הזכות לרמת חיים נאותה
הזכות לתנאי מחיה הולמים היא אחת מזכויות האדם, אשר מעגנת את ביטחונו הכלכלי של האדם ועל פיה כל אדם זכאי לביגוד, מזון, דיור, טיפול רפואי ושירותים סוציאלים מעל לרמת סף. הזכות הוכרה לראשונה על ידי האו"ם כחלק מהצהרת זכויות האדם האוניברסלית, ולאחר מכן קיבלה גם הגדרה משפטית כחלק מהאמנה הבין לאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות עליה חתומה מדינת ישראל משנת 1966.
הבסיס להכרה כזכות אוניברסלית
הבסיס הרעיוני לזכות הוצג בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בנאומו של פרנקלין רוזוולט ארבעת החירויות כחלק מניסיונתיו להביא את ארצות הברית להתערב למען בני האדם בחלקו המזרחי של העולם. בנאומו כלל רוזוולט את החופש ממחסור כזכות אנושית נוספת לאלו המעוגנות בחוקה האמריקאית כגון חופש הביטוי, וחופש הדת, בעודו טוען "כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם" [1].
אשתו של רוזוולט, אלינור רוזוולט, לקחה על עצמה כמפעל חיים להחיל זכות זו יחד עם זכויות חברתיות אחרות על כלל בני האדם[2]. מהלך שנשא פרי ב-1948 בהצהרת זכויות האדם האוניברסלית שם הוכרה הזכות לתנאי מחיה הולמים תחת סעיף 25[3]:
כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, נכות, אלמנות, זיקנה או מחסור אחר פרנסה בנסיבות שאינן תלויות בו.
חיזוק להצהרה ועיגון משפטי הוצגו באמנה הבין לאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות תחת סעיף 11[4] המפרט כי זכותו של כל אדם לרמת חיים נאותה כוללת את הזכות למזון, לביגוד, לדיור ול"שיפור מתמיד בתנאי המחיה" הזכויות לביטחון סוציאלי נקבעו בסעיף 9 והזכות לבריאות הכוללת נגישות לשירותי בריאות וכן למים נקיים, מזון ודיור מפורטת בסעיף 12.
יישום בישראל
ישראל הצטרפה לאמנה הבין לאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותית 3 ימים לאחר אישורה במליאה (דצמבר 19, 1966), אך אישורה בכנסת התקיים רק ב-1991[5]. לאורך השנים נעשו עשרות ניסיונות לעגן את הזכות תחת חוקי היסוד[6] כאשר בהצעה האחרונה[7] חברו חברי כנסת מהקואליציה האופזציה ואף מהממשלה המכהנת יחדיו.
בהיעדר מסגרת חוקתית, פסיקות מערכת המשפט בישראל נעות בין דחייה להכרה מוגבלת[8] וזאת על אף חתימתה של מדינת ישראל על האמנה. בבג"ץ קונטרם[9] טען השופט יצחק זמיר כי על השלטון להבטיח גם את רווחת האדם ואת הצדק החברתי כדי שכל אדם יהנה בפועל ולא רק להלכה מזכויות האדם.
"האדם הוא יותר מאשר אגד של זכויות, הוא גם אגד של צרכים, נטיות ושאיפות. לפיכך אין לומר כי תפקיד השלטון הוא לכבד את זכויות האדם. נקודה. אכן זהו תפקיד ראשון במעלה אך זהו רק אחד התפקידים. יש לומר גם, בנשימה אחת, שתפקיד נוסף הוא לקדם את רווחת האדם. כל אדם. ועוד תפקיד הוא לעשות צדק חברתי, צדק לכל. אסור שזכויות האדם ישרתו רק את האדם השבע. צריך שכל אדם יהיה שבע. כדי שיוכל ליהנות למעשה ולא רק להלכה מזכויות האדם"
כיוון שהבג"ץ לא עסק בנושא ישירות אמירה זו הייתה בגדר חשיפת דעה ולא תקדים. הגישה הרווחת כיום כלפי הזכות היא עמדתו של אהרון ברק כי ניתן להגן על מספר אספקטים של תנאי מחיה הולמים בהתבסס על חוק יסוד כבוד אדם, שכן תנאי מחסור חמורים פוגעים בכבודו של האדם:
כבוד האדם כולל... הגנה על קיום אנושי מינימאלי.. אדם החי מחוץ לבית, שאין לו דיור, הוא אדם שכבודו הופר. אדם שרעב ללחם הוא אדם שכבודו הופר. אדם שאין לו גישה לשרותי בריאות בסיסים הוא אדם שכבודו הופר.[10]
בפועל בפסיקה זו הוכרו רק חלק מאספקטים של הזכות, ואספקטים אחרים הושמטו, כגון ביגוד ושירותים סוציאלים. גם התחומים שנכללו בפסיקה כגון דיור וביטחון כלכלי, הוכרו ברמה בסיסית של "מודל המחסור קיומי". עקב כך, בשנים לאחר מכן, עם החלשותה של מדיניות הרווחה בישראל, נטה בג"ץ על פי רוב לפסול עתירות בנושא, כאשר לא ניתן להוכיח באופן מוחלט כי חייהם של העותרים לאחר הקיצוץ אינם עומדים בסטנדרטים הבסיסיים של תנאי מחיה הולמים. דוגמאות לכך אפשר לראות בבג"ץ מנור[11] ובג"ץ עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי בהם תנאים הכלכלים של העותרים הורעו בכ-30% על ידי קיצוץ בקצבאות זקנה והבטחות הכנסה. בבג"ץ מנור הוסכם על ידי חלק מהשופטים כי אכן יש פגיעה בזכויות האדם, אך לא ניתן לגזור מתוך חוקי היסוד סתירה לקיצוץ. בבג"ץ עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי הוצא למדינה צו המדינה על ידי השופטת דליה דורנר לציג את מסמך עקרונות המגדיר מהו הסטנדרט לקיום אנושי בכבוד שמנחה את המדינה בפעולותיה, אך על רקע ביקורת פוליטית רבה בוטל הצו, והעתירה נפסלה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ד' ברק-ארז, א' גרוס, הזכויות החברתיות והמאבק על אזרחות חברתית בישראל: מעבר לזכות לכבוד
- עדו רכניץ, זכויות חברתיות במשפט העברי, אתר דין תורה (קובץ שמע).
הערות שוליים
- ^ ספר דברים, פרק ח', פסוק ג'
- ^ White, E.B. & Lerner, Max & Cowley, Malcolm & Niebuhr, Reinhold, The United Nations Fight for the Four Freedoms, Washington, D.C.: Government Printing Office., 1942
- ^ The Universal Declaration of Human Rights | United Nations, www.un.org
- ^ International Covenant on Economic, Social and Cultural Rights, 2012-03-03
- ^ יעל גורליק, מהן זכויות חברתיתי והאם הן מגיעות לנו?, אתר פסק דין
- ^ א' פרץ, הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, פ/18/256
- ^ ש' יחימוביץ, ח' כץ א' לוי-אבוקסיס, ז' אורלב, ש' מולה, ז' גלאון, א' אורבך, ד' חנין, א' כבל, נ' הורביץ וג' זחאלקה,, הצעת יסוד: זכויות חברתיות
- ^ ד' ברק-ארז; א' גרוס. "הזכויות החברתיות והמאבק על אזרחות חברתית בישראל: מעבר לזכות לכבוד" (PDF).
- ^ י' דותן; א' בנדור. "הקהילה הליברלית וזכויות רווחה כזכויות יסוד: עיון בהלכת קונטרם". ספר יצחק זמיר על משפט, ממשל וחברה.
- ^ בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי ואחרים נ' שר האוצר ואחרים, ניתן ב־12 בדצמבר 2005
- ^ בג"ץ 108/70 מנור נ' שר האוצר
הזכות לרמת חיים נאותה33626123Q643165