היביסקוס סיני

היביסקוס
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	חלמיתאים
משפחה:	חלמיתיים
סוג:	היביסקוס

הִיבִּיסְקוּס סִינִי (שם מדעי: Hibiscus rosa-sinensis) הוא מין שיח או עץ קטן ירוק-עד בסוג היביסקוס, המונה 241 מינים, ממשפחת החלמיתיים. הוא נפוץ ברחבי העולם ובמיוחד באזורים הטרופיים והסובטרופיים כצמח נוי וגינון עם תתי זנים ומכלואים שונים ומרובים במגוון צורת פרחים וצבעים. מוצאו אינו ברור, וישנן השערות שונות, אחת מהן שהוא גדל בבר בתחום רפובליקת ונואטו, שהיא מדינת איים קטנה בדרום מערב האוקיינוס השקט. מאפייניו הבולטים הם: 1. פרחים גדולים ומרשימים על פי רוב אדומים עם לוע רחב וכהה; 2. צינור אבקנים ארוך מעלי הכותרת (בשונה מהיביסקוס סורי) 3. עטיף שלישי, שקרוי גביעון, עוטף את הגביע בדומה למינים רבים במשפחת החלמיתיים.

מאפיינים מורפולוגיים

עלים תמימים וחרוקים בחלק העליון של העלה; 3 עורקים היוצאים מבסיס העלה וענף שעיר

הזיר מחובר לגב המאבק

לאחר תלישת עלה כותרת נחשפות הבסיס של צינור האבקנים ושערות בלוטיות בשולי עלי הכותרת.

היביסקוס סיני הוא שיח או עץ קטן ירוק-עד (מותנה באקלים), גובהו 1 עד 3 מ' לעיתים עד 5 מ'.

ענפים צעירים הם מעוגלים, גמישים ומכוסים בדלילות בשערות כוכביות (רב-תאיות), שמאפיינות את משפחת החלמיתיים, או פשוטות.

ניתן לראות ענפים שכל עליהם נשרו, מלבד אלה שנותרו בקצה הענף. הסתעפות הענף יכול שתהיה מהמפרקים החשופים. לאורך הענפים על המפרקים מצויות בליטות. הבליטות הן שיירים מבסיסי העלים והפרחים, שנותרו לאחר התנתקותם (abscission) מן הענף. בליטות אלו מתכסים בהמשך בשכבת מגן. ההתנתקות מתרחשת באזור רקמת הניתוק הממוקמת בבסיס העלה הנראה כחריץ רדוד או הודות לשינוי בצבע האפידרמיס.

העלים מסורגים, פשוטים, וצבעם ירוק בהיר בצעירותם וירוק כהה בבגרותם.

הפטוטרות הן בדרך כלל כדי 1/3 מאורך הטרף (5 עד 20 מ"מ) ופלומתיים לאורך החריץ שבצד העליון שלהן, דהיינו עם שערות דקות, בדרך כלל מתפתלות ולפעמים ארוכות ורכות.

הלוואים נשירים, שעירים, דקים, ישרים עד אזמליים, ואורכם 5 עד 12 (15) מ"מ (ראה תמונה בגלריה).

הטרפים של העלים סגלגלים רחבים או צרים, ואינם מחולקים לאונות או לעיתים רחוקות מאוד מחולקים לאונות. אורך הטרף הוא 4 עד 12 ורוחבו 2 עד 8.5 ס"מ. בסיס הטרף מעוגל או דמוי יתד, שפתו משוננת או חרוקה בחלק העליון של הטרף וקודקודו חד או מתחדד. הטרפים דקים, קשים מעט, וקירחים או בעלי שערות על העורקים בצד התחתון. חמש עורקים יוצאים מנקודה אחת בבסיס הטרף. צופן נמצא בצד התחתון על העורק האמצעי ליד הבסיס (ראה תמונה משמאל).

התפרחות הן של פרחים בודדים, היוצאים מחיק העלים (ראה תמונה בגלריה).

הפרחים גדולים וראוותנים, נכונים, רגלים או כפולי כותרת (מלאים), דו-מיניים עם שחלה עילית. הם צומחים בודדים מחיקי העלים בקצות הענפים על עוקץ ארוך. הפרח בן 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת, 5 צלקות ואבקנים רבים ובנוסף גביע הפרח עטוף בגביעון בן 6 עד 7 עלים. הפרח הבודד נפתח בשעות הבוקר וקמל בערב של אותו יום, ועל כן, הפרחים משאירים רושם שהם נסגרים בלילה.

עוקץ הפרח, שאורכו 3 עד 7 ס"מ, מכוסה בדלילות בשערות כוכביות או כמעט קירח. לעוקץ הפרח מפרק בחלקו העליון המהווה את אזור הניתוק של הגביע מן העוקץ. מקום החיבור הוא מקום הניתוק.

המצעית מעוגלת, ויש עליה שכבות תאים היוצר את אזור הנתוק של עלי הכותרת.

הגביעון, שעוטף את הגביע, מורכב מחפים צרים, מפורדים, קצרים יותר מאונות הגביע וקודקודם קהה או חד. מספרם של החפים 6 עד 7, אורכם 3 עד 22 מ"מ ורוחבם משתנה באותו הפרח. החפים קירחים או מכוסים בפלומה של שערות כוכביות, ושפתם ללא ריסים.

הגביע דמוי פעמון עם 5 אונות סגלגלות עד אזמליות, שמכוסות בדלילות בשערות כוכביות. אורכו של הגביע, כ-2 עד 3 ס"מ, כחצי עד שלושה רבעים מאורך הפרח. הצופנים בגביע נעדרים.

הכותרת בצורת משפך עד גלגלית ובסיסה מתאחה עם צינור האבקנים. עלי הכותרת בדרך כלל אדומים, לפעמים ורודים, לבנים או צהובים (או בצבעים אחרים במשתלות ובגננות) ובדרך כלל כהים יותר בבסיסם.

חמשת עלי הכותרת, שאורכם 6 עד 10.5 ורוחבם 4 עד 6.5 ס"מ, חופפים האחד את השני בכיוון השעון או הפוך. עלי הכותרת הם סגלגלים רחבים עד צרים ובסיסם מתחדד. שפת עלה הכותרת תמימה או חרוקה ולרוב גלונית. שטח העלה שעיר בעדינות בצדה התחתון ובעיקר במקומות חשופים בניצן (בפקע). הצופנים נמצאים על עלי הכותרת בסמוך לבסיסם.

האבקנים מרובים, בלי שערות, אורכם 4 עד 8 ס"מ, זיריהם מאוחים האחד עם השני ויוצרים את צינור האבקנים. החלק החופשי של הזירים והמאבקים, שאורכו 3 עד 9 מ"מ, יוצא מחצי אורכו ומעלה של צינור האבקנים.

המאבקים דמוי כליה, בני לשכה אחת (סימן היכר), הזיר מחובר לגב המאבק. הם נפתחים בראשם (לאורכם) ואבקתם צהובה (ראה תמונה משמאל ובגלריה).

צינור האבקנים, בדרך כלל צבעו אדום ולרוב ורוד או לבן, אורכו 6.5 עד 11.5 ס"מ, צורתו ישרה או מעוקלת מעט. הוא מעורה בבסיסו בכותרת ומקיף את השחלה ואת עמוד העלי.

עמוד העלי מפוצל ל-5 זרועות ארוכות מפושקות, שצבען אדום, ורוד או לבן, אורכן 6 עד 25 מ"מ עם שערות בולטות. 5 הצלקות דמוי דיסק, בדרך כלל אדמדמות ולפעמים צהובות זהב (ראה תמונה בגלריה).

השחלה בת 5 מגורות.

הפרי הלקט יבש, שמיוצר לעיתים רחוקות, חום, סגלגל, אורכו 2.5 עד 3 ס"מ, קודקודו מעוגל. ההלקט נפתח ב-5 קשוות.

הזרעים (חונטים לעיתים רחוקות) צבעם חום כהה עד שחור בצורת כליה, אורכם 5 מ"מ ושעירים קלות.

• 
  חזית הפרח
• 
  מאבקים סגורים בצורת כליה
• 
  מאבקים סגורים בחלקו העליון של עמוד המאבקים
• 
  לוואים שעירים
• 
  מאבקים על צינור המאבקים
• 
  מאבקים ואבקה צהובה על צינור המאבקים
• 
  פרח בודד, ניצנים ופקעית של היביסקוס סיני
• 
  צלקות על עמוד עלי מסועף לחמש זרועות
• 
  חלק עליון צינור המאבקים
• 
  גביעון של חפים מפורדים סביב הגביע
• 
  מאבקים עם לשכה האחת
• 
  הסרת עלי הגביע חושפת הלקט יבש וסדוק

בית גידול

פרח היביסקוס סיני

הוא מתאים לשתילה בשמש מלאה או בצל למחצה ברוב אזורי הארץ, למעט בהרים הגבוהים, ומתאים לכל סוגי הקרקע. הוא עמיד לגיר ולרמת מליחות נמוכה. הוא רגיש לקרה ולשרב ולכן לא מתאים לגידול בהרים הגבוהים.

טיפול וגינון

היביסקוס סיני מהיר צימוח, זקוק להשקיה מסודרת במיוחד בקיץ או בעת עצירת גשמים ממושכת בחורף. גיזומים וקיטומים מומלצים בקיץ ונחוצים כדי לשמור על מבנה צפוף ופריחה שופעת. הוא עמיד יחסית למזיקים. המזיקים העיקריים של ההיביסקוס הם כנימת עש הטבק וכנימת עלה הדלועיים.

גלריה

להיביסקוס סיני זני תרבות במגוון צבעים וצורות, המשמשים כצמחי נוי.

• 
  פרח היביסקוס סיני מלא
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 

קישורים חיצוניים

• היביסקוס סיני, באתר ITIS (באנגלית)
• היביסקוס סיני, באתר NCBI (באנגלית)
• היביסקוס סיני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• היביסקוס סיני, באתר Tropicos (באנגלית)
• היביסקוס סיני, באתר GBIF (באנגלית)
• היביסקוס סיני, באתר The Plant List (באנגלית)
• היביסקוס סיני, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34043429היביסקוס סיני