החברה הכלכלית לארץ ישראל
החברה הכלכלית לארץ-ישראל (באנגלית: Palestine Economic Corporation; בקיצור: PEC) היא חברה שנוסדה בשנת 1925 במטרה לפתח את היישוב היהודי בארץ-ישראל על בסיס השקעות כלכליות. מייסדי החברה היו ביקורתיים כלפי המוסדות הציוניים שהיו מבוססים בעיקר על תרומות[1]. לימים שונה שם החברה ל"החברה הכלכלית לישראל".
היסטוריה
החברה הכלכלית לארץ ישראל נוסדה על ידי סיעתו של לואי ברנדייס בשנת 1925, כמיזוג של פעולות קבוצת ברנדייס בישראל עם פעילות הג'וינט בארץ ישראל[2]. עוד טרם נוסדה נודעה החברה כקבוצת מרשל, ורבורג ופלקסנר[3].
החברה ניהלה בארץ ישראל פעילות עסקית נרחבת שכללה הלוואות שניתנו על ידי הבנק המרכזי למוסדות שיתופיים, הבנק להלוואות, בנק משכנתאות, הלוואות לתעשייה[4] והלוואות למשקי עזר, את חברת המים הארץ ישראלית ושותפות בחברת אשלג ארץ-ישראלית. בשנת 1933 החברה הייתה שותפה בהקמת בית היציקה במפרץ חיפה[5]. החברה השתתפה בהקמת כפר ברנדייס ליד חדרה[6] ובסוף שנות ה-20 הקימה את גב-ים שהשתתפה ברכישת אדמות ג'ידרו במפרץ חיפה מידי קהילת ציון אמריקאית שנקלעה לקשיים כלכליים. בשנת 1946 תוארה פעילות החברה: "החברה נוסדה בשנת 1925 ופועלת באמצעות מספר חברות בנות וחברות עזר ארצישראליות בשדה הבנקאות והאשראי, הכשרת הקרקע, שיכון, בנין, השקאה ופיתוח מים, וגם משתתפת בחברות לכימיה, שירותים ציבוריים ומפעלי מלון[7].
בשנת 1951 הקימה החברה בשיתוף עם האגודה הארץ-ישראלית מלונדון את בנק איגוד אליו הועברה הפעילות הבנקאית של החברה. בשנת 1961 מכרה החברה את מניותיה בבנק איגוד לבנק לאומי[8]. בשנת 1954 רכשה כ-30% ממניות מהדרין[9]. בשנת 1960 רכשה החברה חלק מטמבור.
בנובמבר 1962 נחתם הסכם שיתוף פעולה בין בנק דיסקונט והחברה הכלכלית[10].
בשנת 1969 הוקמה אי די בי חברה לאחזקות כשותפות של בנק דיסקונט והחברה הכלכלית[11] ובעקבות חילופי מניות עברה כ-80% מהבעלות החברה הכלכלית לידי אי די בי[12]. בארגון מחדש של החברות של אי די בי, נמכרו חברות הבנייה של החברה הכלכלית, בהם נוה יקים שהקימה את נווה אביבים, וחברת גב ים, לדיסקונט השקעות[13].
הנהלה
נשיא החברה מהווסדה עד שנת 1931, היה ברנרד פלקסנר. בשנת 1931 עברה נשיאות החברה לידי יוליוס סימון[14] ופלקסנר נותר יו"ר מועצת המנהלים של החברה עד מותו[15]. נציגי החברה בארץ ישראל עד שנת 1934 היו עמנואל מול[5] והארי ויטלס[16].
בשנת 1944 מונה רוברט סולד לנשיא החברה[17], והוא הוחלף בשנת 1957 על ידי יוסף מאירהוף[18]. כסגן הנשיא כיהן י. פורמן[19].
הערות שוליים
- ^ לאה דוכן-לנדוי, המשבר ב'קהיליית ציון האמריקנית' ואדמות מפרץ חיפה (1930-1925), קתדרה 41, אוקטובר 1986, עמ' 176
- ^ תכנית פלכסנר להשקעות בא"י, דבר, 13 ביוני 1926
- ^ ב. צוקרמן, חזרה אל הלואה לאומית, דבר, 19 ביוני 1925
- ^ עוד מקור של אשראי לתעשייה, דבר, 4 בדצמבר 1928
- ^ 5.0 5.1 רווחים להחברה הכלכלית לא"י, דבר, 4 ביולי 1934
- ^ חדרה בשכונת העובדים, דואר היום, 7 בדצמבר 1928
- ^ החברה הכלכלית הארצישראלית מכריזה על דיווידנדה רבע־שנתית, הצופה, 12 באוגוסט 1946
- ^ בנק לאומי רכש מחצית השניה ממניות בנק איגוד, הבוקר, 15 במרץ 1961
- ^ חברת מהדרין הרחיבה פעולתה, חרות, 26 באפריל 1954
- ^ הסכם שיתוף פעולה בין בנק דיסקונט והחברה הכלכלית לישראל, על המשמר, 22 בנובמבר 1962
- ^ הוקמה חברת אחזקה ("הולדינג") , לבאנק דיסקונט ולחב' פי. אי. סי, הצופה, 1 ביולי 1969
- ^ שאול אברון, מאזן אי די בי - 4.5 מליארד ל"י, מעריב, 14 באפריל 1971
- ^ דיסקונט־השקעות רכשה חברות הבניה של פי אי סי, דבר, 10 בדצמבר 1970
- ^ יוליום סימון נשיא החברה הכלכלית א"י, דבר, 15 במאי 1931
- ^ נבחרה שוב הנהלת החברה הכלכלית הא"ית, הבוקר, 18 ביולי 1944
- ^ Agreements by Mr. Flexner, פלסטיין בולטין, 25 במרץ 1926
- ^ החברה הכלכלית הארצישראלית ממריצה פעולה, דבר, 15 בנובמבר 1944
- ^ י. מאירהוף בראש החברה הכלכלית, הארץ, 15 במאי 1957
- ^ מניות פי אי סי תשורה לממשלה, הארץ, 7 בספטמבר 1959
29382507החברה הכלכלית לארץ ישראל