דמוקרטיה ג'קסונית
דמוקרטיה ג'קסונית היא פילוסופיה פוליטית שהייתה פעילה במאה ה-19 בארצות הברית. הרעיונות היסודיים שלה הגיעו מהנשיא השביעי של ארצות הברית, אנדרו ג'קסון ומתומכיו, והתפיסות הללו חלחלו והשפיעו על ארצות הברית במשך דור, במה שמכונה 'עידן ג'קסון'. המונח 'דמוקרטיה ג'קסונית' עצמו היה בשימוש פעיל כבר בשנות ה-30 של המאה ה-19.
תקופת ההשפעה של הפילוסופיה הזו נמשכה בערך מאז הבחירות לנשיאות של ג'קסון ב-1828 ועד העברת חוק קנזס נברסקה ב-1854, והיא התפוגגה כאשר ההשלכות הפוליטיות של מלחמת האזרחים האמריקנית עיצבו מחדש באופן דרמטי את הפוליטיקה האמריקאית. תחילת הדרך הייתה כאשר המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית התפלגה ותומכיו של ג'קסון הקימו את המפלגה הדמוקרטית המודרנית. יריביו הפוליטיים ג'ון קווינסי אדמס והנרי קליי הקימו את המפלגה הרפובליקנית הלאומית, שלאחר מכן התאחדה עם קבוצות פוליטיות אחרות נגד ג'קסון, כדי להקים את המפלגה הוויגית.
בתמצית, הפילוסופיה הזו כוללת מרכיבים של דמוקרטיה שוויונית, מאבק באליטות, הרחבת זכות הבחירה וקידום כוחה של הרשות המבצעת. חסידי הגישה הג'קסונית דרשו שהשופטים יהיו נבחרים ולא ממונים, הם ביססו את ההתפשטות הגאוגרפית האמריקנית על מושג ה'גורל' והשקיעו בשכתוב של חוקות מדינה רבות בארצות הברית.
יסודות הפילוסופיה
ההיסטוריון רוברט רמיני, הסביר ב-1999, כי הדמוקרטיה הג'קסונית כרוכה באמונה שהעם הוא ריבון, שרצון העם מוחלט ושהרוב שולט.[1]
ההיסטוריון והמבקר החברתי ארתור מ' שלזינגר הבן טען ב-1945 שהדמוקרטיה הג'קסונית נבנתה על היסודות הבאים:[2]
- הרחבת זכות הבחירה - הג'קסונים האמינו שיש להרחיב את זכויות ההצבעה לכל הגברים הלבנים. עד 1856 בוטלו כל הדרישות לבעלות על רכוש וכמעט כל הדרישות לתשלום מיסים שעמדו כמכשול בפני מצביעים עניים יותר.
- גורל גלוי - אמונה שגורלם של האמריקאים היה ליישב את המערב האמריקאי ולהרחיב את השליטה מהאוקיינוס האטלנטי ועד האוקיינוס השקט, וכי המערב צריך להיות מיושב על ידי חקלאים. יריביהם הוויגים התנגדו בדרך כלל לרעיון הגורל ולהתרחבות.
- חסות - מוכרת גם בשם שיטת השלל. מדיניות של מינוי תומכים פוליטיים למשרדים ממשלתיים. ג'קסוניאנים רבים החזיקו בדעה שתחלופה של מינויים פוליטיים בתפקידם היא לא רק אפשרות, אלא גם חובתם של המנצחים. לטענתם, גישה כזו מעודדת השתתפות פוליטית של האדם הפשוט וגורמת לפוליטיקאי להיות אחראי יותר על השירות הממשלתי שבאחריותו. ג'קסוניאנים גם סברו כי כהונה ארוכה בשירות המדינה עשויה להשחית, ולכן יש להעביר עובדי מדינה מתפקידם במרווחי זמן קבועים.
- קונסטרוקציוניזם קפדני - ג'קסוניאנים העדיפו ממשלה פדרלית בעלת סמכויות מוגבלות. ג'קסון אמר שהוא ישמור מפני "הפרעות לתחום הלגיטימי של ריבונות המדינות", בהתייחסו לוויכוח שפילג את ארצות הברית מאז הקמתה בסוגיית יחסי הכוח בין הממשל הפדרלי ובין ממשלי המדינות. עמדה זו הייתה גם הבסיס להתנגדותם של הג'קסונים לבנק השני של ארצות הברית.
- לסה פר - הג'קסונים העדיפו בדרך כלל גישה חופשית לכלכלה.
- התנגדות לבנקאות - בפרט, הג'קסונים התנגדו למונופולים שהוענקו על ידי הממשלה לבנקים, במיוחד לבנק הלאומי, בנק מרכזי המכונה הבנק השני של ארצות הברית. ג'קסון זכור באמירתו כי "הבנק מנסה להרוג אותי, אבל אני אהרוג אותו!" והוא עשה זאת. הוויגים, שתמכו בבנק, הונהגו על ידי הנרי קליי, דניאל ובסטר וניקולס בידל, יו"ר הבנק. ג'קסון עצמו התנגד לכל הבנקים כי הוא האמין שהם כלי שמשמש לרמות את 'האנשים הפשוטים', הוא ורבים מחסידיו האמינו שיש להשתמש רק בזהב וכסף כדי לגבות את המטבע.
ביצוע מעשי
לאחר שנבחר לנשיאות, ג'קסון מילא את הבטחתו להרחיב את השפעתם של האזרחים בממשלה. המדיניות של ג'קסון כללה את סגירת הבנק של ארצות הברית, התרחבות מערבה והרחקתם של אינדיאנים אמריקאים מדרום מזרח ארצות הברית. ג'קסון הותקף כעריץ על ידי יריבים משני קצוות הקשת הפוליטית, מה שהוביל בהמשך לעלייתה של מפלגת הוויגים.
ג'קסון קיים גם את גישתו לריבוי מינויים פוליטיים בממשל מקרב תומכיו, הוא גם הסתמך על זכות הוטו הנשיאותית במקרים רבים אל מול הקונגרס.
בנוסף לג'קסון, סגן הנשיא השני שלו ואחד ממנהיגי המפתח הארגוניים של המפלגה הדמוקרטית, מרטין ואן ביורן, ניצח בבחירות ב-1836 והמשיך את דרכו, עד שהובס ב-1840 על ידי נציג הוויגים ויליאם הנרי הריסון. אבל הריסון מת מעט לאחר שנבחר וסגנו, ג'ון טיילר, נטה גם הוא לג'קסוניאניות. ב-1844 ניצח חסיד נוסף של ג'קסון, ג'יימס פולק וכך גם פרנקלין פירס שכיהן מאוחר יותר כנשיא. תום העידן הג'קסוני, כאמור, היה בעקבות בחירתו של אברהם לינקולן לנשיאות ופרוץ מלחמת האזרחים.
לקריאה נוספת
- מוריסון, קומאג'ר ולכטנברג, ההיסטוריה של ארצות הברית, כרך א. בעברית: הוצאת זמורה ביתן, 1984. תרגום: אמיר אורן, עמ' 196–287
- וילפרד מ' מקליי, מולדת התקווה, הוצאת סלע מאיר, 2022. תרגום: אביעד שטיר, פרק 6
הערות שוליים
- ↑ W. J. Rorabaugh, Robert V. Remini, The Jacksonian Era, Journal of the Early Republic 9, 1989, עמ' 134 doi: 10.2307/3123543
- ↑ Arthur M. Schlesinger, jr., The Age of Jackson. (Boston: Little, Brown and Company. 1945.
דמוקרטיה ג'קסונית40456459Q1040924