גרוס-רוזן
 | |
| שער הכניסה למחנה גרוס-רוזן, כיום אתר הנצחה (2005). על השער הכיתוב "העבודה משחררת" בגרמנית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה ריכוז |
| מדינה | גרמניה |
| מחוז | שלזיה תחתית |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 2 באוגוסט 1940 |
| תאריך סגירה | תחילת 1945 |
| תאריך שחרור | 13 בפברואר 1945 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | ארתור רודל, וילהלם גדעון, יוהנס האסנברוק |
| צבא משחרר | הצבא האדום |
| השתייכות האסירים | יהודים ברובם, אך גם פולנים וסובייטים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | כ-40,000 |
מחנה גרוס-רוזן (בגרמנית: Konzentrationslager Groß-Rosen) היה מחנה ריכוז ועבודה שהקימו הנאצים בשלזיה תחתית (כיום בשטח פולין). המחנה היה ממוקם 2.5 קילומטר מדרום-מערב לכפר רוגוז'ניצה (בפולנית Rogoźnica, בגרמנית גרוס-רוזן), שישים קילומטר מדרום-מערב לורוצלב, על מסילת הברזל. בשנים 1940–1945 נכלאו במחנה כ-130,000 איש, כ-40,000 מהם נספו.
היסטוריה
את מחנה גרוס-רוזן הקימו אסירי מחנה זקסנהאוזן כמחנה-משנה, ובנייתו החלה ב-2 באוגוסט 1940. במרץ 1941 הושלמה בניית "המחנה הקטן", שהכיל ארבעה בלוקים. מסוף אפריל באותה שנה היה המחנה עצמאי ולא כפוף לזקסנהאוזן. מפקדי המחנה היו ארתור רודל (Rodl), וילהלם גדעון (Gideon) ויוהנס האסנברוק (Hassenbrock).
הקמת "המחנה הגדול", שתוכנן במקור ל-7,000 אסירים, ושהורחב עד לקיבולת של 20,000 אסירים, הושלמה בתחילת 1944. בשנה זו הורחב המחנה והוקם בו "המחנה האושווייצרי", שתוכנן ל-45,000 אסירים ונועד למקרה של העברת מחנה אושוויץ עם התקדמות הצבא האדום בחזית המזרחית.
במחנה האם של גרוס-רוזן לא היו יהודים, עד לצעדות המוות מאושוויץ בהתאם להוראת הרייכספיהרר ס"ס, ורוב אסירי מחנות המשנה היו יהודים,[1] תחילה מהמחנות זקסנהאוזן ודכאו, ואחר כך מבוכנוואלד. מפקדת הגסטפו בברסלאו ניהלה בגרוס-רוזן "מחנה עבודה וחינוך". אסירי המחנה הועסקו במחצבות של גרוס-רוזן בחציבת גרניט. במחנות-חוץ רבים הועסקו האסירים ככוח עבודה זול במפעלים שהיו חיוניים לכלכלת המלחמה.
אחת התעסוקות העיקריות לאסירי המחנה הייתה בבניית "מפקדת הפיהרר" – פרויקט ענק בוויסטֵוַלטרסדורף שברכס ההרים אוילנגבירגה.
בין מחנה גרוס-רוזן ובין אושוויץ היה קשר הדוק. קשר זה בא לידי ביטוי בכך שאושוויץ היה ספק הכוח העיקרי של מחנות העבודה גרוס-רוזן. כמו כן ד"ר מנגלה, שפעל באושוויץ, פעל גם בגרוס-רוזן. בנוסף לכך, הייתה תנועה של אסירים מאושוויץ לגרוס-רוזן ולהפך.[1]
בראשית שנת 1945 פונה המחנה, ואסיריו הועברו למחנות אחרים או שנשלחו לצעדות מוות. בזמן צעדות המוות, שימש מחנה גרוס-רוזן מחנה מנתב לשיירות האסירים שהגיעו מאושוויץ. פינוי מחנה גרוס-רוזן התנהל בשני שלבים: בעשרת הימים הראשונים של ינואר 1945, פונו 11 מחנות המשנה. הפינוי נערך ברגל. [2] אסירים אחדים בלבד נשארו מאחור, והם שוחררו ב-13 בפברואר 1945 על ידי הצבא הסובייטי.
ב-2017 אותר קבר אחים בו נקברו כ-300 בני אדם בשטח המחנה, בעקבות עדות מוקלטת של אחד הניצולים - רופא ממוצא בלגי[3].
לקריאה נוספת
- Isabell Sprenger: Groß-Rosen. Ein Konzentrationslager in Schlesien. Köln 1996
- Thomas Geve Es gibt hier keine Kinder. Auschwitz, Groß-Rosen, Buchenwald. Zeichnungen eines kindlichen Historikers Hrsg. von Volkhard Knigge (deutsch, engl., hebr.), Göttingen: 1997 מסת"ב 3-89244-220-7
- יחזקאל הרפנס "בכף הקלע" משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, תשנ"ג (1993)
קישורים חיצוניים
- ניסן צור, ארכאולוגים פולנים חשפו קבר אחים באתר שהיה מחנה ריכוז, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 27 באוקטובר 2017
- מתוך יד ושם
- סיפור מחנות גרוס-רוזן במוזיאון היהדות דוברת ההונגרית
- מוזיאון גרוס-רוזן (אורכב 08.05.2006 בארכיון Wayback Machine)
- גרוס-רוזן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 בלה גוטרמן, גשר צר אל החיים: יהודים במחנה גרוס-רוזן ובמחנות העבודה שלו 1940 - 1945, ירושלים: יד ושם, 2000, עמ' 415
- ^ בלה גוטרמן, גשר צר אל החיים: יהודים במחנה גרוס-רוזן ובמחנות העבודה שלו 1940 - 1945, ירושלים: יד ושם, 2000, עמ' 362-363
- ^ ניסן צור, ארכאולוגים פולנים חשפו קבר אחים באתר שהיה מחנה ריכוז, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 27 באוקטובר 2017
35321293גרוס-רוזן