דייוויד השני, מלך סקוטלנד
 | |||||||
| לידה |
5 במרץ 1324 דנפרמיין | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1374 (בגיל 49) טירת דנדונלד, סקוטלנד | ||||||
| מדינה | סקוטלנד | ||||||
| מקום קבורה | מנזר הולירוד, סקוטלנד | ||||||
| בת זוג |
ג'ואן מהמצודה מרגרט דרמונד | ||||||
| שושלת בית ברוס | |||||||
| |||||||
| |||||||
דייוויד השני, מלך סקוטלנד (באנגלית: David II, King of Scots; 5 במרץ 1324 - 22 בפברואר 1371) בנו של המלך רוברט הראשון מאשתו השנייה אליזבת דה בורג'. כיהן כמלך סקוטלנד מ-7 ביוני 1329 עד מותו.
קורות חיים
דייוויד נולד בארמון דנפרמלין שבפיף. בהתאם לתנאי הסכם אדינבורו-נורת'האמפטון נשא דייוויד השני ב-17 ביולי 1328 לאישה את ג'ואן מהמצודה, בתו של מלך אנגליה אדוארד השני ושל איזבלה מצרפת. הנישואים נערכו בבריק שעל הנהר טוויד. לבני הזוג לא נולדו ילדים. דייוויד השני היה בן חמש בעת נישואיו, וג'ואן בת שבע.
לאחר מותו של אביו, ב-7 ביוני 1329 הומלך דייוויד השני כמלך סקוטלנד, בהיותו בן חמש שנים, שלושה חודשים ושלושה ימים. דייוויד ורעייתו ג'ואן הוכתרו יחד על אבן הגורל שבמנזר סקון בפרת'שייר ב-24 בנובמבר 1331.
בשל גילו הצעיר של דייוויד, כיהן תומאס ראנדולף, רוזן מוריי כנאמן סקוטלנד (העוצר) עד מותו ב-20 ביולי 1332. לאחר מותו מונה ב-2 באוגוסט 1332 דונלד, רוזן מאר, כנאמן סקוטלנד. לאחר מותו של מאר בקרב דפלין מור עשרה ימים מאוחר יותר, נבחר סר אנדרו מוריי מבות'וול כנאמן (סר אנדרו היה נשוי לאחותו של המלך רוברט הראשון). אנדרו מוריי נתפס על ידי הכוחות האנגליים בקרב בקרבת טירת רוקבורג' באפריל 1333, ובמקומו נבחר כנאמן סר ארצ'יבולד דאגלס, אשר נהרג בקרב גבעת הלידון ביולי באותה שנה.
בעקבות תבוסת הסקוטים בקרב דופלין, הוכתר אדוארד באליול על ידי הצבא האנגלי כמלך סקוטלנד. באליול הוכתר על אבן הגורל במנזר סקון ב-24 בספטמבר 1332, אולם בשל התנגדות הסקוטים להכתרה, ומחשש לחייו נמלט באליול בדצמבר באותה שנה לאנגליה.
בעקבות ניצחונו של אדוארד השלישי בקרב גבעת הלידון, ומחשש לחייהם, נשלחו דייוויד השני ורעייתו ביולי 1333 לצרפת על מנת להגן על חייו של דייוויד. דייוויד ורעייתו הגיעו לבולון-סור-מר ב-14 במאי 1334, שם התקבלו בברכה על ידי מלך צרפת פיליפ השישי. המלך העניק לדייוויד השני את טירת גיילאר ובה התגורר המלך במהלך גלותו. לא ידוע מה אירע לדייוויד השני בעת ששהה בצרפת, למעט שנוכח במפגש ללא שפיכות דמים שנערך בין הצבא הצרפתי והאנגלי באוקטובר 1339 בוירונפוס (ליד בווירנפוס של ימינו).
לאחר שהכוחות הסקוטיים זכו במספר קרבות, והצליחו לדחוק את רגלי הצבא האנגלי מסקוטלנד, שב דייוויד השני לסקוטלנד ב-2 ביוני 1341 והחל למשול בסקוטלנד בעצמו (לראשונה).
בשנת 1346, בהתאם לתנאי ברית אולד פלש דייוויד השני לאנגליה, על מנת לסייע לצרפתים במלחמתם באנגליה, אולם נשבה על ידי הצבא האנגלי בקרב צלב נוויל ב-17 באוקטובר 1346, ונותר כלוא באנגליה במשך 11 שנים. בהיותו בשבי, התגורר דייוויד בטירת אודיהאם שבהמפשייר ובטירת וינדזור שבברקשייר. תנאי שביו של המלך היו טובים, ומשא ומתן לשחרורו החל זמן קצר לאחר שוביו.
ב-3 באוקטובר 1357 סוכמו תנאי השחרור, והסכם נחתם בבריק שעל הנהר טוויד. הסקוטים הסכימו לשלם 100,000 מארקים לפדיון מלכם. הפרלמנט הסקוטי אישר את ההסכם בישיבה שנערכה במנזר סקון ב-6 בנובמבר 1357.
עם שובו של דייוויד לסקוטלנד, התברר שבשל עונייה של המדינה לא ניתן לשלם את דמי הפדיון. מספר תשלומים שולמו, אולם כשהתברר שלא ניתן לשלם את מרבית הסכום הציע דייוויד השני למלך אדוארד השלישי להפוך את אחד מבניו ליורש הכתר הסקוטי. בכינוס שנערך ב-1364 דחה הפרלמנט הסקוטי בתוקף את ההצעה להפוך את ליונל מאנטוורפן, דוכס קלרנס ליורש העצר הסקוטי והמלך הבא.
ב-20 בפברואר 1364 נשא דייוויד השני לאישה את מרגרט דראמונד (רעייתו הראשונה נפטרה בשנת 1362). מרגרט הייתה אלמנתו של סר ג'ון לוג'י. דייוויד התגרש ממנה ב-20 במרץ 1370 ולא נולדו להם ילדים. מרגרט נסעה לאביניון ופנתה לאפיפיור שיבטל את הגירושים, בלא הצלחה.
דייוויד השני עצר מספר מהאצילים שהתנגדו להצעה בניסיון להשיג תמיכה בה, אולם נפטר זמן קצר לאחר מכן, בטירת אדינבורו ב-22 בפברואר 1371 ונקבר במנזר הולירוד.
זמן קצר לפני מותו תכנן דייוויד השני לשאת את פילגשו אגנס דאנבאר, אולם לא הספיק לעשות זאת.
בהיעדר צאצאים, ירש את דייוויד השני אחיינו (המבוגר ממנו), רוברט השני. דייוויד השני היה אחרון מלכי סקוטלנד מבית ברוס.
קישורים חיצוניים
| מלכי סקוטלנד בית באליול ← בית ברוס ← בית סטיוארט | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| רוברט הראשון | דייוויד השני | ||||||||
| 1306–1329 | 1329–1371 | ||||||||
26247151דייוויד השני, מלך סקוטלנד