דנה (אי)
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| קואורדינטות | 36°11.4′N 33°46.3′E / 36.1900°N 33.7717°E |
האי דנה (בטורקית: Dana Adas או Kargıncık Adası; ביוונית לטינית: Pithyussa) הוא אי ים תיכוני קטן השייך לטורקיה.
גאוגרפיה
דנה אדאסי (האי דנה) שוכן במקביל לחוף הדרומי של טורקיה במחוז מרסין. המרחק מהחוף לאי הוא 2.5 ק"מ. המעבר בין היבשה המרכזית לאי המכונה מיצר קרגיקאק הוא מעבר נח לתנועה ימית. צורת האי היא מלבנית בערך עם מידות של 2.7 ק"מ × 0.9 ק"מ. הפסגה הגבוהה ביותר היא 250 מטר מעל פני הים.
זהו אי ים תיכוני טיפוסי, סלעי ומלא שיחים קוצניים. ישנם עצי אורן, זית וחרובים במזרח ובצפון האי. למים מול החוף הצפוני של האי יש קרקעית חולית והם מושלמים לשחייה ושנורקלינג.[1] עם זאת, החוף המזרחי הוא סלעי ויש בו צוקים חדים. ולכן אינו מתאים לצלילה או לשחייה. אין מקור מי שתייה באי.
האי אינו מיושב והוא ללא בתים או מלונות. ניתן למצוא באי בעלי חיים כמו נחשים, ארנבות, צרעות, לטאות וציפורים ובחורף ניתן לראות עיזים על האי.
היסטוריה
פרנסיס בופורט, שסקר את החוף הדרומי של טורקיה בשנים 1811–1812, קובע שהאי נקרא על ידי האנשים המקומיים "מנבאט", ו"האי פרובנס" על ידי מלחים זרים. הוא הציע שהשם נגזר משמו של אחד מדרגות האבירים ההוספיטלרים שכבשו מבצרים ואיים לאורך חוף זה. [2]
ב-2016 התגלתה בחוף הצפוני של האי מספנה עתיקה עם 274 רציפי ספינות כנראה מתקופת הברונזה המאוחרת (מהמאה ה-12 לפני הספירה). עוזר פרופסור האקן אוניז טוען שהאי היה המספנה הגדולה ביותר בעולם העתיק.[3] יש גם כמה חורבות בחוף הדרומי של האדמה הראשית הפונה לאי. ככל הנראה, שני התיישבויות אלו היו עמדות השליטה השולטות בשני הקצוות של המצר.[4]
פיטוסה, העיר העתיקה באי, הפכה לעיר עצמאית בתקופה הרומית. בעיר ישנן חורבות של בור מים, בית מהתקופה הרומית, מרחץ, סרקופג וכנסייה מהתקופה הביזנטית. ההריסות הממוקמות בחלק הצפוני-מערבי של האי הפונה לקרקע הועברו עם הזמן ושימשו לבניית מבנים חדשים. האי היה מיושב גם בתחילת התקופה הביזנטית. לפי כמה מקורות, גם סוחרים צרפתים השתמשו באי כנמל שלהם במהלך ימי הביניים.[5]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דנה
הערות שוליים
- ^ ספינות טרופות ואוצרות ימיים: המדינה המפתיעה עם אתרי הצלילה המרהיבים, באתר www.maariv.co.il, 2023-06-21
- ^ Beaufort, Francis (1817). Karamania, Or A Brief Description Of The South Coast Of Asia Minor. London: R. Hunter. pp. 206–211.
- ^ Hürriyet newspaper
- ^ "Report of Research Institute". אורכב מ-המקור ב-2021-01-20. נבדק ב-2009-11-12.
- ^ Pocket Guide of Mersin, MTSO, Mersin, 2004
