האסיזות של ירושלים
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית ספר ריקה.
האסיזות של ירושלים הוא קובץ חוקים בשפת צרפתית עתיקה העוסק בדיני משפט בממלכת ירושלים ובממלכת קפריסין. הם גובשו במהלך המאה ה-13 בעכו, ומהווים האוסף המשפטי הנרחב והמקיף ביותר מתקופת ימי הביניים.
היסטוריה
רוב האסיזות חוברו בידי שני משפטנים של הממלכה באמצע המאה ה-13, ז'אן ד'איבלין, רוזן יפו ואשקלון, ופיליפ דה נוברה. ספרו של ז'אן ד'איבלין מכיל מידע רב על פעילות בתי המשפט בממלכה, תיאורי המשרות הגבוהות בממלכה, ההייררכיה הכנסייתית, טקסי ההכתרה המלכותיים והחובות הצבאיות של אצילי הממלכה למלך כפי שהיו ב־1187[1]. פיליפ דה נוברה מסכם את החוק הפאודלי בממלכה; שני שליש מהכתיבה שלו עוסקת בדיני יישוב סכסוכים בין המלך לוואסל.[2] שני הכותבים טענו שהם משחזרים את המסורת המשפטית של ממלכת ירושלים כפי שהייתה בשיאה במאה ה-12, ואשר מסמכיה המשפטיים נאבדו עת נפלה ירושלים לצלאח-א-דין בשנת 1187.
היסטוריונים חלוקים באשר באיזה מידה האסיזות אכן משקפים את המציאות המשפטית של ירושלים במאה ה-12, וזאת מאחר שמסמכים משפטיים מהמאה ה-12 כמעט ולא שרדו. לדעתו של ההיסטוריון הנס מאיר, סביר להניח שלא התקיים קובץ משפטי מסודר בממלכה במאה ה-12, ושהסיפור הומצא על ידי ז'אן ד'איבלין ופיליפ דה נוברה על מנת ליצור מסורת חוקית שמטיבה עם האצולה הירושלמית, וכדי למנוע כניסה של מסורת חוקית אימפריאלית חדשה על ידי בית הוהנשטאופן. אחת הראיות לכך הוא שהאסיזות מתארות מדינה פאודלית שמציבה את המלך במעמד נחות לעומת האצולה, דבר שאינו מסתדר עם הידוע לנו מתיאורים היסטוריים של הממלכה במאה ה-12. עם זאת, יהושע פראוור טוען שהאסיזות אכן משקפות במידה רבה את המציאות המשפטית של ממלכת ירושלים במאה ה-13, אך גם כאן הנושא נתון למחלוקת.[3]
הערות שוליים
37572187האסיזות של ירושלים