדמות את עניין הכלל ואינן מונעות משאיפה להגדלת הרווח הכספי. לדוגמה, ויקיפדיה פועלת על בסיס התנדבותי וכל הערכים בה, כולל ערך זה, אינם מניבים פרי כספי כלשהו לכותביהם. המצב דומה בפעולות התנדבותיות שונות, שבהן לפועלים נגרם אפילו נזק כספי כתוצאה מפעולתם. מצבים כאלו אינם אמורים להתרחש בשום מקרה כאשר המטרה היחידה של השחקן הפועל בשוק היא מקסום רווחיו.

תגובה אפשרית אחת לטענות אלו אפשר למצוא בטענה שהשינוי היחידי הנדרש כדי לשמר את עקרון "היד הנעלמה" כאן הוא פשוט דחיית הטענה המשתמעת שהפרט מעוניין רק במקסום רווחיו הכספיים. התאוריה הנאו-קלאסית עצמה אינה טוענת כי כך הדבר, אך אפשר להבינו מהתעלמותה ממניעים אחרים. אם דוחים התעלמות זו—כלומר, טוענים כי ההתרחשות הכלכלית אינה "אירוע מתמטי" עם חוקים וכללים ידועים ובסיס התייחסות אחד בלבד, טיעוני הנגד נחלשים במידה ניכרת.

ביחס ל"טרגדיה של נחלת הכלל" אפשר לטעון, לדוגמה, כי היא יוצאת מנקודת הנחה כי כל האיכרים חותרים רק למקסם את רווחיהם ומתעלמים מנתונים כמו השתנות השוק. במלים אחרות, הטיעון הוא שהתאוריה הנאו-קלאסית, בתנאיה-היא, מובילה לעיתים למצבים שבהם ישנה פעולה התואמת את האינטרס הכספי לטווח קצר תוך התעלמות מן האינטרס הכספי לטווח ארוך. אם טוענים, לעומת זאת, כי אנשים פועלים בשדה הכלכלי באופן דינמי, בהתאם לתנאים המשתנים לאורך זמן, ומניעיהם אינם כספיים בלבד, הרי שהטרגדיה אינה חייבת להתרחש כלל ועיקר.

פעולות התנדבותיות, כמו אלו הקיימות בוויקיפדיה, ניתן להסביר באופן דומה אם לא מצמצמים את יריעת הפעולות האפשריות לאלו הממקסמות את הרווח הכספי וכוללים בתוכה כל פעולה המכוונת לסיפוק צרכיו של אדם. כתיבת ערך בוויקיפדיה היא פעולה מכוונת-מטרה שיעדה הוא השגת הסיפוק המרבי עבור הכותב מנקודת מבטו הוא. כלומר, ללא קנה מידה אובייקטיבי כלשהו (כמו רווח כספי). הסבר כזה עולה בקנה אחד עם התאוריות הכלכליות שירשו את התורה הכלכלית הקלאסית והדגישו את חשיבות המניעים הסובייקטיביים של הפרט במסגרת הפעולה בשוק. מצד שני, הטענה שכל מה שאדם עושה הוא כדי להשיג סיפוק מרבי מרחיבה את מושג המניע האנוכי עד אין גבול.

ניסוח מתמטי לרעיון היד הנעלמה ניתן למצוא ב"משפט היסודי של כלכלת רווחה" שנוסח מתמטית לראשונה בידי הכלכלנים קנת ארו וז'ראר דברה שמוכיח שבמידה ומתקיימים מספר תנאים בשוק חופשי הידועים כ"שיווי משקל תחרותי" ישאף השוק להגיע ליעילות פארטו[1] או במילים אחרות חלוקת משאבים אופטימלית ביעילותה מנקודת מבט וולנטרית. עם זאת אין המשפט מוכיח כי הרווחה המצרפית של השחקנים השונים בשוק תהיה מרבית או כי הוא יגיע ליעילות קלדור-היקס.

רעיון היד הנַעֲלמה וכלכלה כאבולוציה

יש הרואים בדבריו אלה של סמית על העקרון הכללי של פעולה אנושית המביאה לכך שפעולה המונעת מטעמים אנוכיים מקדמת את עניין הכלל, רעיון פרוטו-אבולוציוני. שאומץ מאוחר יותר על ידי צ'ארלס דרווין, אשר קרא את "התאוריה של הרגש המוסרי" בשנת 1838, כאשר החל לפתח את רעיונותיו הראשוניים ביחס לאבולוציה.

כמו המנגנון האבולוציוני של דרווין, גם מנגנון "היד הנעלמה" הוא עיוור ואדיש מבחינה מוסרית: הוא אינו מכוון לקדם את הטוב והנעלה, המוצלח והרצוי: הוא פשוט מתגמל את אלו הפועלים בהתאם לכללי היסוד שלפיהם מתנהל העולם. במלים אחרות, מנגנון היד הנעלמה אינו עניין של בחירה או הצעה של מנגנון בדוק להפעלה כלכלית, אלא התרחשות בלתי-נמנעת הנובעת מקיום תהליך אבולוציוני מתמיד. כפי שמנסח זאת פרידריך האייק ב"הכזב הפטלי": "אבולוציה ביולוגית ואבולוציה תרבותית... מסתמכות שתיהן על אותו עקרון של ברירה: הישרדות או יתרון התרבותי. שוֹנוּת, מוּתאמות ותחרות הם במהותם אותו סוג של תהליך... ולא רק שהאבולוציה נשענת על תחרות; תחרות מתמשכת הכרחית אפילו כדי לשמר הישגים קיימים".

במטבע דומה, מזהיר סמית ב"עושר האומות" מפני הניסיון להנדסה-חברתית והנדסה-אבולוציונית—כלומר, ניסיון לקדם את הטוב והראוי באמצעות ניהול המנגנונים האבולוציוניים בהכתבה מלמעלה:

המדינאי שינסה להורות לאנשים פרטיים באיזה אופן עליהם להשתמש בהונם לא רק שיעמיס על עצמו עבודה מיותרת לחלוטין, אלא גם ייקח לעצמו סמכות שאין למוסרה לא רק לאדם בודד כלשהו, אלא גם לא למועצה או סנט, ושתהיה מסוכנת יותר מכל בידיו של אדם שטיפשותו ויומרתו מגיעים עד כדי כך שהוא מדמיין שהוא מסוגל לבצע פעולה זו... תהיה זו רגולציה חסרת ערך או מזיקה.

עושר האומות

בקטע זה הוא מסביר שלא מדובר במנגנון שכללי פעולתו הכלליים ידועים ופרטיו ניתנים לשליטה וניהול. למעשה, טוען סמית, אין אפשרות לנהל את ההתרחשות הכלכלית יותר משאפשר לנהל את הטבע.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Beyond the Invisible Hand: Groundwork for a New Economics By Kaushik Basu- p6
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25024691היד הנעלמה