החלוץ (אונייה)
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | ספינת משא |
| חברת ספנות | החברה לאסדות וספנות חופית בע"מ |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תקופת הפעילות | 1920–הווה (כ־105 שנים) |
| אחריתה | טבעה בשנת 1922 ליד נמל יפו |
| נתונים טכניים | |
| גודל הצוות | 4 |
| מספר נוסעים | 12 נוסעים בשני חדרים שנבנו על ידי היזמים ליפשיץ ושות' |
| הנעה | מנוע דיזל 75 כוחות סוס |
החלוץ הוא שמה של האונייה הראשונה שנרכשה על ידי מוסדות היישוב העברי בשנת 1920 מאנשי עסקים יהודים בתל אביב, שרכשו אותה כשנה לפני כן. שמה ניתן לה על שם תנועת החלוץ.
היסטוריה
האונייה נרכשה על ידי ועדת המים של היישוב, שעסקה בתחומי שיט, דיג ותעשייה ימיים והיוותה את סניף הימים של תנועת העבודה המאוגדת (אחדות העבודה). האונייה הייתה בבעלות חברת המניות לספנות עברית הראשונה, החברה לאסדות וספנות חופית בע"מ. מחצית מניותיה נרכשו על ידי חיילי הגדודים העבריים בסרפנד, ומחצית שנייה הועברה למכירה בארצות הברית.
סיפורה של "החלוץ" החל לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר "הכבישים היו משובשים, הרכבת לא פעלה והובלת סחורות ותוצרת חקלאית מיפו לחיפה הייתה קשורה בהוצאות רבות" (ציטוט:ברוך קטינקא). בשל המצב רכשו שלושה שותפים יהודים מתל אביב אברהם ליפשיץ, משה בן ציון–ספיר ולוי בורשטין ספינת מפרש ערבית, הסבו אותה ל'ספינת מוטור' בעלת כשלושים כוחות סוס והכשירו עליה שני חדרים לנוסעים. בפעם הראשונה דווח על הספינה בעיתון "הארץ" ביום 17 בדצמבר 1919: "אניה עברית פרטית. הגיעה לחופנו אניה קטנה בת 100 טון של מר ליפשיץ ושות'. האניה מהלכת בין יפו לאלכסנדריה ומשמשת לנוסעים ולמשא".
שלושת המשקיעים הפרטיים שהיו בורגנים בני העלייה השנייה, פתחו במקור ביזמה עסקית פרטית לחלוטין להכשרתה ולהפעלתה של ספינה מסחרית. בהמשך, התכוונה 'ועדת המים' בסיוע איש 'ועד הצירים' מנחם אוסישקין ובליווי 'הקפא"י' לרכוש את הספינה לשם יצירת מקומות עבודה ליוצאי הגדודים וללמודי ימאות וספנות במקביל לצורך בכיבוש הים ובפריצת המצור היבשתי על היישוב. כאמור הספינה נרכשה במימון בעלי מניות מאנשי הגדודים העבריים, בהם דוד בן-גוריון, יצחק בן צבי שהיו שותפים לכוונה, ורבים אחרים.
לאחר רכישתה, הוסבה האונייה מאסדה על ידי התקנת מנוע קטן כאוניית משא. יוסף טרומפלדור ותנועת החלוץ דנו רבות עם יו"ר ועדת המים, ד"ר מאיר גורביץ, על העלאת ספנים יהודים מהקווקז לכיבוש הים. ערב הקמת חברת המניות שאיפשרה את רכישת האסדה, אמור היה טרומפלדור להישלח בדחיפות לקווקז על מנת לגייס את אנשי החלוץ שם, אולם הוא נקרא לתל חי ושם נהרג בקרב.
האונייה נקנתה מהיזמים ליפשיץ ושותפיו בהסדר רכישה של מקדמה והתחייבות כספית. לאחר שהוחלף מנועה הקטן במנוע דיזל 75 כ"ס נגררה "החלוץ" במשך שעות ארוכות בחבל ארוך על ידי פועלים ערבים מחולות חוף חיפה אל הים, והפליגה אל טקס השקתה בנמל יפו בנוכחות נכבדי היישוב ובראשם מאיר דיזנגוף.
קברניט "החלוץ" היה מצרי, ובצוותה היו שלושה מלחים עבריים - מכונאי ראשון קפלן, צבי יוספיה, וירמיהו הלפרן, בנו של השומר מיכאל הלפרן. החלוץ עסקה בהובלת מטענים בין חופי הארץ למעלה משנה. התקופה הייתה תקופת לחימה של הצרפתים בצבא הערבי בצפון הארץ, ומתח רב שרר בינם לבין הבריטים. עקב חסימת הדרכים היבשתיות נשלחה החלוץ בשליחות הנהגת היישוב "להודיע לעולם על הקורה בארץ" ולייבא מטען מביירות לתל אביב. בדרכה חזרה, חיבל רב החובל המצרי במדחף על ידי הנחת שרשרת הברזל של העוגן עליו, ונעלם. אירוע זה הביא את היישוב למסקנה ברורה, ש"אין תקומה ללא פתח ימי" (ציטוט מסקירת גורביץ).
התמורה ממכירת המניות בארצות הברית לא הגיעה לארץ, והחלוץ הוחזרה לבעליה הראשונים, בהיותה בשרותם נטרפה על סלע מול נמל יפו בשנת 1922.
לקריאה נוספת
- הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל, הוצאת אפי מלצר.
- ברוך קטינקא, מאז ועד הנה, ירושלים 1961, עמ' 247.
- עת-מול, 195, יד יצחק בן-צבי, עמ' 4-5
קישורים חיצוניים
- שי קאולי, החלוץ על הים,
- ד"ר מאיר גורביץ, היקיצה הימית, דבר, 19 במאי 1937, המשך
- בול החלוץ, שהונפק בשנת 2012