הטבעת כסף באימפריה הרומית
 | |
| אס (מטבע רומי) מעידן הרפובליקה |
מִטְבָּעוֹת באימפריה הרומית (בלטינית: Nummi rei publicae Romanae) שימשו לייצור מטבעות למסחר שהיו נפוצות ברחבי האימפריה. כיוון ששרדו רק מעט איורים ותבליטים, מעט ידוע על הארגון והתפעול של המטבעות וניתן לשחזר את שלבי פעולתן באופן כללי בלבד.
בעת העתיקה באימפריה הרומית - בדומה למדינות רבות אחרות - לא הייתה מטבעה במובן המודרני של המילה. מתכות יקרות פשוט נמדדו לפי משקלן. מאוחר יותר המתכות נוצקו לגושים אחידים כדי להקל על סחר חליפין. גם המדליה הראשונה במובן של היום הייתה יצוקה, ונוצקה במאה ה-5 לפנה"ס. כמאה שנים מאוחר יותר, עברו למטבעה במובן של היום, מה שהקל גם על ייצור המוני של מַטְבְּעוֹת.
כסף הארד הרומי היו האס והססטרטיוס בתקופת הרפובליקה הרומית, דנאריוס הכסף (במקורות העבריים מכונה דינר) והאאוראוס (aureus) שסומנו בצד הקדמי (XL ו-LX) הופיעו במאה ה-3 לפנה"ס. שיטה זו נותרה ללא שינוי במידה רבה עד למאות הראשונות של העידן הקיסרי, עד לרפורמה המוניטרית של דיוקלטיאנוס
מאוחר יותר הנהיג קונסטנטינוס הגדול מטבעות ברונזה ומטבעות זהב בחצי ורבע משקל.
המערכת המוניטרית באימפריה הרומית בתקופה הקיסרית
מימי אוגוסטוס נעשה שימוש במטבעות ממתכות וסגסוגות שונות, זהב, כסף, בילון (תערובת של נחושת וכסף), מטבעות ארד ונחושת. זמן קצר לאחר אוגוסטוס, ליתר דיוק, משנת 15 לפני הספירה, רק לקיסר הייתה הזכות לטבוע מטבעות זהב וכסף.
מטבעות זהב
משקלו של האאוראוס נקבע על ידי אוגוסטוס על 1/40 של פאונד (פאונד=ליברה רומית), כלומר 8.18 גרם, אך משקל זה פחת בהתמדה וברציפות במהלך המאות ה-1 עד המאה ה-3 של הקיסרות. כבר בתקופת שלטונו של נירון קיסר, משקלו ירד ל-7.28 גרם, ותחת קיסרות קרקלה ל-6.55 גרם. בשנת 284, דיוקלטיאנוס קבע את המשקל של האוראוס על 1/70 פאונד (ליברה), שהם 4.64 גרם. חצי אאוראוס, הידוע גם ככינר הזהב, היה מטבע זהב קטן יותר, נדיר.
בשנת 307, הנהיג קונסטנטינוס מטבע זהב חדש, את הסולידוס, שמשקלו נקבע על 1/72 פאונד, כלומר 4.54 גרם. הערכים הקטנים יותר של כסף זהב מסוג חדש זה היו הסמיסיס (semissis=חצי סולידוס) וטרמיסיס (tremissis=שליש סולידוס). משקלו של הסולידוס נותר ללא שינוי במשך מאות שנים, אפילו בביזנטיון. בסוף המאה הרביעית. ליד סימן המטבעה, הופיע OB על מטבעות, שפירושו "אוברוסה" (זהב טהור) או 72 במספרים יווניים, שהבטיחה או את משקל הכסף (1/72 פאונד) או את טהורות החומר של המטבע.
מטבעות כסף
דנאריוס הוטבעו כבר בימי הרפובליקה הרומית, ואוגוסטוס קבע את משקלם על 1/84 פאונד, שהם 3.89 גרם. הם נטבעו עד אמצע המאה ה-3, אם כי הטוהר שלהם התדרדר משמעותית מאמצע המאה ה-2. בשלב זה יוצרו רבים מה שנקרא "סובּראטוס" דנאריוס (ליבת ברונזה עם ציפוי כסף דק). אלה יכולים להיחשב לזיופים, אבל העיצוב והביצוע המצוין שלהם מעיד שייתכן שהם היו זיופים רשמיים של המדינה. מטבע הכסף הקטן מהדנאריוס היה הקינר (quinar) הפחות נפוץ, כלומר חצי דנאריוס.
בשנת 215 טבע קרקלה מטבע כסף חדש, הדנאריוס הכפול בשם אנטוניניאנוס (antoninianus), במשקל 5.11 גרם. הקוטר שלו מעט גדול יותר מהדנאריוס, והוא נבדל ממנו גם בכך שעל סוג זה של מטבע השליט מתואר תמיד עם כתר של קרני אור, ודיוקן הקיסרית נשען על סהר ירח. הטבעתם ההמונית החלה בשנות ה-30 של המאה ה-3. בתקופת שלטונו של גליאנוס, הטוהר של הכסף האנטוניני הצטמצם ב-20%-25%, כך שהאנטוניניאנוס הטוב הפך תחילה לבילון, ולאחר מכן הפך למטבע נחושת שהכיל מעט מאוד כסף. בתקופת שלטונו של אורליאנוס, האנטוניניאנוס מארד סופקו בציפוי המורכב מתערובת של עופרת וכסף, שעורר רושם של מטבע כסף עד שציפויו ירד, נשחק. טביעת אנטוניניאנוס הנחושת בוטלה על ידי דיוקלטיאנוס.
דיוקלטיאנוס רצה לרסן את האינפלציה שהלכה וגברה באמצעות רפורמה מוניטרית ומקסום מחירים. הוא הציג מטבע כסף חדש, denarius argenteus, על חלק מהחלקים שלו XCVI מציין שמשקלו היה 1/96 פאונד, כלומר 3.41 גרם. סימן הכסף הייחודי (argenteus) על המטבע היה הכרחי מכיוון שה-denarius communis הוטבע באותו זמן, אך הוא היה עשוי מארד.
מטבעות נחושת וארד
הזכות להטביע מטבעות נחושת ובארד נותרה בידי הסנאט הרומי, מה שצוין על המטבע באותיות SC (senatus consulto) עד אמצע המאה ה-3. בתקופה הקיסרית המוקדמת היו במחזור כמה סוגים של מטבעות נחושת: ססטרטיוס, דופונדיוס, אס, סמי וקוודרנים. הססטרטיוס והדופונדיוס היו עשויים מפליז, והאס, הסמי והרבעים היו עשויים מנחושת אדומה. יחס הערך של מטבעות הנחושת השונים היה כדלקמן:
- sestertius = 4 as
- dupondius = 2 as
- as = 1 as
- semis = 1/2 as
- quadrans = 1/4 as
טביעתם של מטבעות הנחושת הללו נפסקה באמצע המאה ה-3, מכיוון שהם הפכו מיותרים לצד האנטונינים, שכבר אז היו לחלוטין מארד. תחת אורליאנוס היה ניסיון נוסף להחיות מטבעות ארד, הוטבעו מטבעות שלמים וחצי (ססטרטיוס ודופונדיוס). מטבעות ארד אלה הוטבעו גם במהלך הדומינט.
פעולת המטבעה והצוות
באזור נפרד של המטבעות הרומיות בוצעו עבודת ההכנה שנדרשו להטבעה: התכת מתכות, הכנת לוחות המטבעות וכו'. בחלק השני של המטבעה עבדו הפועלים שחרטו את הבסיסים והטביעו את המטבעות. עובדים אלו נקראו סיגנאטור, סופוסטר, מליאטור וסקאלפטור (signator, suppostor, malliator, scalptor).
תפקידו של הסיגנאטור היה לחרוט את הבסיסים בפטיש. גם עבודתו של הסקאלפטור הייתה דומה, אך במקורות קדומים שם זה מופיע גם בקשר לפיסול וחריטת אבני חן. מכאן ניתן להסיק שבעת חריטת הבסיסים בפטיש שדרש כשרון אמנותי משמעותי – וכן הכנת דיוקנו של הקיסר, הדמויות בצד ההפוך – כך שהסיגנטורים רק הוסיפו את האלמנטים הנוספים הפשוטים יותר לבסיסים.
בראש פועלי המִטְבָּעוֹת עמדו ראשי קבוצות וסגניהם, לכל קבוצת עבודה היה מנהל נפרד. מקרב צוות המטבעה בוצעה עבודת הנאמנות על ידי המפקחים (officinator), שבדקו את חומר הגלם, בחירת האריחים, ולבסוף בדקו את המטבעות הבודדים חלק אחר חלק. המקורות מזכירים את הפרוקורטור והפראפוזיטוס (procuratort, praepositust) כמנהלים הגבוהים ביותר של המִטְבָּעוֹת, הראשון הוא המנהל והשני המנהל הטכני.
לקריאה נוספת
- Alföldi, Andreas (1985). Caesar in 44 v. Chr. 2 Volumes, Das Zeugnis der Münzen, Vol 2, 1974 ISBN 3-7749-1212-2 and Studien zu Caesar's Monarchie und ihren Würzeln, Vol 1, 1985, Dr. Rudolph Habelt Verlag Gmbh, Bonn. ISBN 3-7749-1390-0
- Babelon, Ernest (1885–6). Description historique et chronologique des monnaies de la république romaine, 2 Volumes
- Broughton, T. Robert S. (1951). The Magistrates of the Roman Republic, American Philological Association, 3 Volumes. Volume I (509 B.C. - 100 B.C.) ISBN 0-89130-706-0. Volume II (99 B.C. – 31 B.C.) Philological Monographs Number XV, 1952. Volume III (Supplement) ISBN 0-89130-811-3.
- Burnett, Andrew (1987). Coinage in the Roman World, Seaby, ISBN 0-900652-85-3
- Burnett, Andrew & Wartenberg, Ute & Witschonke, Richard eds, (1998), Coins of Macedonia and Rome: Essays in honour of Charles Hersh, Spink & Son Ltd. ISBN 1-902040-02-3
- Crawford, Michael H. (1974). Roman Republican Coinage, Cambridge University Press, 2 Volumes. ISBN 0-521-07492-4
- Crawford, Michael H. (1985). Coinage and Money under the Roman Republic, Methuen & Co. ISBN 0-416-12300-7
- Feig Vishnia, Rachel (1996). State, Society, and Popular Leaders in Mid-Republican Rome 241–167 B.C., Routledge. ISBN 0-415-10512-9
- Grueber, H.A. (1910). Coins of the Roman Republic in the British Museum, 3 Volumes, The Trustees of the British Museum.
- Harl, Kenneth W. (1996). Coinage in the Roman Economy, 300 B.C. to A.D. 700, Johns Hopkins University Press. ISBN 0-8018-5291-9
- Harlan, Michael (1995). Roman Republican Moneyers and their Coins 63 BC–49 BC, Seaby. ISBN 0-7134-7672-9
- Harris, William V. (1979). War and Imperialism in Republican Rome 327–70 B.C. Oxford University Press. ISBN 0-19-814866-6
- Hersh, Charles & Walker, Alan (1984) The Mesagne Hoard, Museum Notes, American Numismatic Society 29 pp. 103–134
- Kroh, Dennis J. (1993), Ancient Coin Reference Reviews, Empire Coins, Florida. ISBN 0-9638751-0-8
- Meadows, A.R. (1998). The Mars/eagle and thunderbolt gold and Ptolemaic involvement in the Second Punic War in Burnett 1998:125–134, plate 12
- Melville Jones, John R., 'A Dictionary of Ancient Roman Coins', London, Spink 2003
- Metcalf, D.M. & Oddy, W.A. (1980). eds, Metallurgy in Numismatics, Volume 1, Royal Numismatic Society Special Publication No. 13, London. ISBN 0-901405-14-0
- Mommsen, Theodore (1850). Das Römische Münzwesen, Leipzig
- Rutter, N.K. (1997). The Greek Coinages of Southern Italy and Sicily, Spink. ISBN 0-907605-82-6
- Rutter, N.K. (2001). ed Historia Numorum: Italy, The Trustees of the British Museum. ISBN 0-7141-1801-X
- Sear, David R. (1998). The History and Coinage of the Roman Imperators 49–27 B.C., Spink & Son. ISBN 0-907605-98-2
- Scullard, H.H. (1973). Roman Politics 220-150 B.C., second edition. Oxford at the Clarendon Press. ISBN 0-19-814816-X
- Smith, William (1875). Dictionary of Greek and Roman Antiquities
- Sutherland, C.H.V. (1974). Roman Coins, G.P. Putnam's Sons. ISBN 0-399-11239-1
- Sydenham, Edward A. (1952). The Coinage of the Roman Republic, Spink & Son Ltd
- Thomsen, Rudi (1974). Early Roman Coinage, a Study of the Chronology, 3 Volumes, 1961, 1961, 1974, Nationalmuseet, Stockholm. ISBN 87-480-0038-8
- Vecchi, Italo (2013). Italian Cast Coinage. A descriptive catalogue of the cast coinage of Rome and Italy. London Ancient Coins, London 2013. Hard bound in quarto format, 84 pages, 92 plates. ISBN 978-0-9575784-0-1
- Walker, D.R. (1980). The silver contents of Roman Republican coinage, in Metcalf 1980:55–72
- Willis, James A. (1972). The multiples of the as. Harvard Studies in Classical Philology 76: 233–244
- Collectors price guides
- Fernández Molina, José & Fernández Carrera, Manuel & Calico Estivill, Xavier (2002). A Guide to the Denarii of the Roman Republic to Augustus, ISBN 84-607-5776-5
- Sear, David R. (2000). Roman Coins and their Values; The Millennium edition. Volume I, The Republic and the Twelve Caesars. Spink ISBN 1-902040-35-X
- Politics, economics, and coinage
- Crawford, Michael H. (1985). Coinage and Money under the Roman Republic, Methuen & Co. ISBN 0-416-12300-7
- Harlan, Michael (1996). Roman Republican Moneyers and their Coins 63 BC-49 BC, Seaby. ISBN 0-7134-7672-9
- Harlan, Michael (2012). Roman Republican Moneyers and their Coins 81 BCE-64 BCE, Moneta Publications. ISBN 978-0-9654567-0-8
- Sear, David R. (1998). The History and Coinage of the Roman Imperators 49–27 B.C., Spink & Son. ISBN 0-907605-98-2
- Vecchi, Italo (2013). Italian Cast Coinage. A descriptive catalogue of the cast coinage of Rome and Italy. London Ancient Coins. ISBN 978-0-9575784-0-1
- Wiercinska, Janina (1996). Coins of the Roman Republic: Catalogue of Ancient Coins in the National Museum in Warsaw, National Museum in Warsaw. ISBN 8-3710-0162-2
קישורים חיצוניים
- רשימת מטבעות היסטוריים (באנגלית)
- המטבע הרומי (באנגלית)
- בסיס נתונים של מטבעות רומיים
36833365הטבעת כסף באימפריה הרומית