דינורה פרידמן מורבינסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דינורה פרידמן מורבינסקי
לידה 1975 (גיל: 49 בערך)
ענף מדעי ביוכימיה, ביולוגיה מולקולרית
מנחה לדוקטורט פרופסור זליג אשחר
מוסדות

דינורה פרידמן מורבינסקיאנגלית: Dinorah Friedmann-Morvinski, נולדה ב-1975) היא פרופסור ישראלית ילידת אורוגוואי, חוקרת ומרצה בכירה לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית בפקולטה למדעי החיים של אוניברסיטת תל אביב. מחקרה מתמקד בגליובלסטומה (גידולי מוח).[1]

השכלה וקריירה

פרידמן מורבינסקי נולדה וגדלה באורוגוואי, שם למדה כימיה בתיכון. ב-1995 היא סיימה תואר ראשון בביוכימיה באוניברסיטת אורוגוואי, ועלתה לישראל על מנת ללמוד לימודי תואר שני.[2][3]

ב-1997 היא סיימה תואר שני בבית הספר לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-2005 השלימה דוקטורט במחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע בהנחיית פרופסור זליג אשחר. עבודת הגמר שלה הייתה בתחום האימונולוגיה הגידולית תוך התמקדות בהנדסה גנטית של תאי T באמצעות הכנסת קולטן לאנטיגן כימרי (CAR).

היא המשיכה לפוסט-דוקטורט במעבדה של פרופסור אינדר ורמה במכון סאלק, באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, ארצות הברית. שם התמקדה בסרטן המוח, ותכננה מודלים חדשים של עכברים במטרה ארוכת טווח של פיתוח גישות טיפוליות חדשות המבוססות על יכולתם של המודלים לעקוב אחר התקדמות הגידול.[3] במכון סאלק עבדה כחוקרת עשר שנים.[4]

ב-2015 חזרה לישראל והצטרפה לסגל הבכיר של אוניברסיטת תל אביב כחוקרת במחלקה לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית.[3] ב-2021 מונתה לפרופסור במחלקה.

מחקריה

ב-2018 הובילה מחקר שמצא כי עלייה בפעילות של החלבון MMP-2 אצל אנשים שאוכלים מזון עתיר שומן מביאה לחיתוך הקולטנים ללפטין, הורמון שמופרש מרקמות שומן ומעורר תחושת שובע. כשאלה מפסיקים לתפקד אובדת גם תחושת השובע לכן ניטרול החלבון מאפשר לצמצם את הנטייה להשמנה של חולדות שניזונו מתפריט עתיר שומן. המחקר הראה שהחלבון MMP-2 עשוי לשמש מטרה לטיפול בהשמנת יתר חולנית של בני אדם. טיפול יעיל להשמנה יוכל אולי להיות תרופה ממוקדת שמנטרלת את הפעילות של החלבון רק בהיפותלמוס – שם מתרחשות בפועל ההשפעות השליליות של דיאתזונה עתירת שומן.[5][6]

כיום עיקר מחקרה במעבדתה, בפקולטה למדעי החיים של אוניברסיטת תל אביב הוא תחום הגליובלסטומה (גידולי מוח). היא עוסקת במחקר של הגידולים הנחשבים לאגרסיביים ביותר. לגידולים אלו אין תרופה קיימת ותקופת השרידות של החולים לאחר גילוי המחלה היא עד כשנה וחצי. המחקר במעבדה מתבסס על מודל עכברי שמחקה את המחלה בבני אדם. המעבדה חוקרת את מיקרו סביבת הגידול - כיצד הגידול מתקשר עם הסביבה וכיצד הוא "מתכנת" אותה מחדש לצרכיו, זאת בכדי להבין בצורה טובה יותר כיצד לתקוף את המחלה, למצוא את "עקב האכילס שלה". מבחינת דרכי ההתמודדות עם המחלה והטיפול בה, המעבדה חוקרת שני כיוונים: אימונותרפיה - חיזוק המערכת החיסונית של החולה עצמו כדי שתוכל להילחם בגידול, וננוטכנולוגיה רפואית - פיתוח ננו חלקיקים ספציפיים לגידול הסרטני כך שיפגעו רק בו ולא בסביבה שלו.[7]

המעבדה בראשותה בוחנת את המנגנונים של תכנות מחדש של תאים סרטניים ואת התרומות של המיקרו-סביבה של הגידול לתהליך זה. באמצעות גישה אינטגרטיבית לחקר נוירוביולוגיה ואונקוביולוגיה ספציפית לגידול מוח (גליומה), המחקר במעבדה בוחן את השינויים המקבילים באונקוגנזה והשראת פלוריפוטנטיות. הבהרת המנגנונים המעורבים בפלסטיות של תאים סרטניים, הבנת הבסיס המולקולרי של ההטרוגניות של תאי הגידול והתרומה של המיקרו-סביבה של הגידול, זיהוי האירועים המולקולריים המעורבים בגליאוגנזה, עיצוב גישות טיפוליות חדשות המשלבות טיפול גנטי חיסוני אדפטיבי וננוטכנולוגיה.[1] ב-2020 הייתה שותפה לפרסום מחקר עם חוקרים נוספים בראשות פרופסור דן פאר. החוקרים פיתחו טכנולוגיה חדישה – מערכת הובלה של ננו-חלקיקים אשר מובילים שליח גנטי (רנ״א שליח) המקודד לאנזים הקריספר קאס 9 לתאי מטרה סרטניים – ומנטרלים אותם גנטית. פיתוח המערכת החדשה על ידי החוקרים הוביל לכך שהיא הצליחה לחסל תאים סרטניים ולהאריך דרמטית את תוחלת החיים בסרטן מוח וסרטן שחלות. החוקרים בחרו בשניים מהגידולים הקטלניים ביותר: סרטן מוח מסוג גליובלסטומה וסרטן שחלות גרורתי. החוקרים הוכיחו שבאמצעות טיפול בודד עם מערכת הקריספר ניתן להכפיל את זמן החיים הממוצע ולשפר בכ-30% את השרידות של עכברי מודל עם גידולי גליובלסטומה במוח, וב־80% בעכברות מודל של סרטן שחלות גרורתי.[8][9][10]

ב-2021 פרסמה מחקר לגבי סרטן מוח מסוג גליובלסטומה, בו נעשה שימוש במודל שבוחן את התפתחות התאים הסרטניים בקרב חיות בעלות מערכת חיסון תקינה. בצורה כזו הסרטן מתפתח בצורה מדורגת עד להתפתחות גידול מאסיבי מה שמאפשר מעקב צמוד אחר התפתחותו ולכל אורך הדרך ניתן לעקוב אחר האינטראקציה של תאי הסרטן עם תאים שונים של מערכת החיסון. במסגרת המחקר, גילו החוקרים כי לתאים הנקראים נויטרופילים תפקיד קריטי באינטראקציה עם הגידול הסרטני. נויטרופילים הם תאים במערכת החיסון, שמקורם במח העצם, ומטרתם לבלוע או לחסל חיידקים ופטריות ולטהר את הזיהומים שנגרמו מהם.[11][10]

פרסומים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 פרופ' דינורה מורבינסקי | אוניברסיטת ת"א, באתר www.tau.ac.il
  2. ^ ד"ר דינורה פרידמן-מורבינסקי, באתר www.tau.ac.il
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Paving the way back: An interview with Dr. Dinorah Friedmann-Morvinski - ScienceAbroad, ‏2015-12-30 (ב־American English)
  4. ^ India, Press Trust of (2012-10-21). "Scientists discover why brain tumours are difficult to treat". Business Standard India. נבדק ב-2023-03-18.
  5. ^ Rafi Mazor, Dinorah Friedmann-Morvinski, Tom Alsaigh, Oded Kleifeld, Erik B. Kistler, Liat Rousso-Noori, Cheng Huang, Joyce B. Li, Inder M. Verma, Geert W. Schmid-Schönbein, Cleavage of the leptin receptor by matrix metalloproteinase-2 promotes leptin resistance and obesity in mice, Science Translational Medicine 10, 2018-08-22, עמ' eaah6324 doi: 10.1126/scitranslmed.aah6324
  6. ^ החלבון שמעודד השמנה, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, ‏2018-10-17
  7. ^ חסלוביצר, נעה (2018-12-17). "המעבדה שחוקרת את הסרטן האלים במוח". Ynet. נבדק ב-2023-03-18.
  8. ^ מערכת 'מדינט', חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הוכיחו: ניתן להשתמש במערכת קריספר כדי לטפל בסרטן גרורתי אלים, באתר מדינט - בריאות ורפואה, ‏2020-11-23
  9. ^ "לראשונה, כלי העריכה הגנטי קריספר עצר התפתחות סרטן בתאים בגוף". הארץ. נבדק ב-2023-03-18.
  10. ^ 10.0 10.1 Daniel Rosenblum, Anna Gutkin, Ranit Kedmi, Srinivas Ramishetti, Nuphar Veiga, Ashley M. Jacobi, Mollie S. Schubert, Dinorah Friedmann-Morvinski, Zvi R. Cohen, Mark A. Behlke, Judy Lieberman, Dan Peer, CRISPR-Cas9 genome editing using targeted lipid nanoparticles for cancer therapy, Science advances 6, 2020-11-18, עמ' abc9450 doi: 10.1126/sciadv.abc9450
  11. ^ פורטל הכרמל, התגלית שעשויה לסייע במלחמה נגד הסרטן, באתר פורטל הכרמל והצפון


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0