הגירת הולכי הרגל
ממלכת רומניה שנוסדה במחצית השנייה של המאה ה-19 באיחוד הנסיכויות מולדובה עם וולאכיה סירבה, בניגוד להתחייבותה עם ההכרה בעצמאותה, לתת אזרחות למרבית תושביה היהודים. לדוגמה, בשנים 1878–1900 רק 200 יהודים רומנים זכו לקבל רשמית אזרחות רומנית. באמצעים שונים כמו חקיקה מפלה וקיפוח בכל דרך אפשרית נדחקו היהודים כמיעוט וכקהילה לחיי עוני מרודים. בין השאר נאסר על היהודים לשהות בתחום הכפרי, העוסקים ברוכלות או תיווך הואשמו בשוטטות והיו צפויים לגירוש. כן נאסרה קבלתם לשירות המדינה, לבתי חולים כלליים וכדומה. אפילו בעסקים פרטיים של יהודים נדרש שמספר העובדים היהודים לא יעלה על רבע ממספרם הכללי של העובדים[1]. היהודים, אשר הבינו שמצבם הכלכלי והאזרחי ברומניה לא עומד להשתפר, הצמיחו מתוך יאושם תנועת הגירה, שחלקה פנתה גם אל ארץ ישראל. בגלל מצבם הכלכלי הירוד, המהגרים נאלצו לרוב לנוע בדרכים ברגל ולהסתמך במידה רבה על סיוע הקהילות היהודיות דרכן עברו.
הקבוצה הראשונה
ב-1900 היה משבר כלכלי ברומניה, בחלקו גם בגלל הבצורת של השנה הקודמת. בחודשי החורף של 1900 יהודים רומנים רבים מכרו רכושם על מנת להשיג אמצעים לצורך הגירה, מרביתם לכיוון המערב וחלקם לכיוון ארץ ישראל. מעטים מהם הצליחו לצבור את הסכום הדרוש לנסיעתם ולכן אימצו את הרעיון של תנועה רגלית ("עלייה לרגל") לכיוון יעדם, תוך היעזרות בקהילות היהודיות שבדרכם. ב-15 במרץ, צעיר יהודי בשם גינסברג הקים בברלאד חברה בשם Drumeţii (ברומנית:"עוברי הדרך"), שבה נרשמו יותר משישים חברים ששמו להם למטרה להגר כקבוצה בהליכה ברגל. הקבוצה קנתה שני סוסים, שנועדו לשאת חפצים וצידה, התקינו לעצמם נעלי איכרים גסות אופינצ' OPINCI לצעידה וכן ילקוטים בהם עמדו לשאת את מזונם, והוציאו לעצמם דרכונים. ביום ה-19 באפריל היוצאים רחצו במקווה ולמחרת היו נכונים ליציאה. נערך טקס פרידה מרגש בו נכחו כחמשת אלפים מקומיים ו-69 המהגרים ("הס"ט-ים") יצאו לדרכם תוך כדי שירת המזמור "Despărţirea" (הפרידה). ביום 22 באפריל יצא לאור גיליון חד פעמי של הכרוז "Daţi ajutor" (ברומנית:"הושיעו נא"), שהופק על ידי אברם אקסלרד ובו כתב הרופא ד"ר פרידמן:
שבעים אנשים, אחים בדם שלנו, יעברו לפני עיניכם, מכוונים את פעמיהם ברגל אל אמריקה... הם עוזבים בלב כואב את הארץ בה היו מסתפקים בפת לחם, הם נושאים איתם צער על ארץ בה היו רוצים לחיות...[2]
בכרוז הופיע שיר בשם Drumeţii, שחיבר אברם אקסלרד, ידיעות שונות הנוגעות ליציאת המהגרים ומכתבים שהגיעו מחוץ לרומניה.
ממדי ההגירה
בשנת 1900 הגירת "הולכי הרגל" גאתה ואגודות רבות, שמנו 100 עד 500 חברים ששמו להם למטרה להגיע אפילו ברגל לנמל הגרמני המבורג, קמו בערים רומניות רבות. בבוקרשט קמו 5 אגודות, ביאש קמו 3, בברלאד 3, בגאלאץ 2 ובערים בראילה, פוקשאן, בוזאו, טרגו פרומוס, רמניקו סראט ופודו אילואיי אגודה אחת בכל אחת מהן. רק בשבוע שלפני חג השבועות בשנת 1900 יצאו לדרכם 6,000 הולכי רגל יהודים[1].
לקריאה נוספת
- Presa evreiască din România, Hary Kuller, Tritonic, 2004 - העיתונות היהודית ברומניה מאת הרי קולר, הוצאת טריטוניק, 2004.
קישורים חיצוניים
- היסטוריה של העיתונות של העיר ברלד (ברומנית)
הערות שוליים
25370308הגירת הולכי הרגל