דולני קובין
 | |
| הרחוב הראשי של דולני קובין | |
| מדינה |
 סלובקיה |
|---|---|
| מחוז | ז'ילינה |
| חבל ארץ | ז'ילינה |
| שטח | 55.05 קמ"ר |
| גובה | 468 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 19,472 (2012) |
| ‑ צפיפות | 354 נפש לקמ"ר (2012) |
| קואורדינטות | 49°12′38″N 19°17′51″E / 49.21056°N 19.29750°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.dolnykubin.sk | |
דולני קובין (בסלובקית: Dolný Kubín, בגרמנית: Unterkubin - אונטרקובין, בהונגרית: Alsókubin - אלשוקובין) היא עיירה בסלובקיה על נהר האורבה במחוז ז'ילינה, בגובה 468 מטר מעל פני הים. בשנת 2012 נמנו בעיירה כ-20,000 תושבים, 97% מהם סלובקים[1].
בדולני קובין מרכז תעשיית ברזל, אך למרות זאת בשנת 1992 היה בה ריכוז יחסית נמוך של עופרת באוויר[2]. לאחר הפרדות סלובקיה מצ'כיה, עברו פועלים סלובקים מאוסטרבה חזרה לסלובקיה, בין השאר לדולני קובין[3].
בדולני קובין מוזיאון לזכר המשורר פאבל הויזדוסלאב וגשר עץ עתיק מהארוכים ביותר במרכז אירופה.
היסטוריה
העדות הכתובה הראשונה לעיירה דולני קובין היא מראשית המאה ה-14. מסמך משנת 1381 מעיד על סכסוך קרקעות בין בעלי הקרקעות של דולני קובין וויסני קובין. החל מהמאה ה-15 דולני קובין נמצאת במחוז אורבה של ממלכת הונגריה. תושביו היו צמיתים אשר עיבדו את האדמות של טירת אורבה. דולני קובין קיבלה זכויות של עיירה ובהן הזכות לנהל שוק ויריד בשנת 1632. עם קבלת הזכויות נדרשו תושבי העיירה לבנות רק בתים יפים ונאסר על בניית בתים מעץ ובתים עם גגות קש. הזכויות אושרו על ידי פרדיננד השני בדצמבר 1633.
בשנת 1687 הייתה העיירה מושב להנהלת מחוז אורבה ובשנת 1696 הורשה לעיירה לגבות דמי מעבר מהעוברים במעברה של האורבה בדולני קובין. במטרה לעודד את התפתחות האזור העניק המלך קרל השישי לתושבי דולני קובין פטור מתשלום דמי מעבר במעברה של האורבה וזכות לקיים שוק נוסף. במאה ה-18 נבנה בעיר אולם כנסים והכיכר המרכזית עוצבה מחדש. משקים חקלאיים נדרשו להתמקם רק בחלקים החיצוניים של העיירה, כדי שהבקר לא יסתובב ברחבי העיירה. למרות הצפה בשנת 1813 ושתי שרפות גדולות שפקדו את העיירה בשנים 1893 ו-1895 העיירה המשיכה להתפתח במהלך המאה ה-18 וה-19. כלכלת העיירה התבססה על חקלאות, במיוחד גידול בקר, וייצור בירה ושנאפס.
במאה ה-19 הייתה דולני קובין מרכז של לאומיות סלובקית ובה התגורר, בין השאר, המשורר פאבל הויזדוסלאב (Pavol Országh Hviezdoslav) ומחבר המנון סלובקיה ינקו מטושקה. בשנת 1910 היו בעיירה כ-1800 תושבים: כ-60% סלובקים, כ-30% הונגרים וכ-10% גרמנים, רבים מהם היו יהודים, בעיקר הגרמנים.
לאחר הקמת הרפובליקה הצ'כוסלובקית הוקם בדולני קובין בית ספר תיכון, דבר שנמנע לפני כן על ידי השלטון ההונגרי בגלל הגילויים של לאומיות סלובקית בעיירה[4]. בבית הספר למדו תלמידים אשר בקשו חינוך תיכוני מכל הסביבה.
אקלים
האקלים בדולני קובין הוא אירופי אופייני למקום בהרים. ממוצע המשקעים בדולני קובין מגיע לכ 1000 מ"מ בשנה. הטמפרטורה הממוצעת בינואר הוא 5.0- מעלות צלזיוס, וביולי הוא 15.6 מעלות צלזיוס[5].
יהודים
יהודים החלו להגיע לדולני קובין במאה ה-18, בימי מריה תרזה והתפרנסו בעיקר כבעלי חנויות. בית כנסת הוקם במקום בשנת 1775 ובית ספר יהודי נוסד בדולני קובין בשנת 1851. בזכות רמתו הגבוהה, עשירי העיירה הלא יהודיים נהגו לשלוח את ילדיהם לבית הספר היהודי. במקביל, התקיים בדולני קובין גם תלמוד תורה. בשנת 1870 פרשו כ-40 משפחות מהקהילה והקימו קהילה רפורמית נפרדת. בשנת 1886 הקהילות התאחדו חזרה במסגרת הסטטוס קוו. בית הכנסת נהרס בשרפות של 1893 ו-1895 ובית כנסת אחר נבנה במקומו. בית הכנסת משמש כיום כאולם קולנוע. בשנת 1897 הוקם בדולני קובין אגודה ציונית, שהייתה אחת הראשונות באימפריה האוסטרו-הונגרית. רב העיירה משנת 1909 (בערך) עד השואה, היה רבי שבתאי פרידמן. לפני השואה היו בדולני קובין מעל מאתיים יהודים. כ-75% מהם נשלחו להשמדה בקיץ 1942, אך רוב הנותרים הצליחו לשרוד כאשר נמלטו לאחר ההתקוממות הסלובקית של 1944[6].
בית הקברות היהודי נמצא בצמוד למרכז העיר ואינו מתוחזק. המצבות בבית הקברות מכילות כתובות בעברית וגרמנית[7].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אתר סטטיסטיקות של סלובקיה
- ^ Magda Lovei, Phasing Out Lead from Gasoline in Central and Eastern Europe: Health Issues, World Bank Publications, 1997, page 49
- ^ David Turnock, The Human Geography of East Central Europe, Routledge, 2003, page 89
- ^ Keith Hitchins, Studies in East European Social History, Brill Archive, 1981, page 41
- ^ Dolny Kubin weather
- ^ Shmuel Spector, Geoffrey Wigoder, The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust, NYU press, 2001, page 320
- ^ International Association of Jewish Genealogical Societies - Cemetery Project Slovak Republic