הו-ני 1
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה מייצרת |
 יפן |
| שנת ייצור | 1941 |
| דגם עוקב | הו-ני 2 |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| מידע טכני | |
| אורך | 5.90 מ' |
| רוחב | 2.29 מ' |
| גובה | 2.39 מ' |
| משקל | 15.4 טון |
| מהירות | 38 קמ"ש |
| טווח פעולה | 200 ק"מ |
| מנוע |
מיצובישי מקורר אוויר, V12 דיזל, 170 כוחות סוס |
| שריון | 25 - 51 מ"מ |
| צוות | 5 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי |
תותח Type 90, 75 מ"מ, |
הוֹ-נִי 1 (ביפנית: 一式砲戦車 ホニ I, מילולית: טנק תותח, סוג 1, הו-ני 1) הוא משחית טנקים נטול צריח, מחופה למחצה, מתוצרת יפן, שפותח תוך כדי מלחמת העולם השנייה ושירת בזירת האוקיינוס השקט.
תכנון ופיתוח
עם תחילת המערכה באוקיינוס השקט, יחידות יפנית נתקלו בטנקים המודרניים של בעלות הברית, דוגמת שרמן. הטנק העיקרי של הצבא היפני, הצ'י-הא, חסרו השריון והחימוש הדרושים כדי להתמודד בהצלחה עם טנקים אלה[1], מה שהוביל לדרישה היפנית לפיתוחו של משחית טנקים.
הו-ני 1 פותח על בסיס תובת טנק הצ'י-הא. צריח הטנק עם התותח בקוטר 57 מ"מ הוסר, והוחלף במבנה עילי משוריין מחופה למחצה, ובו תותח שדה "סוג 90" בקוטר 75 מ"מ, עם זווית צידוד של 10°, וזוויות הגבהה של 25°+ - 5°- מעלות. המבנה העילי של ההו-ני 1 נותר פתוח מאחור, דבר שהותיר את הצוות הכלי חשוף לפגיעות רסיסים ולאש מנשק קל. פרט להחלפת הצריח והחימוש העיקרי, והוספת לוחות שריון נוספים על גבי התובה שעיבו את השריון ב-16 מ"מ נוספים, נותר ההו-ני 1 זהה לצ'י-הא.
ההו-ני 1 נשא דמיון רב למשחיתי הטנקים הגרמניים מטיפוס פנצרייגר, אולם שלא כמוהם, תוכנן ההו-ני לפעול יותר כתותח מתנייע נגד טנקים, בטווחים של עד 12,000 מטרים[2], ופחות כמשחית טנקים היורה מהמארב או כזה המיועד להלחם בטנקי האויב פנים אל פנים. בשל כך לא צויד ההו-ני במקלעים או באמצעים אחרים נגד חיילי האויב.
בסך הכול יוצרו 124 משחיתי טנקים מטיפוס הו-ני 1 בין 1941 ונובמבר 1943. ההו-ני 1 הוחלף על ידי משחית הטנקים הו-ני 2, שצויד בתותח הוביצר "סוג 91" בקוטר 105 מ"מ.
שירות מבצעי
ההו-ני 1 עבר את טבילת האש שלו במהלך קרב לוזון במהלך המערכה בפיליפינים ב-1944. הכלים זכו להצלחות מוגבלות במהלך הקרב, אך מספרם היה קטן מכדי שיהיו בעלי השפעה ממשית על מהלך המערכה בפיליפינים. רוב משחיתי הטנקים הו-ני 1 נשמרו כעתודה על אדמת יפן, מתוך ציפייה לפלישה האמריקאית, ולא השתתפות בכל פעילות מבצעית עד לכניעה.
מקורות
- Christopher Foss, (2003), Great Book of Tanks: The World's Most Important Tanks from World War I to the Present Day, Zenith Press, מסת"ב 0-7603-1475-6
- Christopher Foss, (2003), Tanks: The 500, Crestline, מסת"ב 0-7603-1500-0
- Steven J. Zaloga, (2007), Japanese Tanks 1939-45, Osprey Publishing, מסת"ב 1-8460-3091-8
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Zaloga, Japanese Tanks 1939-45
- ^ אתר History of War.org
