דו"ח ספאק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דו"ח סְפָּאק (באנגלית: Spaak Report) נכתב על ידי ועדת ספאק בשנת 1956. מטרת הוועדה הייתה לדון בנושא האינטגרציה ובאופן ספציפי במיסודו של שוק אירופי משותף. לדו"ח שלושה חלקים: השוק המשותף, קהילת האטום ואיתור התחומים בהם יש צורך לנקוט פעולה מידית.

הרקע להקמת הוועדה

קהילת הפחם והפלדה (ECSC) נוסדה ב-1951 על ידי גרמניה המערבית, צרפת, איטליה, בלגיה, הולנד ולוקסמבורג. מטרתה המידית הייתה להביא לאינטגרציה ושיתוף פעולה בתחום משאבי הפחם והפלדה כאמצעי למניעת מלחמה נוספת באירופה. באותן שנים התחזק מעמדה של ארצות-הברית שהפכה למעצמה הגמונית עולמית ובמקביל חל פיחות במעמדה הבינלאומי של אירופה המערבית. מלחמת העולם השנייה פגעה בכוח הייצור של מדינות אירופה והן התקשו לעמוד בתחרות בשווקים הגלובאליים.[1] במקביל, התפתחה תחרות הולכת וגוברת בתחום פיתוח אנרגיה גרעינית בעיקר לצרכים צבאיים, על רקע השימוש שנעשה על ידי ארצות-הברית בפצצת האטום ב-1945 ביפן כנשק אסטרטגי, ולאור האיומים שהציגה המלחמה הקרה בין מעצמות העל רוסיה וארצות הברית.

שש המדינות החברות בקהילת הפחם והפלדה היו מודעות לכך כי לאף אחת מהמדינות המייסדות אין את היכולת הכלכלית לשאת בהוצאות העתק הנדרשות לשם מימון מחקר ופיתוח גרעיני עצמאי. יתרה מכך אנרגיה גרעינית נתפסה כדלק העתיד ונדמה היה כי מדינה שלא יהיה ביכולתה להפיק אנרגיה גרעינית תיתפס כמדינה לא מפותחת.[2] מנהיגי המדינות הבינו כי השאיפה לשיקום וצמיחה כלכלית לא תתאפשר בתחומי שיתוף הפעולה הצר יחסית של קהילת הפחם והפלדה. כתוצאה, התמקדו והמאמצים המדיניים בשני נושאים עיקריים: כינוס התעשייה הגרעינית תחת רשות אחת ויצירת שוק משותף כללי.

במהלך 1954 כשלו הניסיונות להמשיך ולמנף את שיתוף הפעולה בין המדינות לידי הקמת קהילה פוליטית אירופית. על רקע אי ההצלחה זו התכנסה ביוני 1955 ועידת מסינה (Messina Conference). הוועידה כונסה בין היתר על מנת לנסות ולהתניע את הליך האינטגרציה האירופית. בוועדה זו הוחלט על הצורך בכינוס ועדה בין ממשלתית אשר תדון בנושא האינטגרציה ובאופן ספציפי במיסודו של שוק אירופי משותף. על בסיס החלטה זו כונסה ועדת ספאק.[3] בעקבות ועדת ספאק התכנסה במאי 1956 ועידת ונציה[4] בה נטלו חלק 6 שרי החוץ של המדינות החברות בקהילת הפחם והפלדה. הדיונים התנהלו על בסיס מתווה דו"ח ספאק.

ועדת ספאק

ועדת ספאק פעלה מ-9 ביולי 1955 ועד 21 באפריל 1956 ונקראת על שמו של שר החוץ הבלגי, יו"ר הוועדה, פול-אנרי ספאק (Spaak). ספאק עצמו היה תומך נלהב של רעיון הרחבת האינטגרציה האירופית ופעל לקידומו.[5] בוועידה נטלו חלק משלחות משש המדינות החברות, בהן מומחים ונציגים מתחומים שונים, אשר חולקו לקבוצות חשיבה ובחנו שיטות לפיהן ניתן יהיה לבסס קהילה כלכלית אירופית משגשגת.[6] תוצר הוועידה היה דו"ח ספאק (Spaak Report).

חלק ממטרותיה של הוועידה היה מתן מענה לשאלות אשר הועלו במסגרת וועידת מסינה ועיקרן בחינת האלטרנטיבות והבחירה בין שוק שיתופי כללי לבין אינטגרציה סקטוריאלית. המסמך הסופי שהציגה הוועידה, כלל את מסקנותיהם המקצועיות והמלצותיהם של מחברי הדו"ח. המדינות החברות לא היו מחויבות חוקית להצעות הדו"ח, והן הוגשו לאישור פורום ששת שרי החוץ של המדינות החברות בקהילת הפחם והפלדה.[7]

מחברי הדו"ח המליצו על איחוד מכסים מלא בין המדינות החברות תוך אימוץ מעטפת מכס אחידה. למעשה, הדו"ח קבע שאינטגרציה סקטוריאלית תהייה קשה ליישום[8] ומתוך כך אין ניסיון ליצור הפרדה בתהליך האינטגרציה בין סקטורים כלכליים או תעשייתיים שונים, גם לא ביחס לסקטור החקלאי. בשאלת שיתוף הפעולה במחקר ופיתוח אנרגיה גרעינית, מחברי הדו"ח המליצו על הקמת קהילה משותפת לאנרגיה גרעינית במסגרת הקווים הכללית של שוק משותף.[9] ההמלצות של דו"ח ספאק לשיתוף פעולה כלכלי נרחב התבססו על עקרון ארבע החירויות: מעבר חופשי של מוצרים, שירותים, כוח עבודה, והון בין המדינות החברות. עם פרסום הדו"ח, צרפת טענה שמסקנות הדו"ח חרגו מן הרעיונות וההסכמות להם נעתרו הצרפתים עוד בוועידת מסינה, כמעט בכל הסעיפים אשר נדונו מלבד בנושאים הקשורים בקהילת האטום.[10]

השוק המשותף

כהקדמה לחלק זה מגדירים מחברי הדו"ח, לראשונה באופן רשמי, את הרעיון העומד מאחורי השוק המשותף. לפי הגדרה זו "מטרת השוק המשותף חייבת להיות יצירה של אזור נרחב בו מדיניות כלכלית משותפת, אשר תביא להיווצרות של יחידת יצור רבת עוצמה, תאפשר הרחבה מתמשכת, תשיג יציבות גוברת, עלייה מואצת באיכות החיים והפיתוח של יחסים הרמוניים בין המדינות החברות".[11]

המומחים המייצגים את המדינות החברות האמינו שמיזוג של שווקים גולם בתוכו יתרונות לגודל ויגרום לניצול טוב ונכון יותר של משאבים וימנע עלויות יצור גבוהות. לדעתם, שוק משותף יביא להיווצרותם של שווקים חדשים, הגדלת יכולת התחרות של המדינות החברות, התחדשות טכנולוגית ושיפור איכות המוצר.

על מנת להקים שוק משותף וליהנות מן היתרונות הנובעים מקיומו, הצביעו המחברים על הצורך בתקופת מעבר. מחברי הדו"ח הציעו שלוש תקופות מעבר שכל אחת מונה 4 שנים, עם אפשרות להוספת תקופה נוספת אשר לא תחרוג משלוש שנים סה"כ.[8] במהלך תקופה זו על ממשלות הלאום הריבוניות לבטל מתן מכסות המגן, להפסיק מדיניות פרוטקציוניסטית ולהתנהל בדרך של שיתוף פעולה ותיאום האחת עם השנייה על מנת להשיג יציבות מוניטארית, צמיחה כלכלית והתקדמות חברתית.[11]

האסטרטגיה אשר מציגים מחברי הדו"ח לשם השגת שוק משותף הייתה:

  1. הסרה הדרגתית של כל האמצעים והמדיניות הפרוטקציוניסטית אשר חוסמת ולעיתים אף מחבלת במסחר.
  2. מיסוד חוקים ופרוצדורות אשר מטרתם לבטל את היכולת של מדינה להתערב בשוק ולמנוע מצב של היווצרות מונופולים.
  3. ויסות משאבים חדשים לשם פיתוח אזורים שאינם מפותחים וניצול נכון ומלא של כוח העבודה, מתן סיוע להכשרתם מחדש של עובדים ואפשור מעבר חופשי של סחורות, הון ואנשים בין המדינות החברות.

למימוש ההמלצות וליישומו של רעיון השוק המשותף ניתנו על ידי מחברי הדו"ח המלצות ספציפיות:
איחוד המכסים

  1. מכסים פנימיים לייבוא - דו"ח ספאק המליץ על ביטול הדרגתי של כל המכסים בין המדינות החברות. המתווה עליו המליץ מחברי דו"ח ספאק לביטול הדרגתי של המכסים היה ירידה של 10% בשנה הראשונה וירידה כוללת של 30% עד תום תקופה של ארבע שנים. שלב ההפחתה הראשון יהיה ליניארי. לאחר מכן קצב ההפחתה יהפוך לאחיד עבור ממוצע של כל קבוצת מוצרים ולא ספציפי עבור כל מוצר ומוצר.[11][8] הביטול של מסי ייבוא בשוק המשותף ילווה בכינון מכס מגן אחיד לייבוא ממדינות שאינן חברות.
  2. מיסוד של מכס חיצוני אחיד - ההחלטה לקיים איחוד מכסים מצביעה על הצורך למסד מדיניות מכס אחידה ביחס למדינות הנמצאות מחוץ לאיחוד. ניתן יהיה להימנע מקונפליקט בין הדוקטרינות הכלכליות השונות של המדינות החברות, ביחס לרמה הרצויה של המס, אם כל מדינה תכיר ביתרונות והאפשרויות הנובעות משוק כלכלי משותף אמיתי, ואם המדינות יסכימו כי לא ניתן להמשיך ולנהוג בדרך של פרוטקציוניזם כלכלי. עוד נטען על ידי מחברי הדו"ח כי הפחד מפני עליה בעלויות מחייה כתוצאה מהעלאת המס במדינות בהן מס נמוך יחסית אינו מבוסס. זאת משום שעליית המחירים תקוזז אל מול ביטולם המוחלט של מכסים בין מדינות חברות. מחברי הדו"ח קבעו כי יש להפעיל את מעטפת המכס החיצונית המשותפת בהדרגתיות במהלך תקופת המעבר על מנת לאפשר התאמה הדרגתית של כלכלות המדינות החברות, לאפשר להן לקיים משא ומתן עם המדינות שאינן חברות באיחוד המכסים ולאפשר פעולה מקבילה אל מול לוח הזמנים שנקבע עבור הביטול של המס בין המדינות החברות.

על פי מחברי הדו"ח, יש לקבוע בסיס למשא ומתן עם מדינות שאינן חברות. כתוצאה מכך, בדו"ח הסופי המליצו חברי הוועדה כי שיטת חישוב לקביעת גובה המכס המשותף צריכה להיות תואמת את חוקי ה- GATT ומבוססת על הממוצע של המכס הקיים כפי שנקבע על ידי 6 המדינות החברות. חריגות יצטרכו לקבל אישור על ידי הנציבות האירופית. אם הנציבות אינה מאשרת יכולה המדינה החברה לפנות למועצת השרים או לבית הדין האירופי לצדק.
מכסות (Quotas)
דו"ח ספאק הבדיל בין שני סוגי מכסות. מכסות ייבוא ומכסות ייצוא. בהקשר של מכסות ייבוא מציעים המחברים שהשיטה שהופעלה במסגרת ה Organization for European Economic Co-operation (OEEC) תמשיך לפעול עד לתאריך של ההפחתה הראשונה של מכסי ייבוא כפי שיצוין במסגרת האמנה. מנקודה זו יופעל מנגנון חדש כפי שמפורט בדו"ח. ביחס לייצוא מציעים המחברים לבטל באופן גורף מכסות על ייצוא עם תום השנה הרביעית לתקופת ההסתגלות. במהלך תקופת המעבר, השליטה על ייצוא למדינות שאינן חברות תיוותר תחת האחראיות של המדינות החברות אשר ישמרו על רמה מסוימת של אוטונומיה של מדיניות הסחר שלהן. בתום השלב האחרון של תקופת המעבר הגבלות על ייצוא יהפכו כפופות למדיניות המסחרית המשותפת של הקהילה. לדעתם, ביטול המגבלות על ייצוא למדינות חברות אחרות, יהיה תוצאה מתבקשת של ביטול הגבלות הייבוא ומכסים. אותו הדבר לגבי למיסי ייצוא שהוטלו באותם מקרים ששימורם אינו תואם את הרעיון והיישום של השוק המשותף.[11][8]
שירותים
דו"ח ספאק מניח שהתפוקה הכלכלית של המדינות החברות מתבטאת לא רק בסחורות. הדו"ח מכיר בחשיבותו ההולכת וגדלה של סקטור השירותים בכללו (תחבורה, ביטוח, בנקאות, וכיוצא בזה). כנגזרת יש לתת קדימות לליברליזציה של שירותים שמסייעים לפעולת השוק המשותף בתחום הסחורות. למטרה זו יש לבטל אפליה הנגרמת על רקע של מקום מגורים או אזרחות.
חקלאות
הדו"ח מדגיש את התפיסה שההקמה של שוק משותף מחייבת הכללה, תחת פעילות השוק, את הסקטור החקלאי.[8] הסקטור החקלאי נתפס כאחד מהתנאים ליצירת איזון במסחר בין שש המדינות החברות. למרות זאת הכירו המחברים בעובדה שלסקטור החקלאי נושאים ובעיות הייחודיים לו. אלו נובעים מהמבנה החברתי של מדינות בהן חברה חקלאית, מהצורך ביציבות אספקה, התלות של הסקטור בשינויי מזג אוויר, והעדר גמישות בדרישה למוצרים מסוימים. לדעת מחברי הדו"ח הארגון המשותף של שווקים הוא מועיל, במיוחד בהקשר של ביטול הצורך לייצא כמויות גדולות של מוצרים חקלאיים לגביהם אין גמישות בביקוש. כמו כן השוק המשותף יביא לעידוד הצריכה של מוצרים אחרים.[11] גם במקרה זה תקופת מעבר היא הכרחית. בסופה, הן בתחום המסחר עם מדינות מחוץ לשוק והן בתחום המסחר בין המדינות החברות, יוסרו הגבלות לאומיות לטובת מערכת חוקים וכללים משותפים.
חוקי תחרות שוק
הנחת מחברי הדו"ח הייתה שקיים כשל שוק מובנה. השוק המשותף לא יצליח להביא בכוחותיו הוא להסדרה רציונלית של הפעילויות הכלכליות, זאת אם תמשיך להיות בידי הספקים היכולת לספק לצרכנים סחורה או שירותים תחת תנאים מפלים (במיוחד אם הבדלים אלו בתנאים מתייחסים ללאום, מדינה או מקום מגורים). לכן ראו מניעת הפליה כתנאי הכרחי.[8] לפיכך, המלצות הדו"ח לגבש אמנה עתידית לספק דרכים להבטיח שהתערבות מדינה בשוק, כמו גם מונופולים, לא יערערו ויחתרו תחת המטרות הבסיסיות של השוק המשותף.[11]
תחבורה
בתחום התחבורה שנתפס כתנאי יסוד הכרחי לתפקודו של השוק המשותף, הציעו מחברי הדו"ח שינוי באופן החיוב ובתנאים המסדירים את התחבורה בינלאומית (חוצת גבולות). הדו"ח המליץ ליצור מדיניות תחבורה משותפת וגורס וכי השקעות בתחום זה הן אינטרס של כלל המדינות החברות ויש לתת להשקעות בתחבורה קדימות.[11]
מאזן התשלומים
ההקמה והתפקוד של השוק המשותף מניחים מראש כי מתקיימת הטמעה של מדיניות שמטרתה למנוע אי-שוויון במאזן התשלומים תוך שמירה על רמה גבוהה של תעסוקה. בהתאם, מערכת של עזרה הדדית בין המדינות החברות נראתה כדרך למניעת עיכובים בתהליך הקמתו, פעולתו והרחבתו של השוק המשותף. מערכת העזרה ההדדית תבוסס על מנגנונים כמו זה המוצע באיחוד התשלומים האירופי וקרן המטבע העולמית (IMF)), אך ניתן יהיה לאמץ מנגנונים שונים לפי הצורך.[11]
פיתוח וניצול משאבים
בתחום זה הציעו המחברים שני כלים כלכליים אשר נועדו להבטיח שהשוק המשותף יתפתח באופן מאוזן והרמוני:[8]

  1. קרן השקעות – לקרן יהיו משאבים עצמאיים ותשמש כגורם מימון מוביל בשווקים באירופה ואף ברמה הבינלאומית. חשיבותה של הקרן בראש ובראשונה במימון פרויקטים בעלי מאפיינים אירופים אשר אינם נגישים למימון ברמת המדינות. כמו כן תפעל הקרן לפיתוח של אזורים לא מפותחים.
  2. קרן הסתגלות – תשמש להמרת מפעלים תעשייתיים והכשרה מחדש של עובדים.

מעבר חופשי של הון וכוח אדם – לשם אבטחת תנועה חופשית של עובדים הציע הדו"ח מערכת של ליברליזציה הדרגתית המבוססת על העלאה שנתית, בערך הנקבע מראש, בכמות העובדים שכל מדינה חברה תסכים לקלוט בגבולותיה לשם תעסוקה.[11]

מעבר חופשי של הון יתבסס על ליברליזציה של תנועות הון שמקורן בעסקאות של סחורות או שירותים או למעבר חופשי של כוח עבודה. על פי מחברי הדו"ח יישום רעיון זה דורש הכרה בזכות של אזרחים ממדינה אחת לרכוש הון בכל אחת משש המדינות החברות ולהעביר או להשתמש בו בתחומי השוק המשותף (בפועל קיום משטר מטבע חופשי והסרת מגבלות על תנועות מטבע בתחומי האיחוד).[8]

דו"ח ספאק היווה הצהרה, שהקמת שוק חופשי המונע על ידי כוחות השוק מחייבת הסתמכות על מוסדות רגולטורים שלהם סמכות מוגדרת ולצידה פרוצדורות שתפקידן לתת מענה למרחב הבעיות אשר עלולות להתעורר. עם זאת, המדינות החברות לא היו מוכנות לעלות על נתיב של אובדן ריבונות לאומית.[8] מסיבות אלא, ועל מנת לשמור על איזון בין הרמה הלאומית, הבינלאומית והעל לאומית, הציעה הוועדה לאמץ את שלושה עקרונות יסוד:

  1. הסמכות לקבלת החלטות בנושאים הקשורים במדיניות כללית תיוותר ברמת הממשלות הלאומיות. זאת כדי לתת מענה לאתגרים משתנים תחת המגבלה של קושי מובנה בתהליך קבלת החלטות ברמה הבין ממשלתית.
  2. הקמת מוסדות על לאומיים לקבלת החלטות שהן תנאי הכרחי לתפקודו של שוק משותף. עקרון נוסף היה שהחלטות יתקבלו בדרך של הסכמה.
  3. הצבת תנאים או אמצעים לפיצוי חוקי ובדיקה פרלמנטארית דקדקנית על בסיס עקרונות קהילת הפחם והפלדה.

תחת עקרונות אלו הדו"ח הציע ארבעה מוסדות נפרדים:

  1. מועצת האיחוד האירופי ־ גוף לתיאום בין הממשלות החברות בקהילה ובין הממשלות למוסדות קהילה אחרים בתחומי המדיניות המשותפת. במועצה יתקבלו ויאמצו החלטות בשיתוף בין הממשלות.
  2. הנציבות האירופית ־ גוף האחראי לניהול האמנות ופיקוח על פיתוח וניהול השוק המשותף.
  3. בית הדין האירופי לצדק ־ בעל סמכות להכריע במקרים אשר יובאו בפניו, בעניינים של הפרת אמנות על ידי המדינות החברות, וסמכות לשפוט בבקשות לביטול החלטות הנציבות.
  4. הפרלמנט האירופי ־ מטרתו להבטיח איזון פרלמנטארי לאיחוד, ולפקח על הנעשה בשאר מוסדות האיחוד.

קהילת האטום

הדו"ח מדגיש שבכל הנוגע לאנרגיה אטומית על המדינות החברות לפעול יחדיו בדחיפות ולאחד את משאביהן בתחומי ההשקעות והמחקר. פעילות קהילת האטום תיסוב סביב חמש מטרות מרכזיות:

  1. מחקר, פיתוח ושיתוף מידע – הוועדה האירופית לאנרגיה אטומית, יחד עם הקהילה הכלכלית והמדעית ומוסדות קיימים, יפעלו ליצירת מרכז חקר ומוסדות להכשרת מדענים. הנתח הגדול של המחקר ימשיך להיערך בקרב כל אחת מן המדינות החברות בהן מוסדות מחקר ממשלתיים או פרטיים. על מנת לקדם את שיתוף הפעולה המחקרי בין המדינות, הנציבות האירופית תצטרך להציב מטרות יצור לאנרגיה גרעינית אשר יגדירו את מסגרת המאמץ שיש להפעיל על מנת להשיגן. המטרה להסדיר את זכויות הממציאים או בעלי זכויות על פטנטים תושג על ידי שיתוף פעולה התנדבותי למשל על ידי קידום הסכמים על השימוש בפטנטים.[8]
  2. מיסוד השליטה וסטנדרטים לבטיחות – הנציבות תהייה אחראית לקביעת סטנדרטים להגנה מוחלטת של עובדים והציבור הכללי מהסכנה של רדיואקטיביות.
  3. פיתוח השקעות ומתקנים משותפים – תפקיד קהילת האטום ליצור מתקנים שהם מעבר ליכולתם של חברות או מדינות חברות הפועלות באופן אינדיבידואלי.
  4. אספקה של מחצבים ודלק גרעיני – לקהילת האטום זכות ראשונים לרכוש משאבים מהמדינות החברות.[8] להסכם העדפה מסוג זה מספר השלכות. במקרים בהם לא ניתן לקבוע מחירי רכישה על בסיס חוזי, הוועידה האירופית לענייני אטום יחד עם הוועידה המשותפת ליצרנים וצרכנים, ישמשו כבורר ופוסק (עם אפשרות ערער על ההחלטות שלהם בפני בית הדין האירופי). משא ומתן עם היצרנים בנושאים מסחריים המחייב במקביל במשא ומתן פוליטי יערך על ידי קהילת האטום ויתמקד במידה רבה על מתן ערבויות ביטחון הניתנות על ידי רוכשים חיצוניים. הסידורים לזמינותם של מחצבים ודלקים גרעיניים צריכים להתאים לדרישות של שוויון בגישה למשאבים ושליטה על השימוש בהם. על מנת להוציא לפועל פונקציות הקשורות להיצע, דו"ח ספאק ממליץ שהנציבות תקים סוכנות שתנהל את המסחר ותהנה מאוטונומיה (חופש פעולה) פיננסי תחת הסמכות הישירה של הנציבות.[8]
  5. הקמת שוק משותף לתעשיית האטום – הדו"ח מקדם את הגישה לפיה ההקמה של השוק המשותף לתחומי התמחות ספציפיים, ציוד ואספקה, היישום של מבנים מיוחדים להשקעת הון בתעשיית האטום והתנועה החופשית של מומחים חייבים לקבל תמיכה וסיוע. כל אלו הם הכרחיים ולא ניתן לוותר עליהם בניסיון לקדם אנרגיה גרעינית באירופה.

מחברי הדו"ח טוענים שהאחריות תוכל לקבל ביטוי רק אם האדמיניסטרציה השגרתית של קהילת האטום האירופית תינתן בידי גוף קבוע שיכול לפעול במהרה והחלטיות. כלומר האחראיות צריכה ליפול בידי ועדה אירופית לענייני אטום, לה כמה שפחות חברים שימונו בהסכמה על ידי המדינות החברות ולהם הסמכות לקבלת החלטות. וועידה זו תפעל בכפיפות לפרלמנט האירופי שיהיה אמון על אישור תקציבה.[8]

תחומים בהם נדרשה פעולה דחופה

נקבעו כתחומים הבאים:

  1. אנרגיה – מכיוון שמקורות אנרגיה נוספים כגון נפט וגז נתפסו כנתונים בידיהם של גורמים רב-לאומיים אשר חוצים את גבולות האיחוד לא ראו מחברי הדו"ח דחיפות בהרחבת השוק המשותף להכלתו על תחומים נוספים של הפקת אנרגיה. למרות זאת פעולה מוגבלת לאור העובדה שמקורות אלו הופכים נדירים ויקרים בהחלט נדרשת.
  2. תחבורה אווירית – מציעים להגדיל את שיתוף הפעולה בבניית מטוסים גם לזכות של חברה אחת להשתמש בכלי טיס של חברה אחרת. כמו כן הומלץ להרחיב את הזכות לנחיתות מסחריות במדינות החברות על בסיס הסכם מולטילטרלי לתחבורה אווירית.
  3. שירותי דואר וטלקומוניקציה – ההמלצות שניתנו כללו את ההקמה של איגוד דואר מוגבל, אשר יבטא את שיתוף הפעולה בין הרשויות של שירותי הדואר בארצות השונות וארגון של מערכת אירופית לטיסות חלוקת דואר ליליות.

ביבליוגרפיה

  • Centre Virtuel de la Connaissance sur l'Europe. "The Spaak Report." European Navigator, May 5 2011, http://www.ena.lu/the_spaak_report-020102534.html [accessed: June 9, 2011].
  • Dinan, Desmond. Encyclopedia of the European Union. Colorado: Lynne Rienner, 1998.
  • Grin, Gilles. The Battle of the Single European Market: Achievements and Economics 1945-2000. London: Kegan Paul, 2003.
  • Nugent, Neil. The Government and politics of the European Community. 2nd ed. Durham: Duke University Press, 1991.
  • Strik, Peter M. R.. A History on European Integration Since 1914. New York: Pinter, 1996.
  • University of Pitsburg. "Intergovernmental committee on European Integration: The Brussels report on the general common market." Archive of European Integration, February 2004, http://aei.pitt.edu/995/ [accessed: June 10, 2011].

הערות שוליים

  1. ^ Gilles Grin, The Battle of the Single European Market: Achievements and Economics 1945-2000, (London: Kegan Paul, 2003), 35.
  2. ^ Peter M. R. Strik, A History on European Integration Since 1914, (New York: Pinter, 1996), 139.
  3. ^ Peter M. R. Strik, A History on European Integration Since 1914, (New York: Pinter, 1996), 137.
  4. ^ ראו Venice Conference בוויקיפדיה האנגלית
  5. ^ Desmond Dinan, Ever Closer Union?: An Introduction to the European community, (Colorado: Lynne Rienner, 1994), 31.
  6. ^ Neil Nugent, The Government and politics of the European Communit, 2nd ed. (Durham: Duke University Press, 1991), 41; Desmond Dinan, Encyclopedia of the European Union, (Colorado: Lynne Rienner, 1998), 429-430.
  7. ^ Gilles Grin, The Battle of the Single European Market: Achievements and Economics 1945-2000, (London: Kegan Paul, 2003), 36.
  8. ^ 8.00 8.01 8.02 8.03 8.04 8.05 8.06 8.07 8.08 8.09 8.10 8.11 8.12 Centre Virtuel de la Connaissance sur l'Europe, "The Spaak Report," European Navigator, May 5, 2011, http://www.ena.lu/the_spaak_report-020102534.html [accessed: June 9, 2011].
  9. ^ Peter M. R. Strik, A History on European Integration Since 1914, (New York: Pinter, 1996), 141-142.
  10. ^ Peter M. R. Strik, A History on European Integration Since 1914, (New York: Pinter, 1996), 141.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 11.7 11.8 University of Pitsburg. "Intergovernmental committee on European Integration: The Brussels report on the general common market." Archive of European Integration, February 2004, http://aei.pitt.edu/995/
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25063898דו"ח ספאק

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דו%22ח_ספאק&oldid=588915"