ההרים הטראנס-אנטארקטיים
ההרים הטראנס-אנטארקטיים (בקיצור TAM) יוצרים רכס הררי באנטארקטיקה המשתרע, בכמה הפסקות, על פני היבשת מכף אדייר בצפון אדמת ויקטוריה אל ארץ קואטס. ההרים האלה מפרידים בין מזרח אנטארקטיקה למערב אנטארקטיקה. הם כוללים מספר קבוצות הרים המכונות כל אחת בשם נפרד, ואלה, בתורן, מתחלקות שוב לכמה רכסים קטנים יותר.
גאוגרפיה
רכס ההרים משתרע בין ים רוס לים ודל לכל אורך אנטארקטיקה, ומכאן שמו. ההרים הטראנס-אנטארקטיים, שאורכם כולל הוא 5600 ק"מ, הם בין רכסי ההרים הארוכים ביותר עלי אדמות. הרכס, שרוחבו 300-100 ק"מ, מהווה גבול בין מזרח אנטארקטיקה למערבה. תכסית הקרח של מזרח אנטארקטיקה תוחמת את ההרים הטראנס-אנטארקטיים לכל אורכם מן הצד המזרחי, ואילו צדו המערבי של הרכס תחום בים רוס באדמת ויקטוריה, מכף אדייר עד מצר מקמרדו, מדף הקרח רוס ממצר מקמרדו עד סמוך לקרחון סקוט, ותכסית הקרח של מערב אנטארקטיקה מעבר לו.
הפסגות והעמקים היבשים של ההרים הטראנס-אנטארקטיים הם מן המקומות המעטים באנטארקטיקה שאינם מכוסים בקרח. הפסגה הגבוהה ביותר מתנשאת לגובה של למעלה מ-4,500 מטרים מעל פני הים. העמקים היבשים מקמרדו נמצאים סמוך למצר מקמרדו ומייצגים תופעה אנטארקטית יחידה במינה: נופים נטולי שלג וקרח, הודות לרמת משקעים נמוכה עד קיצוניות וארוזיה של קרח עקב התמוססות בעמקים. ההר הגבוה ביותר בהרים הטראנס-אנטארקטיים הוא הר קירקפטריק, המתנשא לגובה 4,528 מ' ברכס המלכה אלכסנדרה. פסגות מבודדות מוקפות קרח נקראות נונאטאק.
בינואר 2008 דיווח צוות של הסקר הבריטי-אנטארקטי (BAS, British Antarctic Survey) על התפרצות געשית משוערת שאירעה מתחת למעטה הקרח באנטארקטיקה לפני 2,200 שנה.[1] דיווח זה נשען על סקר אווירי וצילומי מכ"ם, והוא טוען כי התפרצות זו היא הגדולה ביותר באזור במהלך אלפי השנים האחרונות. האפר הגעשי הושקע על פני הקרח למרגלות הרי הדסון, וכיסה שטח של כ-25,000 קמ"ר, כנראה מעמוד אפר בגובה 12 ק"מ. החוקרים גילו פסגה הררית 100 מ' לפני השטח, ומאמינים כי זו פסגתו של הטויה הקשור להתפרצות.
ביולוגיה
פינגווינים, כלבי-ים ועופות ים חיים לאורך קו החוף של ים רוס באדמת ויקטוריה, ואילו צורות החיים בפנים ההרים הטראנס-אנטארקטיים מוגבלות לחיידקים, טחבים, אצות ופטריות.[2]
היסטוריה
ההרים הטראנס-אנטארקטיים נצפו לראשונה על ידי קפטן ג'יימס רוס בשנת 1841, מים רוס. הרכס הוא מחסום טבעי שהכרחי לחצות אותו כדי להגיע אל הקוטב הדרומי ממדף הקרח רוס. בשנת 1908, לא הגיעה הקבוצה של ארנסט שקלטון אל הקוטב הדרומי, אבל הייתה הראשונה לחצות את ההרים דרך קרחון בירדמור. רוברט סקוט חזר אל אותו קרחון בשנת 1911, ואילו רואלד אמונדסן חצה את הרכס דרך קרחון אקסל הייברג.
חלק גדול מן הרכס לא נחקר עד שלהי שנות ה-50', כאשר משלחות כמו מבצע הייג'אמפ והשנה הגאופיזית הבינלאומית עשו שימוש נרחב בתצלומי אוויר והתרכזו בחקירה יסודית של היבשת כולה. השם "ההרים הטראנס-אנטארקטיים" ניתן בשנת 1962 בהמלצת הוועדה המייעצת לשמות אנטארקטיים (ועדת US-ACAN, בסמכות אמריקאית לשמות גאוגרפיים). השם הזה, התיאורי לחלוטין (בניגוד להרבה שמות גאוגרפיים אחרים באנטארקטיקה), קיבל אישור בינלאומי.
קרחון לברט בהרי המלכה מוד הוא הנתיב המתוכנן דרך ההרים הטראנס-אנטארקטיים לדרך האספקה היבשתית בין תחנת מקמרדו לתחנת הקוטב הדרומי אמונדסן-סקוט.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- Map of the Transantarctic Mountains מפה של ההרים הטראנס-אנטארקטיים
- Transantarctic Mountains at Peakbagger.com ההרים הטראנס-אנטארקטיים ב-Peakbagger.com
הערות שוליים
