דלתא סיגמא פי
דלתא סיגמא פי (ΔΣΦ, ידוע גם כ-DSP, D-SIGS, דלתא סיגס, דיגס) היא אחוות סטודנטים (מועדון חברתי) שהוקמה בסיטי קולג' של ניו יורק ב-1899.
היסטוריה
בסוף המאה ה-19, רוב האחוות היו פתוחים או ליהודים בלבד או לנוצרים בלבד. כאשר קבוצה של ידידים בסיטי קולג' של ניו יורק ניסו להיכנס לאחווה כלשהי, הם נדחו בגלל שבקבוצה היו נוצרים ויהודים יחד. כמענה לכך, הם הקימו את הסניף הראשון של דלתא סיגמא פי ב-10 בדצמבר 1899. הסניף נקרא "אינסולה", בגלל מיקומו באי מנהטן (Insula בלטינית, פירושו אי).
בסוף 1902, חתמו חמישה חברים מאינסולה על ניירות תאגוד, דלתא סיגמא פי התאגדה למען התפשטות של "עקרונות של אחווה ורעות בקרב חברי הקולג', בלא הבחנה בין גזע ודת". ב-1903, האחווה הקימה סניפים באוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת ניו יורק.
צמיחה ומלחמת העולם הראשונה
בין 1914 ל-1916 האחווה כמעט הוכפלה בגודלה עם הקמתם של עשרה סניפים נוספים. ב-1915, הסניף הראשון בחוף מערבי, הוקם באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הסניף נקרא "הילגארד" על שם דיקן האוניברסיטה, וזה הסניף היחיד בכל סניפי האחווה שאין בשמו אות יוונית.
כאשר ארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם הראשונה ב-1917, לדלתא סיגמא פי היו 19 סניפים פעילים. במהלך המלחמה קרוב לשלושת רבעי מחברי האחווה שירתו במגוון תפקידים, כאשר חצי מהמספר הזה בקרבות מעבר לים. ההוצאה לאור של "הציפורן", העיתון של האחווה, וכן הוועידות של השנים 1917 ו-1918 נדחו עד לסופה של המלחמה.
שנות העשרים
דלתא סיגמא פי המשיכה להתרחב במשך שנות העשרים, בזמן שהרבה אחוות מקומיות ומועדנים חברתיים אחרים הגישו בקשה לחברות באחווה. בתוך האחוות המקומיות הללו הייתה גם פי נו מאוניברסיטת מקגיל שבמונטריאול, קוויבק, קנדה; כאשר הצטרפה כחברה באחווה, בשם אלפא אומיקרון, נהייתה דלתא ביגמא פי לאחווה בינלאומית.
מסורת שהחלה באותו הזמן היא נשף המלחים. בראשונה היה זה בסניף של אוניברסיטת סטטסון. כיום ברבים מסניפי דלתא סיגמא פי, נשף המלחים מתקיים מדי שנה והוא רשמי למחצה - תאום של נשף הציפורן, הנשף הרשמי של האחווה.
דעיכה ומלחמת העולם השנייה
במהלך השפל הגדול, הצמיחה של האחווה נעצרה; הרישום לקולג'ים ככלל פחת, ואלו שכבר נרשמו לא הצטרפו. מספר סניפים נעשו רדומים, בתוכם סניף אלפא וגמא, ומספר סניפים בניו יורק סיטי.
הסניפים היחידים שהוקמו במהלך השפל הגדול היו הסניף באוניברסיטת אלבמה וביתא למבדה ב . במהלך אותה תקופה, העביר מנהל הוועד הפועל של האחווה, א. ו. דפנדרפר, את המרכז של האחווה לוושינגטון. דלתא סיגמא פי התאגדה מחדש בוושינגטון ב-1929.
גם אם האחווה נהדפה לאחור ודעכה במהלך שנות השלושים, הרי שבפרוץ מלחמת העולם השנייה האחווה מגיעה לשפל; חברים רבים עוזבים את האחווה. אם בפרוץ מלחמת העולם השנייה רק סניף אחד של האחווה היה רדום (אוניברסיטת מקגיל), הרי שב-1944 רק 12 מ-33 הסניפים של האחווה נותרים פעילים.
חזרה לחזון המייסדים
לאחר המלחמה, הביא החוק להסתגלות מחדש של חיילים משוחררים, לחיילים ותיקים רבים את האפשרות להירשם לקולג'. התוצאה הייתה נהירה של סטודנטים חדשים, ובעקבות זה, סניפים רבים שהיו רדומים - חזרו לפעילות. תוצאה נוספת של חקיקת החוק היא פתיחת אוניברסיטאות ציבוריות רבות. עם מוסדות חדשים רבים שנפתחו לפתע להשפעת האחוות, דלתא סיגמא פי, יחד עם אחוות רבות נוספות, חוותה את תקופת הצמיחה הגדולה שלה בתקופה לאחר מלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דלתא סיגמא פי (באנגלית)
28758376דלתא סיגמא פי