הבחירות הכלליות בגרמניה 2021
| |||||||||||
| הבחירות הכלליות בגרמניה 2021 | |||||||||||
| 26 בספטמבר 2021 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 76.6% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
.jpg)
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | ארמין לאשט | אולף שולץ | |||||||||
| מפלגה | CDU ו-CSU | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית | |||||||||
| מספר הקולות | 11,173,806 | 11,949,756 | |||||||||
| מספר המושבים | 196 | 206 | |||||||||
| שינוי במושבים | 50 
|
53 
| |||||||||
| אחוזים | 24.1% | 25.7% | |||||||||
 מפת תוצאות הבחירות | |||||||||||
| הזוכה: המפלגה הסוציאל-דמוקרטית | |||||||||||
הבחירות הכלליות בגרמניה הן הבחירות לבונדסטאג שנערכו ב-26 בספטמבר 2021[1][2]. באותו יום התקיימו גם בחירות במדינות הפדרליות הבאות: ברלין ומקלנבורג-מערב פומרניה, בהן בחרו את הלנדטאגים שלהם[3].
הקנצלרית המכהנת אנגלה מרקל הכריזה כי תפרוש מהחיים הפוליטיים לאחר הבחירות[4].
שיטת הבחירות
בבונדסטאג לפחות 598 חברים הנבחרים לתקופת כהונה בת ארבע שנים. 299 חברים נבחרים אישית לפי מחוזות. ולפחות עוד 299 על פי רשימות המפלגה הארציות בתפוצה יחסית. בכך הבוחר מצביע פעם אחת עבור המועמד ופעם שנייה עבור המפלגה.
ראשית נכנסים לפרלמנט הנבחרים שנבחרו אישית. אחר כך נוספים נבחרים לרשימה הארצית, כך שמספר הנבחרים הכולל למפלגה יתאים לאחוז הבוחרים שבחרו בה (ברשימות האזוריות והארציות יחד). במקרה שהאחוז הכולל שקבלה מפלגה נמוך מהאחוז שמייצג מספר הנבחרים האישיים - לא מתבטלת בחירתם האישית והם נשארים בפרלמנט (בהתאם לרצון הבוחר). ובשל כך מספר הנבחרים בפרלמנט גדל מעבר ל-598. בנוסף לכך, מספר החברים בפרלמנט גדל עוד יותר, על ידי הוספת נבחרים לרשימות הארציות של המפלגות האחרות במטרה לאזן ולהחזיר את הייצוג היחסי של כל מפלגה לאחוז הבוחרים שבחר בה (שוב כדי לממש את רצון הבוחר).
מפלגה שלא תזכה לפחות ל-5% מקולות הבוחרים לא תיכנס לבונדסטאג, אלא אם זכתה לפחות בשלושה נציגים בבחירות האישיות או הוכרה כמפלגת מיעוט.
רקע
תוצאות הבחירות הקודמות
בבחירות 2017, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית נותרה המפלגה הגדולה ביותר חרף צמצום בכוחה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ספגה את השפל הגדול ביותר בתולדותיה מאז 1945, בעוד מפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה" נכנסה לראשונה לפרלמנט של הרפובליקה הפדרלית עם 95 מושבים.
נכון לינואר 2021, המפלגות המרכיבות את הקבינט של גרמניה הן המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הנוצרית-סוציאלית בבוואריה. העומדת בראש קבינט זה היא אנגלה מרקל מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית וסגנה הוא אולף שולץ מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
שינויים בהנהגת המפלגות מאז הבחירות ב-2017
מרקל הודיעה כי תתפטר מתפקידה כקנצלרית גרמניה ומנהיגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית. המועמדת המועדפת על מרקל להנהגת המפלגה הייתה אנגרט קראמפ-קארנבאואר[5]. עם זאת, קראמפ-קארנבאואר התקשתה לאחד את הפלגים הליברלים והשמרניים של המפלגה ובפברואר 2020 היא הודיעה על כוונתה לפרוש מהמירוץ על ראשות המפלגה[6]. ועידה של המפלגה לבחירת מנהיג שנערכה בינואר 2021, כאשר ארמין לאשט, ראש הממשלה של מדינת נורדריין-וסטפאליה זכה בתמיכה של כ-52.8% מקולות הנציגים.
גם במפלגה השנייה בקואליציה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה הייתה תחושה של חוסר יציבות מנהיגותית, באפריל 2018 המפלגה בחרה באנדריאה נאלס להיות מנהיגת המפלגה[7][8]. עם זאת. נאלס לא הצליחה לשפר את מצבה העגום של המפלגה וחטפה ביקורת רבה ממפלגת הירוקים. נאלס התפטרה ביוני 2019. באוגוסט 2020 מינתה המפלגה את אולף שולץ למועמד לתפקיד הקנצלר לקראת הבחירות בספטמבר 2021.
בנוסף לכך גם במפלגת די לינקה נרשמו שינויים בהנהגה כאשר קטיה קיפינג וברנד ריקסינגר התפטרו לאחר תשע שנים כמנהיגים משותפים של המפלגה. את מקומם ירשו ג'נין ויסלר וסוזאנה הניג וולסו שנבחרו בוועידה שנערכה בפברואר 2021. ויסלר נחשבת כחלק מהאגף היותר שמאלני של המפלגה ואילו הניג וולסו נחשבת כחלק מהאגף המתון יותר של די לינקה[9]. את רשימת המפלגה בבחירות מובילים ויסלר ודיטמר בארטש.
מפלגת הירוקים מינתה שני מנהיגים משותפים בינואר 2018 אנאלנה ברבוק ורוברט האבק ולאחר בחירתם עלתה המפלגה בסקרים.
מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה החליטה שאליס ויידל, יו"רית הסיעה בבונדסטאג וטינו כרופאלה, יו"ר המפלגה, יובילו את המפלגה בבחירות הקרובות, המפלגה מתמודדת עם מאבק בין הפלג ה"שמרני" לפלג ה"לאומני" שלה.
המפלגה הדמוקרטית החופשית החליטה שכריסטיאן לינדנר ימשיך להוביל את המפלגה גם בבחירות הללו.
תוצאות
התוצאות הסופיות: [10]
 | ||||||||
| מפלגה | מושבים בבונדסטאג | קולות | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי הרשימה | יו"ר המפלגה | מס' | ± | אחוז | ± | |||
| המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה | אולף שולץ | 206 | 206 / 735
|
53
|
25.7% | 5.2
| ||
| האיחוד הנוצרי-דמוקרטי של גרמניה | ארמין לאשט | 196 | 196 / 735
|
50
|
24.1% | 2.7
| ||
| האיחוד הנוצרי-סוציאלי בבוואריה | ||||||||
| מפלגת הירוקים | אנאלנה ברבוק | 118 | 118 / 735
|
51
|
14.8% | 5.9
| ||
| המפלגה הדמוקרטית החופשית | כריסטיאן לינדר | 92 | 92 / 735
|
12
|
11.5% | 0.8
| ||
| אלטרנטיבה לגרמניה | ירג מויטן | 83 | 83 / 735
|
9
|
10.3% | 2.3
| ||
| די לינקה | ז'נין ויסלר | 39 | 39 / 735
|
30
|
4.9% | 4.3
| ||
| עצמאיים | - | 1 | 1 / 735
|
1
|
- | |||
הנוצרים הדמוקרטים קיבלו את המספר המושבים הנמוך ביותר מאז ייסוד המפלגה. אלטרנטיבה לגרמניה קיבלה פחות קולות מאשר ב-2017 אבל ניצחה בסקסוניה ובתורגיניה.
סקרים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה אישור לתקפות סקרי בחירות כמידע עובדתי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- סוף עידן מרקל: מהירוקה שהסתבכה ועד ל"איש הכי חכם בחדר", אלה המועמדים לתפקיד החזק ביותר באירופה
- הסקרים מציגים גרמניה מפוצלת מתמיד. האם המדינה בדרך ל"קואליציית אבטיח"?
- מי יחליף את מרקל? יום לפני הבחירות בגרמניה, המרוץ עדיין פתוח
- אחרי 16 שנה: גרמניה תבחר מחר מחליף למרקל
- הצעירים בחרו ירוק: הקאמבק של השמאל בגרמניה והתרסקות מפלגת השלטון
- התוצאות בגרמניה מעידות: החברה הגרמנית זזה שמאלה, הכוח בידי הירוקים
הערות שוליים
- ^ "Election to the 20th German Bundestag on 26 September 2021". The Federal Returning Officer. אורכב מ-המקור ב-18 במרץ 2021. נבדק ב-2021-03-18.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ SPIEGEL, DER. "Bundestagswahl soll am 26. September 2021 stattfinden - DER SPIEGEL - Politik". www.spiegel.de (בגרמנית). אורכב מ-המקור ב-4 בפברואר 2021. נבדק ב-2020-11-25.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Wahlen in Deutschland". www.election.de. אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2019. נבדק ב-2021-02-21.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Who are the rivals to lead Germany after Chancellor Merkel?". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-04-20. נבדק ב-2021-04-22.
- ^ "Annegret Kramp-Karrenbauer elected to succeed Merkel as CDU leader". POLITICO. 2018-12-07. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2021. נבדק ב-2019-07-18.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Annegret Kramp-Karrenbauer to quit as CDU leader amid far-right 'firewall' row". The Guardian. 10 בפברואר 2020. אורכב מ-המקור ב-9 בינואר 2021. נבדק ב-11 בפברואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Parteitag: Nahles mit 66 Prozent zur SPD-Chefin gewählt". tagesschau.de (בגרמנית). 2018-04-22. אורכב מ-המקור ב-2018-04-22. נבדק ב-2020-11-23.
- ^ Schwartz, Madeleine (2018-04-22). "Andrea Nahles: German SPD's last hope". POLITICO (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-30 באוקטובר 2020. נבדק ב-2020-11-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Left and loud". Der Spiegel. 27 בפברואר 2021. אורכב מ-המקור ב-27 בפברואר 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Antonio Voce and Seán Clarke, German election 2021: full results and analysis, the guardian, Mon 27 Sep 2021 06.14 BST
32516920הבחירות הכלליות בגרמניה 2021