דלתא בקפאוס
 | |
| מיקומו של δ בקפאוס בקבוצה | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | קפאוס |
| סוג | על-ענק צהוב |
| בהירות נראית | מ-3.48 עד 4.37 |
| סיווג ספקטרלי | מ-F5 Ib עד G2 Ib |
| עלייה ישרה | 22ʰ 29ᵐ 10.27ˢ מילי-שניות קשת בשנה |
| נטייה | 54.7″ 24′ 58°+ מילי-שניות קשת בשנה |
| משך מחזור השתנות | 5 ימים 8 שעות 47 דקות ו-32 שניות |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | מ-3.7- עד 2.8- |
| מרחק |
891 שנות אור 273.18 פארסק |
| רדיוס | 40 רדיוסי שמש |
| מסה | 5 מסות שמש |
| עוצמת הארה | פי 1,100 - 2,600 מהשמש |
| טמפרטורה | 5,500 - 6,800 K |
| מערכת | |
| כוכבים נלווים | δ בקפאוס B |
δ (דלתא) בקפאוס (בלטינית δ Cephei) הוא כוכב משתנה בקבוצת הכוכבים קפאוס, שנתן את שמו למשפחה של כוכבים משתנים בעלי תכונות דומות - משתנים קפאידים.
כוכבים אלו הם מתאפיינים בזמן מחזור מדויק מאוד, שמקיים קשר הדוק עם עוצמת ההארה שלהם. באופן זה, על ידי מדידת זמן המחזור והבהירות הנראית שלהם, ניתן לדעת במדויק את המרחק אליהם, ומכאן חשיבותם.
היסטוריה
היותו של δ בקפאוס כוכב משתנה התגלתה בשנת 1784 על ידי האסטרונום ג'ון גודריק. למעשה זהו המשתנה הקפאידי השני שהתגלה (אחרי η בנשר שהשתנותו זוהתה מוקדם יותר באותה שנה) והוא גם המשתנה הקפאידי הקרוב ביותר לכדור הארץ אחרי פולאריס (שהשתנותו קטנה וזוהתה רק במאה ה-19).
מאפיינים
δ בקפאוס הוא למעשה כוכב זוגי במרחק של כ-891 שנות אור, המורכב מעל-ענק צהוב ומכוכב הסדרה הראשית כחול עמום יותר המקיפים זה את זה במרחק של לפחות 12,000 יחידות אסטרונומיות ובזמן מחזור של כחצי מיליון שנים.
δ בקפאוס A הוא על-ענק צהוב עם מסה של כ-5 מסות שמש ורדיוס של כ-40 פעמים רדיוס השמש, שסיים להתיך מימן בליבתו וכעת הוא מתיך הליום לחמצן ולפחמן. שכבות ההליום של הכוכב עוברות תהליך מחזורי של יינון, הגורם לבליעה מוגברת של קרינה ולהתפשטות שכבות ההליום ואז חזרתן למצב נייטרלי תוך הפיכתן שוב לשקופות יותר והתכווצותן, וחוזר חלילה. כתוצאה מהשינויים האלו, טמפרטורת פני השטח של δ בקפאוס A משתנה בין 5,500 ל-6,800 קלווין וסיווגו הספקטרלי משתנה מ-F5 ל-G2. עוצמת ההארה משתנה בין פי 1,100 לפי 2,500 מהשמש (בממוצע פי 2,000). מחזור השינוי אורך 5 ימים 8 שעות 47 דקות ו-32 שניות.
מאפייני δ בקפאוס B
δ בקפאוס B הוא כוכב הסדרה הראשית כחול מסוג ספקטרלי B7 V, עם מסה של כ-4 מסות שמש. עוצמת ההארה שלו היא פי 500 משל השמש, כך שהוא פולט רק כרבע מהקרינה של δ בקפאוס A. סביר שלאחר זמן רב יכלה גם δ בקפאוס B את המימן שבליבתו ויעבור תהליך דומה לזה של δ בקפאוס A.