הבהלה של 1893
הבהלה של 1893 הייתה שפל כלכלי בארצות הברית שהתחיל ב-1893 ונמשך עד 1897. הבהלה השפיעה על כל המגזרים בכלכלה, והצליחה לגרום שינוי משמעותי בפוליטיקה ולבחירתו של ויליאם מקינלי לנשיא ארצות הברית בבחירות 1896.
גורמים
הבהלה של 1893 נגרמה ממספר סיבות, שאחת מהן היא ארגנטינה. בשנים שקדמו למשבר גברו ההשקעות בארגנטינה, אולם אכזבה מהיבול של 1890, וניסיון הפיכה כושל בבואנוס איירס באותה שנה, חתכו את המשך ההשקעות במדינה. בנוסף, הספקולציות בנכסים בדרום אפריקה ובאוסטרליה נכשלו. המשקיעים האירופאים שחששו שבעיות אלה יתפשטו לרכישת זהב. השקעה זו נחשבה לבטוחה יותר, ובעיתות משבר אנשים העדיפו לאגור מטבעות וזהב ולהימנע מניירות ערך.
במהלך העידן המוזהב של שנות ה-70 וה-80, ארצות הברית חוותה צמיחה כלכלית, אך חלק ניכר ממנה היה תלוי במחירים הגבוהים של סחורות בינלאומיות. ב-1893 צנחו מחירי החיטה וגרמו להחרפה בהשקעות הבינלאומיות. בנוסף, פתיחת מכרות רבים במערב ארצות הברית גרמה להיצע גבוה מדי של הכסף, דבר שיצר ויכוח בנוגע לכמה ממנו צריך להיות מומר למטבעות. דבר נוסף שהשתנה היה מסילות הברזל, שכן במהלך שנות ה-80 המשקיעים נהרו למסילות הברזל והן נסללו יתר על המידה, דבר שיצר בתורו בועה.
אחד הסימנים המובהקים לקריסה היה ב-20 בפברואר 1893, 12 ימים לפני השבעת גרובר קליבלנד לנשיאות, עם מינוי כונסי נכסים למסילת פילדלפיה–רדינג שהוארכה יתר על המידה. עם כניסתו לתפקיד, החל קליבלנד לטפל במשבר על ידי ביטול חוק שרמן לרכישת כסף, שקבע כי על הממשלה לרכוש מדי חודש 4.5 מיליון אונקיות של כסף.
כשהדאגה למצב הכלכלה העמיק, מיהרו אנשים למשוך את כספם מהבנקים, דבר שבתורו עורר ריצה לבנקים. מצוקת האשראי החלה להשפיע על המשק. בהלה פיננסית בלונדון יחד עם ירידה בסחר היבשתי באירופה גרמו למשקיעים הזרים למכור מניות אמריקאיות כדי לרכוש קרנות מגובות בזהב.
גורם נוסף למשבר מוזכר כמדיניותו הכלכלית של הנשיא בנג'מין הריסון שקדם לקליבלנד.
פופוליזם
ערך מורחב – המפלגה הפופוליסטית
המפלגה הפופוליסטית בארצות הברית קיבלה בבחירות 1892 9% מקולות הבוחרים, ועיקר כוחה היה בקרב איכרי דרום ארצות הברית הלבנים, שסבלו משולי רווח צרים במערכת מוניטרית מרסנת שמנעה מהם להעלות את מחירי הסחורות. בין 1892 ל-1896 היא שימשה בתפקיד מרכזי בפוליטיקה ככוח שמאלי שביקר בחריפות את הקפיטליזם, בעיקר הבנקים ומסילות הברזל.
כסף
תנועת הכסף החופשי בארצות הברית שאבה את כוחה משיתוף הפעולה בין החקלאים לכורים שביקשו לסיים את הדפלציה ולהעלות את מחירי הסחורות שלהם, שגרמה להם להחזיר הלוואות בדולרים ששוויים הולך ועולה. חוק רכישת הכסף של שרמן מ-1890 חייב את הממשלה לקנות מיליוני אונקיות של כסף, דבר שהעלה את מחירי הכסף וריצה את הכורים). כתוצאה מכך, אנשים ניסו לפדות את שטרות הכסף תמורת זהב, אך כשהושגה המגבלה הסטטוטורית על כמות המינימום שהממשלה נדרשה לשמור אצלה, לא ניתן היה עוד להמיר כסף לזהב.
ההשקעות בתקופת הבהלה מומנו בכבדות על ידי הנפקות אג"ח בעלי ריבית גבוהה. שמועות בנוגע למצבה הפיננסי של אחת החברות הגדולות בבורסה באותם ימים גרמו למלווים לה לפדות את הלוואותיהם באופן מיידי והיא פשטה רגל. החברה, שהייתה יצרנית חבלים, ניסתה להיכנס לשוק הקבנוס המיובא. כשהביקוש לשטרות כסף ירד, המחיר והערך של הכסף ירד. המחזיקים חששו מאובדן הערך של איגרות החוב, ורבות מהן אכן איבדו את ערכן.
סדרה של כישלונות בנקאיים החלה לאחר מכן, בעיקר בתחום מסילות הברזל ובסך הכל 15 אלף חברות ו-500 בנקים פשטו רגל, רבים מהם במערב. לפי הערכות, 17%–19% מכוח העבודה היה מובטל בשיא הבהלה. הזינוק באבטלה ואובדן חסכונות עצומים גרמו לקשיים כלכליים עבור מעמד הביניים שלא היה יכול לעמוד בתשלומי המשכנתא ורבים התרחקו מבתים חדשים.
השפעות
כתוצאה מהבהלה, מחירי המניות ירדו. האבטלה הגיעה ל-25% בפנסילבניה, ל-35% בניו יורק ול-43% במישיגן. בתי תמחוי רבים נפתחו כדי להאכיל את ההמונים. בהתמודדותם עם הרעב, אנשים חתכו עצים, שברו אבנים ותפרו באמצעות ידיהם ומחט כדי לבצע החלפות של סחורה תמורת מזון. כדי לספק פתרון, ראש העיר של דטרויט יזם הקמת גינות חקלאיות קהילתיות.
הנשיא גרובר קליבלנד הואשם במשבר. עתודות הזהב באוצר האמריקאי ירדו לרמות מסוכנות, והדבר אילץ את הנשיא ללוות 65 מיליון דולר בזהב מג'יי. פי. מורגן וממשפחת רוטשילד. המפלגה הדמוקרטית בראשותו סבלה מהפסדים משמעותיים בבחירות 1894 ובין היתר בשבירת שביתת פולמן בעזרת כוח צבאי. לאחר תבוסתם ב-1896, לא חזרו הדמוקרטים לשלטון עד 1910.
משלוחים
הבהלה השפיעה קשות על תעשיית המשלוחים, הן ברכבות והן בים. היא עצרה את רכישת הספינות והביאה לירידה בתעריפי המשלוחים.
השקעה ברכבות
אחד הסממנים למעבר המשקיעים ממניות לאג"ח עם תשואה קבועה ב-1894, באו לידי ביטוי בהשקעות במסילות הברזל והרחבתן, על אף שעלתה ב-1895, הואטה ב-1897 בשפל כלכלי נוסף.
שביתת פולמן
- ערך מורחב – שביתת פולמן
ב-1894 החלה בחברת פולמן שבשיקגו שביתה לאחר שהבעלים, פולמן, סירב להוריד את שכר הדירה בעיירת העובדים פולמן או להעלות את השכר. כתוצאה מכך, במאי אותה שנה פרצה שביתה וביוני הפסיקו כל עובדי הרכבת המאוגדים לטפל בקרונות הרכבת שיוצרו על ידי פולמן. במקביל עלו קריאות לשביתה כללית. פולמן פנה לנשיא בבקשה שישבור את השביתה שכן היא פוגעת בשירות הדואר הפדרלי, ובוושינגטון נענו. בדיכוי השביתה נהרגו 30 בני אדם, ובסופו של דבר פועליו של פולמן אולצו לחתום על הסכם לפיו לא ישבתו ולא יחברו לעולם לאיגוד.
כונס נכסים
ב-1893 היה סך הקילומטרים של מסילות ברזל בארצות הברית כ-280 אלף קילומטרים, וב-1893 רבע מכל הקילומטראז' נכנס לטיפול כונס הנכסים.
מחירים
ב-1894 ירד מחירו של בושל חיטה מ-14.7$ ב-1893 ל-12.88$. שיעור זה המשיך לרדת, והגיע לשפל ב-1901 עם מחיר של 9.92$.
קישורים חיצוניים
- (Causes of the Business Depression בארכיון Wayback Machine (אורכב 14.12.2010))
- IN RE RICE (1894), FindLaw, 17 בדצמבר 1894
- Grover Cleveland, הבית הלבן (ארכיון)
- David O. Whitten, The Depression of 1893, EH.net (ארכיון)
- Merchant Marine and Shipping
- Internal Communication and Transportation
- Mark Zachary Taylor, Ideas and Their Consequences: Benjamin Harrison and the Seeds of Economic Crisis, 1889-1893, Tailor & Francis Online, 23 במרץ 2021
34787801הבהלה של 1893