הוועדה הציבורית לענייני החולה הנוטה למות
הוועדה הציבורית לענייני החולה הנוטה למות (מכונה גם ועדת שטינברג), היא ועדה ציבורית שהתכנסה בין השנים 2000–2004 הוועדה הורכבה מאנשים בתחומי הרפואה, דת, משפט, פילוסופיה ואתיקה שיחד ניסחו את הצעת החוק 'חוק החולה הנוטה למות'.
בראש הוועדה עמד פרופסור אברהם שטינברג.
רקע
הקידמה בידע המדעי-רפואי ובאמצעים הטכנולוגיים הביאה להארכת תוחלת החיים הממוצעת באופן משמעותי, ואיפשרה גם להאריך חיים בשלבים סופניים בתנאים ובמצבים שקודם לכן היו בלתי אפשריים, מטופלים אלו סבלו לעיתים מהפרעות קשות בתפקודי איברים שונים, כאבים פיזיים, תפקוד שכלי לקוי, וסבל גופני ונפשי חמור, מקרים אלו הובילו לדילמות מוסריות-רפואיות חמורות ועוררו ויכוחים רבים בין חלקי הציבור.
במקביל להתפתחות הטכנולוגית, עבר העולם המערבי מהפך מוסרי ביחסי חולה-רופא, מגישה פטרנליסטית, שעל פיה הרופא הוא המחליט מה טוב לחולה ופועל בהתאם להבנתו בלבד, לגישה אוטונומיסטית, שעל פיה החולה הוא המחליט עבור עצמו, גישה זו הובילה לא אחת להתנגשות בין רצונותיו של החולה (או בני משפחתו) להכרעתו המקצועית של הרופא.
סוגיא כבדת משקל נוספת, הינה אופן חלוקת המשאבים בין החולים. המשאבים המוגבלים ברפואה אינם מאפשרים לתת את כל הטיפול הרפואי האפשרי לכל נזקק, ומהווים לעיתים אחד השיקולים בתהליך קבלת ההחלטות ביחס לחולים הנוטים למות.
בישראל היחס המעשי לחולים הנוטים למות טרם חקיקת החוק הייתה שונה ממרכז רפואי אחד למשנהו, ממחלקה אחת לאחרת, ולעיתים מרופא אחד לחברו.
מינוי הוועדה
בשנת 2000 מינה שר הבריאות שלמה בניזרי ועדה ציבורית בראשות פרופ' הרב אברהם שטינברג, לשם בחינת סוגיות הטיפול בחולה הנוטה למות. הוועדה מנתה 59 חברים, ובהם אנשי רפואה, דת, משפט, פילוסופיה ואתיקה. דיוני הוועדה הניבו הצעת חוק,[1] שאותה הניחה הממשלה על שולחן הכנסת בדצמבר 2004. הצעה זו הצטרפה להצעת חוק דומה של חבר-הכנסת רומן ברונפמן וקודמה יחד עם הצעה זו.
עקרונות מנחים
...אשר על כן, הצעת החוק מורכבת מאיזון בין ערכים שונים, ובעיקר בין קדושת החיים, מניעת סבל, וכיבוד האוטונומיה של הפרט. ואמנם החוק המוצע על ידי הוועדה הציבורית הוא ייחודי לצרכיה וערכיה המיוחדים של מדינת ישראל, ועל כן הוא מכיל הרבה מרכיבים והסדרים ייחודיים. חברי הוועדה הציבורית סבורים כי הצעת החוק עונה על מרבית הדרישות הרפואיות, המוסריות, ההלכתיות והמשפטיות הנוגעות לחולה הנוטה למות, וכי היא מכילה מנגנונים ראויים לפתרון בעיות שלא נצפו בהצעת החוק. ברור הדבר, כי הצעת החוק על סעיפיה הרבים אינה יכולה להשביע את רצונם המלא של כולם. כמו כן אין ספק כי כל הצעת חוק בנושא כה סבוך ורגיש "תיזכה" לביקורות שונות (ענייניות ובלתי-ענייניות), ובוודאי יהיו כאלו שיחלקו על סעיפים שונים בהצעת החוק של הוועדה מנקודות מבט שונות. אכן חברי הוועדה הציבורית סבורים כי בהצעת החוק המוגשת בזה אכן יש איזון נאות וראוי בין הערכים הרלוונטיים השונים, ובין הגישות השונות בציבור הישראלי, המיוצגות על ידי חברי הוועדה הציבורית.
מספר עקרונות מוסריים נוגעים לנושא החולה הנוטה למות:
ערך החיים, איכות החיים, עקרון האוטונומיה וזכויות החולה, חובת ההטבה לזולת, חובת המניעה של נזק מהזולת, חלוקה צודקת של משאבים מוגבלים.
בנוסף לעקרונות הבסיסיים הללו, יש לשקול גם שיקולים נוספים:
החלטות במצבים של אי-וודאות, ולנוכח האפשרות לטעויות באבחנה, בטיפול ובתחזית; תפקידיו של הרופא ביחס לחולה הנוטה למות; שאלת המדרון החלקלק; שאלת המחליט הסופי; דרגת שיתופו של החולה בתהליך קבלת ההחלטות, ומידת גילוי המידע לחולה; והמעורבות של בני המשפחה— מתוך דו"ח מסקנות הוועדה
תוצאות דיוני הוועדה
בסיום עבודת הוועדה, הציגו חבריה את הצעת החוק שהכילה כ-20 הגדרות רלוונטיות, וכ-115 סעיפים וסעיפי-משנה.
הצעת החוק שהוצגה ביקשה לקבוע מערכת נורמות מוסריות ומשפטיות, שעל פיהן יש להתייחס לחולה הנוטה למות.
הצעת החוק התייחסה לכל סוגי החולים הנוטים למות (כשירים ושאינם כשירים, יילודים, קטינים או בגירים), לכל סוגי הטיפולים הנוגעים אליהם, להנחיות רפואיות מקדימות ולמינוי מיופי-כוח, וכן למעמדם של מטפלים מקצועיים (בני משפחה או ידידים ויועצים).
בהצעת החוק גם הוצגו דרכים ומנגנונים לפתרון בעיות אינדיבידואליות, הסדרה של נהלים שונים הנוגעים לקבלת החלטות, וכן דרכי תיעוד ודרכי בקרה הנוגעים לחולה הנוטה למות.
חוק החולה הנוטה למות
ערך מורחב – חוק החולה הנוטה למות
כשנה לאחר הגשתה של הצעת החוק, בדצמבר 2005, אושר החוק בכנסת,[2] והוא נכנס לתוקף ב-15 בדצמבר 2006, שנה מיום פרסומו.
מאז אישורו תוקן החוק ארבע פעמים, בתיקונים טכניים בלבד.
חברי הוועדה
יו"ר הוועדה היה פרופ' אברהם שטינברג. הוועדה חולקה ל-4 ועדות משנה:
ועדת-המשנה הרפואית/המדעית
יו"ר ועדת המשנה הרפואית/המדעית היה פרופ' צ'רלס ספרונג
חברי הוועדה:
- גב' לאה אברמוביץ - עובדת סוציאלית
- פרופ' ארתור אידלמן - מנהל מחלקת יילודים ופגים במרכז הרפואי שערי צדק
- ד"ר ליאונרד אידלמן - מנהל מחלקת הרדמה במרכז הרפואי רבין
- פרופ' אלכסנדר בטלר - מנהל מחלקה קרדיולוגית במרכז הרפואי רבין
- ד"ר יצחק ברלוביץ - משנה למנכ"ל משרד הבריאות
- גב' לידיה גולדשמיט - מרצה לאתיקה רפואית, בית הספר לסיעוד בהדסה עין כרם
- ד"ר קורנליוס גרופ - מנהל היחידה לייעוץ פסיכיאטרי במרכז הרפואי שערי צדק
- ד"ר יוסף הטב - מנהל מחלקת פסיכיאטריה ילדים בבית חולים איתנים
- פרופ' יונתן הלוי - מנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק
- ד"ר נורית וגנר - ראש אגף הסיעוד ומקצועות פארא-רפואיים בהסתדרות מדיצינית הדסה
- ד"ר אלכסנדר ולר - מנהל ההוספיס האונקולוגי במרכז רפואי שיבא
- פרופ' משה זוננבליק - מנהל המחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי שערי-צדק
- ד"ר יורם זינגר - הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
- פרופ' אהוד זמורה - מנהל יחידת טיפול נמרץ ביילודים ובפגים במרכז הרפואי סורוקה
- ד"ר נילי טבק - החוג לסיעוד הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב
- פרופ' שרה כרמל - ראש המחלקות לסוציולוגיה של הבריאות וגרונטולוגיה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון
- ד"ר בועז לב - מנכ"ל משרד הבריאות
- ד"ר שירלי מאיר - מנהלת רפואית, בית חולים אלי"ן
- ד"ר דפנה מיתר - מנהלת הוספיס לילדים, מרכז רפואי שיבא
- פרופ' אברהם עורי - מנהל רפואי ברעות ומנהל מחלקת שיקום נוירולוגי, במרכז הרפואי שיבא
- ד"ר שלומית פרי - אחראית על היחידה לפסיכו-אונקולוגיה, מכון אונקולוגי במרכז הרפואי רבין
- ד"ר נתן צ'רני - מנהל היחידה לכאב אונקולוגי וטיפול תומך במרכז הרפואי שערי צדק
- פרופ' אליעזר רובינזון - יו"ר האגודה למלחמה בסרטן
- ד"ר ברייאן רייכמן - מנהל מחלקת פגים ויילודים במרכז הרפואי שיבא
- פרופ' אבינועם רכס - מחלקה נוירולוגית, מרכז רפואי הדסה עין כרם, יו"ר הלשכה האתית של ההסתדרות הרפואית בישראל
ועדת המשנה הפילוסופית/ערכית
יו"ר ועדת המשנה הפילוסופית/ערכית היה הפרופסור אסא כשר
חברי הוועדה
- מר אבו מוך זיאד - מנהל המיכללה ללימודי השרעה ומדעי האיסלם, באקה אל ע'רבייה
- פרופ' הרב דוד גולינקין - הנשיא והרקטור של מכון שכטר, ירושלים ויו"ר ועד ההלכה של התנועה המסורתית, ירושלים
- פרופ' שמעון גליק - מנהל המרכז לחינוך רפואי, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן גוריון, נציב קבילות הציבור בשרד הבריאות ודיקן בית הספר לרפואתה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
- עו"ד ד"ר גרשון גרונפלד - מרצה לאתיקה רפואית, פקולטה לרפואה של הטכניון
- פרופ' דוד הד - המחלקה לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית
- הרב ד"ר משה זמר - מנהל המכון להלכה בת זמננו, היבריו יוניון קולג'
- האב ד"ר ג'ורג' חורי - תיאולוג ופסיכולוג; נשיא בית הדין היווני-קתולי
- ד"ר רם ישי - יו"ר החברה הישראלית לאתיקה רפואית בהסתדרות הרפואית בישראל
- ד"ר רפי כהן-אלמגור - החוג לתיקשורת, אוניברסיטת חיפה
- שייח פרופ' פאדל מאנסור - חבר הועד המנהל של המועצה הדתית הדרוזית העליונה וביולוג במכון וולקני
- גב' ורדית רביצקי - דוקטורנטית, המחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן
ועדת המשנה המשפטית
יו"ר ועדת המשנה המשפטית היה השופט בדימוס פרופ' אמנון כרמי
חברי הוועדה
- עו"ד טליה אדרי - המחלקה המשפטית, משרד הבריאות
- עו"ד עופרה גולן - עו"ד ואתיקאית
- עו"ד יונתן דייויס - עו"ד פרטי
- ד"ר מיכאל ויגודה - מחלקה למשפט עברי, משרד המשפטים
- עו"ד נעמה ויצ'נר - הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
- עו"ד יצחק חשן - עו"ד פרטי, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות החולה בישראל
- השופט משה טלגם - סגן נשיא בית המשפט המחוזי (בדימוס)
- ד"ר גיל סיגל - הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
- פרופ' נחום רקובר - מנהל מכון מורשת המשפט העברי בישראל לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה
- עו"ד טליה שטיין - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
- ד"ר כרמל שלו - מנהלת היחידה לאתיקה וזכויות בריאות, מכון גרטנר במרכז רפואי שיבא
- פרופ' עמוס שפירא - מופקד הקתדרה ע"ש לובובסקי למשפט ואתיקה ביו-רפואית, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב
ועדת המשנה ההלכתית
יו"ר ועדת המשנה ההלכתית היה הרב יעקב אריאל
חברי הוועדה
- ד"ר מנחם חיים ברייר - רופא גריאטר, סגן מנהל בית רפואה מעיני הישועה
- הרב ד"ר מרדכי הלפרין - רופא נשים, מנהל המכון ע"ש ד"ר פ. שלזינגר ז"ל לחקר הרפואה על פי התורה, המרכז הרפואי שערי צדק
- הרב יעקב וינר - ראש מכון רפואה והלכה
- הרב שמואל פנחסי - ראש כולל "דרכי דוד"
- הרב שבתאי רפפורט - ראש ישיבת "שבות ישראל" גוש עציון
- הרב ד"ר יגאל שפרן - ראש המחלקה לרפואה והלכה ברבנות הראשית, מרצה לרפואה ויהדות בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, הדסה ובית הספר לווטרינריה של האוניברסיטה העברית
קישורים חיצוניים
חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005, באתר ויקיטקסט- אברהם שטינברג, דו"ח הוועדה הציבורית לענייני החולה הנוטה למות, ספר אסיא טו, באתר מכון שלזינגר
הערות שוליים
- ^ ה"ח הממשלה 145, מיום 13.12.2004
- ^ חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005, ס"ח 2039 מיום 15.12.2005. בנוסח החוק שפורסם נפלה טעות, שתוקנה כאן.
38806455הוועדה הציבורית לענייני החולה הנוטה למות