דניאל או'קונל

קובץ:Ac.oconnell.jpg

פסלו של דניאל או'קונל, מבט מקרוב

דניאל או'קונל (באנגלית: Daniel O'Connell;‏ 6 באוגוסט 1775 – 15 במאי 1847) היה מדינאי אירי. מכונה על ידי בני עמו "המשחרר". היה דמות המפתח בפוליטיקה האירית במחצית הראשונה של המאה ה-19. או'קונל התנגד למרידה מזוינת באירלנד, והוא אף התבטא כי חירותה של אירלנד אינה ראויה שתישפך עבורה ולו אף טיפת דם אחת. או'קונל התרכז בשיטות פרלמנטריות ובפניה אל העם על מנת להביא לשינוי.

ביוגרפיה

או'קונל נולד למשפחה קתולית אמידה במחוז קרי, למד בבתי ספר קתולים בצרפת והתקבל ללשכת עורכי הדין בלונדון ולאחר מכן בדבלין. בשנותיו המוקדמות התוודע לרדיקלים האירים אשר תמכו בדמוקרטיה, והחליט להקדיש את חייו להבאת סובלנות דתית ושוויון זכויות לארצו. הוא הצטרף לתנועה הרדיקלית "האירים המאוחדים", אשר הוקמה על ידי וולף טון והטיפה לדמוקרטיה, שוויון זכויות לקתולים, רפובליקה, ומאבק אלים בנוסח המהפכה הצרפתית, והייתה מקור השראה לאירים רבים באותו זמן.

ב-1798 מרדו "האירים המאוחדים" כנגד השלטון האנגלי. המרידה דוכאה ביד רמה, ורבים נהרגו, ביניהם המנהיגים אדוארד פיצג'רלד ווולף טון. או'קונל לא תמך במרד. הוא האמין כי האירים צריכים להתבסס מבחינה פוליטית, אך לא בכוח הזרוע. כך, למשך העשור הבא, התמקד או'קונל בפרקטיקה פרטית כעורך דין בדרומה של אירלנד. אירוע משמעותי בחייו בתקופה זו הוא הריגתו של ג'ון ד'אסטר בדו-קרב בשנת 1815. הוא סירב לשלם אגרת מעבר כאשר חצה גשר שהיה בבעלות ד'אסטר, וד'אסטר הזמין אותו לדו-קרב. לאחר שהרג את ד'אסטר, נשבע או'קונל כי לעולם לא ישתתף בדו-קרב. בעשור השני של המאה התשע עשרה שב או'קונל לפוליטיקה, וקידם את רעיון האמנציפציה הקתולית. הקתולים באירלנד היו מוגבלים במיני מגבלות חוקיות אשר הפכו את חייהם ואת הפולחן של דתם לקשים מאד. נאסר על הקתולים לשמש במשרה רשמית כלשהי, והם נדרשו לשלם מעשר לכנסייה של אירלנד, היא הכנסייה הפרוטסטנטית השלטת.

לאחר מאבק פוליטי ארוך מחוץ למסגרת הפרלמנטרית החליט או'קונל לנסות להיבחר לבית הנבחרים. בתקופה זו, לאחר "חוק האיחוד" מ-1800, שלחה אירלנד מאה נציגים לבית הנבחרים האנגלי בווסטמינסטר, ועל פי החוק היה על נציגים אלה להיות פרוטסטנטים. בשנת 1828 הצליח או'קונל להיבחר, על אף שהיה קתולי, אך נמנע ממנו לשמש בתפקידו שכן לא יכל להישבע אמונים למלכה ויקטוריה, ראש הכנסייה האנגליקנית. בחירתו, ובחירתו מחדש בשנת 1829 אילצו את הממשלה הבריטית (בראשות ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון) לבטל את ההגבלות המוטלות על הקתולים בחוקי המדינה. ביטולן של ההגבלות חל לא רק על קתולים, אלא גם על כל הדתות שאינן מאוגדות במסגרת "הכנסייה של אירלנד".

עתה הייתה מטרתו של או'קונל ביטול (Repeal) האיחוד בין אנגליה ואירלנד, אשר מוזגו למדינה אחת על פי חוק משנת 1801. הוא טען לטובת הקמתה מחדש של ממלכה עצמאית באירלנד, שמלכתה תהיה ויקטוריה. על מנת לקדם זאת ערך סידרה של עצרות המונים לאורכה של אירלנד.^{[דרוש מקור]} מאבק זה לא הוכתר בהצלחה, ובריטניה ואירלנד נותרו מאוחדות עד לעצמאות אירלנד ב-1922.

אנקדוטה היסטורית ידועה שנקשרה בשמו של או'קונל היא כי בעת דיון בפרלמנט תקף את בנימין ד'יזראלי על היותו יהודי. בתגובה ענה לו ד'יזראלי "כן, יהודי אני, ובימים שאבות-אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, שימשו אבותיי ככהנים במקדש שלמה".^{[דרוש מקור]}

או'קונל מת בג'נובה בשנת 1847 במהלך טיול שערך לרומא. הוא נטמן בבית העלמין גלסנווין בדבלין. כל בניו היו חברי הפרלמנט. שמו של הרחוב הראשי בדבלין, אשר נקרא בעבר רח' סקוויל, שונה בתחילת המאה ה-20 לרח' או'קונל. פסלו ניצב בקצה אחד של הרחוב, בעוד שבקצה השני מוצב פסלו של ממשיך דרכו, צ'ארלס סטיוארט פרנל.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דניאל או'קונל בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25325343דניאל או'קונל