דני דידרו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה.
דני דִידְרוֹ (בצרפתית: Denis Diderot; 5 באוקטובר 1713 – 31 ביולי 1784) היה סופר ופילוסוף צרפתי ממבשרי עידן הנאורות בצרפת.
דידרו כתב את האנציקלופדיה הגדולה - האנציקלופדיה המודרנית הראשונה, יחד עם ד'אלמבר, ז'אן-ז'אק רוסו ווולטייר (שנקראו האנציקלופדיסטים). הוא נרדף ונכלא בשל דעותיו, שכללו ביקורת נוקבת על החברה ועל המשטר וקריאה לכונן חברה שאינה כפופה לכנסייה, הפועלת על פי ערכי הרציונליזם, ומנוגדת למסורת הדתית של צרפת בזמנו. על עצמו העיד כך:
אינני שנון יש בי טוב יותר: פשטות, כנות, חום בנשמה, שכל שקל להציתו, נטייה להתלהבות, אהבה לטוב, לאמיתי, ליפה, נטייה לחייך, להעריך, לכעוס, לאהוד, לבכות.
ביוגרפיה
דידרו נולד בעיר לאנגר שבחבל שמפאן (כיום שמפאן ארדן), לאב שעסק בייצור סכינים. הוא היה מיועד לכמורה, למד בקולג' הישועי בעיר מולדתו, וב-1729 החל את לימודיו בקולג' הישועי לואי לה גראנד בפריז, שם קיבל תואר שני ב-1732. במקום לשמש ככומר הפך לשוליה אצל פרקליט פריזאי, היה מורה פרטי למתמטיקה ועסק במכירת ספרים. הוא המשיך את לימודיו במתמטיקה, בלטינית, ביוונית, באנגלית ובאיטלקית. בשנת 1743 נשא לאישה את אנטואנט שאמפיון, קתולית אדוקה. כעבור שלוש שנים הייתה לו פילגש - מאדם דה פואיזייה.
בשנת 1746 כתב דידרו את חיבורו "הרהורים פילוסופיים", שעלה בלהבות בהוראת הכנסייה. שלוש שנים מאוחר יותר כתב "איגרת על העיוורים לשימושם של הרואים", שבגללה ישב בכלא שלושה חודשים. הוא קרא את מישל דה מונטיין ואת פייר בייל, ונמשך לכתביהם של חכמי העת העתיקה, ובעיקר לכתבי הפילוסופים אפיקורוס, דמוקריטוס ולוקרטיוס. דידרו ראה את אלוקי התנ"ך כאכזרי, ואת הכנסייה הקתולית כמקור של בערות ורדיפה דתית. הוא קרא את פרנסיס בייקון, השתכנע בצורך לעסוק במחקר מדעי, והשתתף בהרצאות על ביולוגיה, על אנטומיה, על רפואה, על כימיה ועל פיזיקה, כהכנה לכתיבת האנציקלופדיה הגדולה.
בשנת 1751 יצא לאור הכרך הראשון של האנציקלופדיה הגדולה, שעורר את חמתם של חוגי הכנסייה שהתייחסו לפילוסופים כאל אויבים. מספר המנויים על האנציקלופדיה, שהיוותה איום על המעמד האריסטוקראטי השליט, גדל מ-2,000 ל-4,000, וב-1759 היא נאסרה לפרסום, אם כי לא חל איסור על המשך עריכתה. ד'אלמבר שהשתתף בעריכה התפטר, ודידרו המשיך לכתוב ולערוך מאמרים של כותבים אחרים כעורך יחיד. בשנת 1765 יצא לאור הכרך האחרון, וב-1772 קיבלו המנויים את המהדורה הסופית שכללה את כל הכרכים.
דני דידרו נפטר בפריז בשנת 1784, ונקבר בכנסיית סן-רוש שבעיר.
ספריו
- "הנזירה", תרגמה מצרפתית: ניצה בן-ארי. הוצאת ספרות יפה, 2009.
- "דיאלוגים", מצרפתית עידו בסוק, עורך מדעי עמוס הופמן, מאגנס, 2004
- "פאראדוקס השחקן", מתורגם, ספרית פועלים
- "ז'אק הפאטליסט ואדונו", מתורגם מצרפתית: אביטל ענבר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980; הוצאה מחודשת: מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2017.
- "בן-אחיו של רמו", מתורגם, ספרית פועלים
- "מכתב על העוורים: לשמושם של הרואים"
- "כתבים אסתטיים - מבחר", מתורגם, מוסד ביאליק
לקריאה נוספת
- הפילוסופית מאת: פטר פרנגה. תרגום מגרמנית: יוסיפיה סימון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ציטוטים בוויקיציטוט: דני דידרו |
- אנציקלופדיה דידרו בגליקה - אתר של הספרייה הלאומית של צרפת
- שהם סמיט, הנזירה, דני דידרו, באתר הארץ, 4 בפברואר 2009
- מיקי לוי, "הנזירה": סיפור על חושך, באתר nrg, 23 במרץ 2009
23991128דני דידרו