דוברות ילידית בהוראת שפות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דוברות ילידית מתייחסת לשפת אם של המורה המלמד בכיתה. המונח נטבע כדי להדגיש את הדיכוטומיה בין מורים שהם דוברים ילידים לבין מורים שאינם דוברים ילידים.

סוגיית הדוברות הילידית במחקר האקדמי

נושא הדוברות הילידית מושך בשנים האחרונות את תשומת לבם של מומחים וחוקרי שפות, מורי שפה, מורי מורים וסטודנטים לתארים מתקדמים. מחקרים רבים דנו במרוצת השנים האחרונות ביתרונותיו של המורה היליד בהוראת שפת היעד, בעיקר בשפה האנגלית, ובו בזמן דנו בלגיטימציה שיש למורים שאינם ילידים ללמד את שפת היעד והציגו היבטים לכאן ולכאן. בסוגיה מורכבת זו היו שהציעו שהפתרון הוא לכאורה בשיתוף הפעולה בין מורים ילידים למורים לא-ילידים או בקבלת האיכויות והיתרונות שיש לכל אחד מהם והסיקו שאיש מהם אינו 'שווה' יותר[1][2]. הבחנה מעניינת נעשתה בנוגע לשאלה אם כל דובר-יליד הוא גם מורה-יליד[3] ובאיזו מידה ההכשרה שקיבל הופכת אותו ראוי להורות את שפת-היעד[4]. למורים הילידים יש יתרון על פני המורים שאינם ילידים בעיקר בתחום הדיבור, ועל כן מן הראוי להכשירם להוראת השפה. עוד יתרון בולט לדוברים הילידים באופן כללי הוא שימור התרבות והמורשת המתרחשים כחלק בלתי נפרד מהוראת השפה הזרה[5][6]. מבחינה היסטורית, דובר שפת האם מוגדר "השפה הראשונה אותה לומד אדם לדבר, הוא מסוגל לתרום ברמה בסיסית של השפה"[7].

המורה היליד בהוראת השפה הערבית

הוראת השפה הערבית בישראל כשפה זרה לתלמידים בקרב אוכלוסיית התלמידים היהודים מושפעת ממעמדה הכללי של השפה הערבית בחיי היום יום. מעמד הקשור למעמדה החברתי – מדיני – פוליטי של האוכלוסייה הערבית בישראל (פרגמן, 2014)[8]. משרד החינוך מציג מספר מטרות ללימוד השפה הערבית בבתי הספר היהודיים. הסיבות הן:

  1. טיפוח מיומנויות תקשורתיות בערבית אשר הנה שפה רשמית בישראל.
  2. הכרת העולם הערבי והחברה הערבית בישראל בהקשר של דת ותרבות.
  3. הוראת הערבית ככלי לחינוך נגד גזענות, נגד סטריאוטיפים ונגד דעות קדומות כלפי החברה הערבית בישראל.
  4. ידיעת השפה מקדמת פיתוח רגישות לאנשים בעלי רקע תרבותי שונה ושילוב נושאים ערכיים הקשורים לסובלנות ולחברה משותפת (זילברברג ובן – ישמעאל, 2015)[9].

ההנחה היא שכיבוד השפה הערבית במרחב היהודי על ידי הקנייתה לציבור הרחב כבר בתחילת תהליך הלמידה, מעביר מסר חשוב. מסר האומר שהרוב היהודי במדינה אינו יכול להתעלם מהמיעוט הלאומי הערבי החי גם הוא במדינה וזכאי לשוויון זכויות ולכיבוד תרבותו והשפה המשקפת תרבות זו. חינוך לחיים משותפים בין יהודים וערבים מחייב הנחלת ידע בסיסי בערבית לתלמידים היהודים. ידע בערבית מאפשר ליצור דיאלוג בין שווים וסימטריה ביחסים בין יהודים לערבים. כמו כן ידיעת השפה הערבית עשויה לקדם הבנה טובה יותר של המציאות הישראלית המורכבת. לכן בשנות השמונים נעשו ניסיוניות אחדים לשילוב מורים ערבים בבתי ספר עבריים, ניסיונות אלה נכשלו והטענה לכך הייתה שהפער התרבותי אינו מאפשר למורה הערבי להיקלט במערכת זו. דבר זה חייב ניסיון מחודש למשרד החינוך בעשור האחרון לגבי היזמות של שילוב מורים ערביים בבתי ספר עברים, מחקרי ההערכה הראו את החשיבות של יוזמה זו המזמנת מפגש בן תרבויות[8]. כיום, לימוד השפה הערבית בבתי הספר היהודים מעלה מספר שאלות: איזו שפה ללמד את התלמידים, את השפה הערבית- הספרותית או הכתובה?, את השפה הערבית המדוברת או שילוב של שתיהן; החל מאיזה גיל ללמד את השפה; באיזה מינון ובאיזה היקף ללמד את השפה; מי ילמד את השפה: מורה ערבי או מורה יהודי שלמד את הוראת השפה או שילוב בין השניים[8].

יתרונות הדובר היליד בלימוד השפה הערבית

משרד החינוך מעדיף לשלב מורה ערבי בבית ספר יהודי ללימוד השפה הערבית. ההנחה היא ששילובו של מורה ערבי מהווה אתגר והזדמנות לתלמידים, להוריהם ולצוות ההוראה של בית הספר, להכיר את תרבותו של האחר מזווית מקצועית ושונה במידה רבה מהסטראוטיפים השכיחים כלפי החברה הערבית בישראל. ובנוסף לכך בולט היתרון לדוברים ילידים הוא שימור התרבות והמורשת המתרחשים כחלק בלתי נפרד מהוראת השפה הזרה[8]. מורה יליד שמעורה בהקשר התרבותי-חברתי של שפת היעד, יכול לשמש לא רק מקור לשוני נכון אלא גם מודל תרבותי- חברתי אותנטי. השפה היא לא רק אמצעי תקשורת נייטרלי, אלא סמל המייצג זהות, ערכים והתנהגויות של החברה המדברת את שפת היעד[10].

לפי הדיונים היו כמה דוברים שהדגישו כי הניסיונות לשילוב המורים הערבים בחינוך העברי במסגרת תוכנית יא-סלאם הניבו תוצאות יפות. ויש כאלה שטענו על סמך ניסיונם שכדוברים ילידיים המיומנים בהגיית שפתם, המורים הערבים עשויים להביא לשיפור ההגייה של התלמידים ולעודד אותם להתבטא בעל פה. דבר זה מתאים לטענתם של פרגמן וברוש כאשר אמרו שיש יתרון למורה יליד בהוראת הערבית על המורה הלא יליד כאשר הוא יכול לתרום לתלמידים יותר ובמיוחד בשפה המדוברת. ועל פי דוח שנערך על ידי תוכנית יא סלאם שמעסיקה מורות ערביות בחינוך העברי ראו באמצעות בחינה בערבית ספרותית ובחינה בעל פה לתלמידים בוגרי התוכנית ולתלמידים מקבוצת ההשוואה שחבריה אינה משתתפי התוכנית לכיתות ז', בכוונה לראות את ההבדל בין שתי הקבוצות ואת השפעתה של התוכנית, הם מצאו ציונים יותר גבוהים לבוגרי התוכנית הן במבחן הכתוב בערבית ספרותית והן בבחינה הבעל פה, לעומת קבוצת ההשוואה.

ניתן לומר על פי טיעונים רבים שעלו במפגשים הלימודיים שהמורים שקבלו הדרכה צמודה לאורך זמן הביא תוצאות יפות, ומשפיעים לטובה על עמדות התלמידים בכל הנוגע לשפה והתרבות. ואפילו במצב של מתח ביטחוני לא מתקיים מתח בין תלמידים למורים. על פי דוח תוכנית יא-סלאם נמצאו שבוגרי תוכנית זו עמדות חיוביות יותר מקבוצת ההשוואה[11].

חסרונות הדובר היליד בלימוד השפה הערבית

לצד הקול המצדד באפשרות לשלב מורים ערבים בבית ספר עבריים היו שטענו כי השילוב הוא בעייתי בשל המצב הפוליטי והחברתי הקיים, ובנוסף עלו טענות שהמורים הערבים אינם מקבלים את ההכשרה וההדרכה המספיקה כדי ללמד בבתי ספר עבריים. ברוש מסכים בטענתו כאשר אומר ששילוב המורים הערבים בחינוך העברי יעבוד דרך מימושן של שני תאים: פיתוח מערכת סטנדרטים למיון המורים הערבים, והכשרתו של המורה הערבי בצורה יסודית ולאורך זמן, הכשרה זו יכולה להיות תלויה במורה ואיך הוא מנהל את הכיתה, שליטתו בשפה הערבית ספרותית. וגם תלויה בתכנים של בתי הספר העבריים כך שבספרים יש הרבה עובדות על הערבים שקשה ללמד אותן[10].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Inbar, O, Native and non-native English teachers: Investigation of the construct and perceptions, Doctoral dissertation, 1999
  2. ^ Medgyes, P., Native or non-native: Who's worth more?, ELT Journal 46, 1992, עמ' 340-349
  3. ^ Machado, A., & Mattos, A, Native and non-native teacher: A matter to think over, Hong Kong: Macmillan Publishers., 1997
  4. ^ Arva, V., & Medgyes, P, Native and non-native teachers in the classroom, system 28, 2000, עמ' 355-372
  5. ^ Begaye, T., Native teacher understanding of culture as a concept for curricular inclusion, Wicazo Sa Review 22, 2008, עמ' 35-52
  6. ^ Suina, J. H, Native language teachers in a struggle for language and cultural survival, Anthropology Education Quarterly 35, 2004, עמ' 281-302
  7. ^ Bloomfield, Leonard, Language, New York: Holt Rinehart Winston, 1933
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 פרגמן א., שילוב מורים ערבים ילידים בהוראת השפה הערבית בבתי הספר העבריים – מדיניות או אקראיות?, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2014, עמ' 133-164
  9. ^ זילברברג, ר. ובן – אישמעאל , א, אנא מן אל יהוד – הוראת ערבית בבתי ספר יהודיים ככלי לחינוך נגד גזענות, שיעור לחיים: חינוך נגד גזענות מהגן ועד התיכון, האגודה לזכויות האזרח., עמ' 127 -140
  10. ^ 10.0 10.1 ברוש, ח, המורה היליד בהוראת שפה : מורה ערבי בבית- הספר העברי, החינוך וסביבו, . תל-אביב; המכללה לחינוך – סמינר הקיבוצים., עמ' 61-33.
  11. ^ בנדס-יעקב, א., תוכנית הלימודים ״יא סלאם״: מחקר הערכה, ירושלים: מכון הנרייטה סאלד, 2013
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29636709דוברות ילידית בהוראת שפות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דוברות_ילידית_בהוראת_שפות&oldid=1816868"