הגירה לקנדה
קנדה היא מדינת הגירה שאוכלוסייתה מורכבת בעיקר ממהגרים וצאצאיהם מכל רחבי העולם. מדיניות ההגירה הקנדית השתנתה ברבות השנים ומבוססת כיום על קריטריונים אובייקטיביים של השכלה, גיל, שליטה בשפות וניסיון מקצועי.
מהגרים רבים מגיעים לקנדה בגלל איכות החיים במדינה ואופיה הרב-תרבותי. מרבית המהגרים מתרכזים בערים הגדולות: טורונטו, מונטריאול וונקובר. קנדה הפכה בשנים האחרונות גם ליעד מבוקש עבור ישראלים רבים. בשנים 2000–2009 היגרו לקנדה, על פי נתוני משרד ההגירה הקנדי, כ-25 אלף ישראלים. בטורונטו מונה הקהילה הישראלית למעלה מ-50 אלף איש.
מדיניות ההגירה כיום
קנדה הציבה לעצמה יעד לקלוט מדי שנה מהגרים בהיקף של עד כ-1 אחוז מאוכלוסייתה. ישנם נתיבים שונים לקבלת מעמד של תושב קבע במדינה:
- מקצוע מבוקש - בעלי אחד המקצועות המבוקשים בקנדה. רשימת המקצועות המבוקשים מתעדכנת באופן תקופתי.
- לימודים - מי שלומד לימודי דוקטורט בקנדה יכול להגיש בקשת הגירה. באונטריו יכולים להגיש בקשה גם מי שסיימו תואר שני באוניברסיטה קנדית. בכל סוגי התארים רשאים בני או בנות הזוג של הסטודנט או הסטודנטית לקבל רישיון עבודה בזמן תקופת הלימודים.
- מטפלים בבתים - מטפלים המוכנים לגור בבית מעבידיהם במשך שנתיים (Live-in caregivers) זכאים להגיש בקשה לוויזת הגירה עם תום תקופת עבודתם.
- בעלי הון - יזמים פרטיים ומשקיעים המוכנים להשקיע הון רב בקנדה
- ניסיון בעבודה בקנדה - בעלי ניסיון בעבודה בקנדה או שמעביד קנדי מוכן מראש להעסיקם
- איחוד משפחות - עם בני זוג, ילדים והורים
- פליטים - פליטים שהוכיחו את זכאותם על פי החוק הבינלאומי
- תוכניות הגירה בפרובינציות - תוכניות הגירה על פי קריטריונים שונים של הפרובינציות בקנדה.
- חתונה עם אזרח קנדי
לאחר שלוש שנים כתושבי קבע ניתן להגיש בקשה לאזרחות קנדית.
מקצועות מבוקשים בקנדה
עובד מקצועי שלא רכש ניסיון לימודים ועבודה בקנדה יכול להגר אליה אם המקצוע שלו מופיע ברשימת המקצועות המבוקשים. המבקשים להגר לקנדה בדרך זו צריכים לעמוד בדרישות השכלה, ידיעת שפה וניסיון מקצועי. יש מיכסה שנתית למספר המהגרים בכל מקצוע ומקצוע. המהגר מקבל ויזת הגירה לעצמו לבן או בת זוגו ולילדיו.
להלן רשימה חלקית של המקצועות העיקריים המבוקשים בקנדה (מעודכן למאי 2014):
|
|
היסטוריה של ההגירה לקנדה
קנדה הוקמה בעיקר על ידי מהגרים מבריטניה ומצרפת. החל מסוף המאה ה-19 הגיעו אליה מהגרים ממדינות אירופיות נוספות, בעיקר ממזרחה ומדרומה של היבשת. רבים מהם סייעו ביישוב הפרובינציות המערביות. בשנות השלושים, עקב המשבר הכלכלי, פסקה ההגירה כמעט לחלוטין. לאחר מלחמת העולם השנייה התחדשה ההגירה מאירופה במלוא עוזה.
החל מסוף שנות השישים הנהיגה קנדה מדיניות הגירה המבוססת על גיל, רקע השכלתי ומקצועי והפתוחה למהגרים מכל רחבי העולם. בעקבות השינוי הגיעו לקנדה מהגרים רבים ממדינות נוספות מחוץ לאירופה, ובעיקר ממדינות אסיה. בשנת 1971 התקבל חוק הרב-תרבותיות בקנדה שהקל על הסתגלותן של קבוצות מהגרים חדשות למדינה.
על פי סקר האוכלוסייה שנערך בשנת 2001 היו בקנדה קרוב ל-5.5 מיליון אזרחים שנולדו מחוץ למדינה, והיוו קרוב לחמישית מהאוכלוסייה. ארצות הלידה העיקריות של הקנדים המתאזרחים היו בריטניה, סין, איטליה, הודו וארצות-הברית.
