החלטה 726 של מועצת הביטחון של האו"ם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 החלטה 726 של מועצת הביטחון של האו"ם
תאריך 6 בינואר 1992
ישיבה מספר 3026
קוד S/RES/726 (מסמך)
נושא שטחים שנכבשו על ידי ישראל
סיכום הצבעה

15 הצביעו בעד
0 הצביעו נגד
0 נמנעו

תוצאה התקבלה
הרכב מועצת הביטחון
חברות קבועות הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין
צרפתצרפת צרפת
רוסיה (1991-1993)רוסיה (1991-1993) רוסיה
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברות לא קבועות אוסטריהאוסטריה אוסטריה
בלגיהבלגיה בלגיה
כף ורדהכף ורדה כף ורדה
אקוודוראקוודור אקוודור
הונגריההונגריה הונגריה
הודוהודו הודו
יפןיפן יפן
מרוקומרוקו מרוקו
ונצואלה (1930–1954)ונצואלה (1930–1954) ונצואלה
זימבבואהזימבבואה זימבבואה

החלטה 726 של מועצת הביטחון של האו"ם היא החלטה שהתקבלה ב-6 בינואר 1992 על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות כהמשך להחלטות 607 (1988), 608 (1988), 636 (1989), 641 (1989) ו-694 (1991) של המועצה, בעקבות גירושם של כ-12 פלסטינים החשודים בטרור פלסטיני מהשטחים שנכבשו על ידי ישראל במלחמת ששת הימים. המועצה גינתה את הגירושים המפרים את אמנת ז'נבה הרביעית המתייחסת להגנה על אזרחים בעת מלחמה.

נוסף על כך, ההחלטה הביעה צער על הפעולה וחזרה על כך שישראל תימנע מלגרש עוד פלסטינים ותבטיח את החזרתם הבטוחה והמיידית של המגורשים. ישראל לא עמדה בהחלטה, והמשיכה לגרש פלסטינים החשודים בטרור למדינות ערב השכנות.[1]

ארצות הברית הצביעה בעד ולא הטילה וטו על החלטה זו, שהתקבלה בתקופת האינתיפאדה הראשונה וכהונת ממשלת שמיר, וכחודשיים לאחר ועידת מדריד, ובמהלך כהונתו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש, שעם ממשלו היו לשמיר יחסים מתוחים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Payne, Richard J. (1995). The clash with distant cultures: values, interests, and force in American foreign policy. SUNY Press. p. 152. ISBN 978-0-7914-2648-7.