הוועד לתיאום יהודי
ועד התיאום היהודי (בפולנית: KK - Instytutcji Żydowskich Koordynacyina Komisja Społecznych) היה ארגון גג יהודי למחתרות שפעל במהלך השואה בפולין, בעיקר בוורשה ובסביבתה במטרה להציל יהודים. הוא כלל את הוועד היהודי הלאומי, שאיגד שש תנועות ומפלגות ציוניות: החלוץ, דרור, השומר הצעיר, פועלי ציון – צ"ס, פועלי ציון שמאל, הציונים הכלליים וגורדוניה, וכן הבונד. בנשיאות הוועד היהודי הלאומי עמדו דוד-דניאל גוז'יק, אדולף (אברהם) ברמן, שמעון גוטסמן ויצחק צוקרמן, ונציג הבונד היה ליאון פיינר[1][2]. הארגון פעל בשיתוף פעולה מלא עם ארגון הז'גוטה, שם הקוד של המועצה לעזרת יהודים. שלושת הארגונים הללו סייעו לכ-12,000 יהודים: כמחציתם על ידי הוועד היהודי הלאומי, כ-2,000 על ידי הבונד, וכ-4,000 על ידי הז'גוטה[3].
רקע היסטורי
ערכים מורחבים – גטו ורשה, מרד גטו ורשה
כשנה לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית הוקם בוורשה ב-12 באוקטובר 1940 (בצאת יום הכיפורים) גטו, שבו נדרשו היהודים לגור. אוכלוסיית היהודים, שמנתה 38% מאוכלוסיית העיר, הצטופפה באזור שהיווה 2% בלבד משטחהּ. הנאצים דאגו לשמור בגטו על תנאי צפיפות, רעב וסניטציה גרועה ביותר, וזאת מתוך כוונה להעלות את שיעור התמותה. ב-21 ביולי 1942, ערב תשעה באב תש"ב, החלה האקציה הגדולה, שנמשכה כמה חודשים, ובה בין 254,000 ל-265,000 מאסירי הגטו, גברים נשים וטף, נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בינואר 1943 גורשו עוד כ-5,000 יהודים מהגטו. עם התחלת השילוחים מהגטו, פעילי תנועת ההתנגדות היהודית בגטו החליטו שלא לצאת כנגד הוראות האס-אס, מתוך אמונה שהיהודים נשלחים למחנות עבודה ולא אל מותם. עד לסוף ינואר שנת 1942 הובאה האמת לידיעתם של תושבי הגטו, שהשילוחים היו חלק מתהליך השמדה, ובעקבות כך התארגנו כוחות התנגדות מזוינים בגטו. כדי להיערך ללחימה, שלחו המחתרות שליחים לצד הארי כדי להשיג נשק, תחמושת ואספקה.
פעילות כוחות ההתנגדות במהלך הגירוש בינואר 1943 עצרה את השילוחים, ומנעה מהגרמנים להגיע למכסת 8,000 היהודים שתוכננה. באפריל התארגנו הגרמנים להשלים את חיסול הגטו ולהשלים את הגירוש שבו החלו בינואר, וזה היה האות לפרוץ מרד גטו ורשה. המרד נמשך מספר שבועות והוביל לחיסול הסופי של הגטו – כ-13,000 יהודים נהרגו בוורשה במהלך המרד, ועוד כ-50,000 הועברו למחנות ריכוז והשמדה.
פעילות הוועד
גם לאחר חיסול גטו ורשה נותרו בעיר יהודים, ומספרם נאמד בכ-20,000 איש[3][4]. שרידי כוחות ההתנגדות מהגטו שעברו לחיות בצד הארי, שינו את צורת מאבקם.
פעולותיו העיקריות של ועד-התיאום היהודי היו:
א. הושטת עזרה חומרית ליהודים המתחבאים בצד הארי.
ב. השגת תעודות מזויפות ליהודים.
ג. השגת דירות ליהודים בבתי פולנים והתקנת מחבואים.
ד. עזרה לילדים.
ה. קשרים עם מחנות עבודה והגשת עזרה ליושביהם.
ו. קשר עם הפארטיזנים היהודים.
ז. קיום קשר עם ארצות חוץ.
ח. קיום מגע מתמיד עם תנועת המחתרת הפולנית.
.
יהודים רבים מצאו מסתור בצד הארי, כבר מתחילת הכיבוש הנאצי, ומספרם הלך וגדל ככל שקרב קץ הגיטו. חלקם חיו בזהות בדויה, וחלקם חיו במסתור ללא קשר עם החוץ. בתחילה, ניסו היהודים ניסו להסתדר בכוחות עצמם, בעזרת משאבים כלכליים שהיו זמינים להם וקשרים אישיים עם פולנים. הם ניסו לאתר מקומות לדיור, מסמכים שיעידו על זהות בדויה ומקור פרנסה. עם הזמן והתארכות המלחמה, הכסף הזמין הלך ואזל, והעקבות כך גם יחסם של בעלי הדירות הפולנים הורע, הרעב והמצב הבריאותי החמירו. יהודים רבים נעצרו, נסחטו, נשדדו ונקלעו למצוקה פיזית ונפשית. רק בלית ברירה פנו לארגוני הסיוע המחתרתיים בכדי לקבל עזרה, מכיוון שהדבר היה כרוך בסיכונים רבים[4].
יהודים הצליחו ליצור קשר עם המחתרת בעקבות מפגש אקראי עם פעיל מחתרת או אדם אחר שהכיר את פעילותם, בעקבות מידע שהשיגו מנתמכים אחרים או מפולנים, ומפעילות יזומה של המחתרת שחיפשה יהודים משוטטים בצד הארי[6]. לוועד לתיאום יהודי היה תקציב מוגבל, וכדי לתעדף פניות דרשו מכל פונה לכתוב ביוגרפיה קצרה ואת מצבם הנוכחי ולהצהיר אם הם מקבלים סיוע ממקומות אחרים (ומהו). הם נדרשו לפרט מהו שמם המקורי וכתובת המגורים בגטו כדי שיהיה ניתן לזהות שאינם מלשינים. מעבר לכך, הביוגרפיות נועדו לצרכים היסטוריים. בשלב מאוחר יותר נדרשו הנתמכים לחתום על אישור לגבי גובה הסיוע שהתקבל והתאריך, וכן הקשרים דיווחו בכתב על הכספים שהועברו, כדי לוודא שלא יהיו תמיכות כפולות[4].
שני סוגי היהודים המסתתרים נזקקו לסיוע שונה. היהודים שחיו בזהות בדויה נזקקו למספר תעודות שונות (לדוגמה: תעודת זהות, אישור עבודה, תעודת לידה, אישור רפואי לברית מילה), למראה ארי, לשליטה בשפה הפולנית ובקודי ההתנהגות. היהודים במסתור נזקקו למסייע שיספק עבורם את צורכי הקיום הבסיסיים, והיו תלויים בחסדו. קצבת הסטנדרטית שקיבלו מהוועד היה 500 זלוטי בחודש, בעוד שלקיום מינימלי היו דרושים 2,000 זלוטי[4].
מעבר לסיוע הכספי, הוועד לתיאום יהודי סייע ליהודים בדרכים נוספות. הוועד סייע לבנות מקומות מסתור בתוך דירות המסתור, כדי שהיהודים יוכלו להתחבא שם במהלך חיפושים או כאשר זרים נכנסו לבית. הוועד סיפק הן את חומרי הבניין והן את כוח האדם לביצוע המשימה. לז'גוטה היו מעבדות לייצור תעודות מזויפות, וארגוני המחתרת היהודים העסיקו צלמים שהגיעו לצלם את המסתתרים לטובת צילום לתעודות, שהועברו למעבדות. מעבר לכך נתנו ליהודים אישורים מזויפים אחרים, כמו המלצות מבעל בית קודם. פעילי הוועד ניסו למצוא ליהודים המתחזים כפולנים עבודה כדי שיוכלו להתפרנס. לעיתים ניתן סיוע חד פעמי, שיועד לרכישת חומרי גלם או ביגוד מתאים. הוועד יצר גם מקומות עבודה ליהודים המסתתרים – ושילם עבור שירותים כמו כתיבת מאמרים, סריגה, תיקון נעליים ועוד. תוצרים אלו הועברו לנזקקים אחרים או לצרכים מחתרתיים. הם גם סיפקו תשלום עבור שירותי רפואה – אנשי מקצוע ותרופות – כולל לידות, הפלות, ניתוחים קוסמטיים להסתרת סממנים יהודיים (אף ועורלה)[4]. מעבר לתמיכה החומרית, הוועד נתן תמיכה נפשית. הוא העניק ליהודים את התקווה, הראה להם שיש מי שעוד אכפת להם ודואג לשלומם. התשלום עבור השירותים שהוזכר לעיל העניק עבור תחושה של משמעות ושל ערך עצמי. האחווה היהודית העניקה לנתמכים תחושה של שייכות ופשר לסבל המתמשך. הקשרים היו מעדכנים את המסתתרים על הנעשה בסביבתם הקרובה ובעולם, ובכך צמצמו מעט את תחושת הבדידות[4].
את הסיוע בפועל העניקו קשרים, ובעיקר קשריות, בעלי מראה ארי. הם הסתובבו בזהות בדויה, עם תעודות מזויפות, ברחבי ורשה ובערים הסמוכות[7].
מקורות המימון
המימון הגיע מיהודי ארצות הברית דרך הממשלה הפולנית הגולה שישבה בלונדון, וכן מהממשלה הפולנית הגולה בעצמה. עד אוגוסט 1943 מקור כל הכספים שחולקו בממשלה הפולנית הגולה, שהועברו לז'גוטה, בסכום של 50,000 זלוטי בחודש ולאחר מכן גדל ל-400,000 זלוטי בחודש. לאחר מכן החלה להגיע עזרה מיהודי חוץ לארץ, והוועד לתיאום יהודי העביר לז'גוטה סכום של 400,000 זלוטי בחודש לטובת הסיוע ליהודים[4].
אוסף אדולף ברמן
- ערך מורחב – אברהם ברמן
אוסף אדולף ברמן מכיל בתוכו למעלה מ-700 תיקי מסמכים, רובם כתובים בכתב יד בפולנית. המסמכים נאספו במהלך פעילות הוועד, וחלקם נדדו עם בני הזוג ברמן בין מקומות המסתור, וחלקם הוטמנו באדמה והוצאו לאחר המלחמה. ב-1974 תרם את האוסף לארכיון בית לוחמי הגטאות. המסמכים כוללים, בין היתר, את מכתבי הבקשה לתמיכה של היהודים המסתתרים, אישורים של הנתמכים על קבלת הכסף, רשימות של נתמכים ופעילים, תכתובות פנימיות וחיצוניות, זיכרונות ויומנים, עדויות וכתבים שונים, דוחות ופרוטוקולים מחתרתיים ועוד[4].
רשימת פעילים חלקית
ראו גם
לקריאה נוספת
- ולדקה מיד, משני עברי החומה, מיידיש: צבי ארד, תל אביב ולוחמי הגטאות, הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, תשכג 1962
- ג'ודי בטליון, בנות המחתרת, מאנגליה: קטיה בנוביץ', ידיעות ספרים, 2022
- נעם רחמילביץ', חיי יומיום של מסתתרים יהודים בצד הארי של ורשה על פי מכתבי פנייה לז'גוטה ולוועד היהודי הלאומי שבאוסף ברמן, עבודת תיזה, אוניברסיטת חיפה, 2017
קישורים חיצוניים
- נעם רחמילביץ - הוועד היהודי הלאומי בוורשה, הרצאה ביוטיוב
הערות שוליים
- ^ משה גרומב, ליאון פיינר, באתר יהודים שהצילו יהודים בשואה
- ^ [1]
- ^ 3.0 3.1 חוברת לכל איש יש שם: יום הזיכרון לשואה ולגבורה תש"ף, הצלה בידי יהודים בשואה – סולידריות בעולם מתפרק, יד ושם
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 חיי יומיום של מסתתרים יהודים בצד הארי של ורשה על פי מכתבי פנייה לז'גוטה ולוועד היהודי הלאומי שבאוסף ברמן, נעם רחמילביץ'
- ^ ולדקה מיד, משני עברי החומה, עמ' 196
- ^ ראו לדוגמה, ולדקה מיד, משני עברי החומה, עמ' 216–218, מופיע בקיצור באתר יד ושם עמ' 11.
- ^ המרד בגטו וארשה: פעילות הוועד היהודי הלאומי ואי"ל לאחר דיכוי המרד שרה נשמית, מט"ח
36738149הוועד לתיאום יהודי