דבאייל
דְבַּאיֶיל (ידוע גם כמקלוני חומוס) הוא חטיף חומוס מטוגן מלוח וחריף המבוסס על קמח חומוס ותבלינים.
מקורו של החטיף הוא בהודו שם הוא ידוע בשם "סב".
החטיף הגיע והופץ בישראל על ידי יהודים שעלו מעיר הנמל עדן, אשר הייתה קולוניה של הודו הבריטית Aden Province והושפעה רבות מהתרבות ההודית [1]. כמו כן, מיקומה הגאוגרפי והאסטרטגי של העיר, שהפך אותה לעיר נמל חשובה הנמצאת על מסלול הודו-אירופה, תרם אף הוא להשפעות תרבויות הודיות על המטבח המקומי.
מרכיבי הדבאייל העיקריים הם קמח חומוס, מלח, פלפל חריף, אבקת פלפל שחור ותבלינים שונים.
תהליך ההכנה כולל ערבוב החומרים ליצירת עיסה, יצירת מקלונים דקים בצורת "חוטים" (בדרך כלל באמצעות מכונה לטחינת בשר) וטיגונם בשמן עמוק.
בשנות החמישים והשישים שווק הדבאייל בשווקים בישראל על ידי רוכלים שהיו מכינים אותו במקום בעזרת מטחנת בשר ידנית שמתחתיה סיר טיגון המונח על פרימוס. בשנות השבעים פחתה בצורה ניכרת הפופולריות שלו עם שווקם של החטיפים התעשייתיים דוגמת הביסלי. כיום משווק הדבאייל באריזות אטומות או במשקל ברשתות השווק, בקיוסקים ובחנויות התבלינים.
בתקופה בה היה הדבאייל פופולרי נהגו הרוכלים בשוק להצהיר בפני קהל הקונים כי הדבאייל הוכן מחומוס בלבד בקריאה "דבאייל אוריגינל", זאת מאחר שנודע כי חלק מהרוכלים שהכינו את הדבאייל נהגו להוסיף לעיסה גם קמח חיטה במטרה להוזיל עלות ההכנה.
