גרבטקה-לטניסקו
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 מזוביה |
| מחוז | קוז'יניצה |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 3,163[1] (2011) |
| אזור זמן | UTC +1 |
גרבטקה-לטניסקו (בפולנית: Garbatka-Letnisko), או בקיצור גרבטקה, הוא כפר במחוז קוז'יניצה בפרובינציית מזוביה, במרחק של כ-69 ק"מ מלובלין שבפולין. בכפר מתגוררים 3,163 תושבים (נכון ל-2011).[1]
היסטוריה
האזכור הראשון של גרבטקה במקורות כתובים היה ב-1449, באותה תקופה גרבטקה הייתה תחת שליטתה של משפחת סליז אשר שלטה במקום. בין המאה ה-15 למאה ה-16 עבר הכפר לבעלות משפחת קוחנובסקי. בשנת 1787 חיו בגרבטקה 253 תושבים, ובשנת 1881 חיו בה 715 תושבים.
בין השנים 1795–1809 נמצאה גרבטקה תחת שלטו האימפריה האוסטרית בעוד שבשנים 1815–1915 היא הייתה תחת שלטון האימפריה הרוסית. השנים החשובות ביותר בהיסטוריה של גרבטקה היו בין שתי מלחמות העולם. בשנים אלו גרבטקה התפרסמה ככפר נופש. תיירים רבים ביקרו בה, בעיקר מראדום, לובלין וורשה. בשנת 1921 הגיעו מספר התושבים במקום ל-1,739.
הקהילה היהודית בגרבטקה
היהודים הראשונים הגיעו לגרבטקה בראשית המאה ה-19, כשאוכלוסיית הכפר מנתה כ-461 נפשות. יהודי גרבטקה השתייכו לקהילה היהודית של העיירה הסמוכה גנייבושוב, שם הם גם קברו את מתיהם. בשנות השמונים של המאה ה-19 אוכלוסיית הכפר גדלה לכ-750 אנשים, מהם כ-50 יהודים. בשנת 1921 הקהילה היהודית בגרבטקה חיו במקום כ־111 יהודים מכלל אוכלוסיית העיירה שמנתה אז כ־1,739 נפשות. יהודי הכפר התפרנסו ממלאכה, מרוכלות ובעיקר מן השוק השבועי, שמשך לגרבטקה את איכרי הסביבה.[2]
ערב מלחמת העולם השנייה נמנו בכפר כ-300 יהודים, שהיו כ-8.5% מכלל האוכלוסייה.[3]
הקהילה בתקופת מלחמת העולם השנייה
הכפר נכבש ב-8 בספטמבר 1939. יהודי גרבטקה נותרו במקומם, אך נשלחו לעבודות כפייה. ב-1940 הוקם בכפר יודנרט בראשותו של ינקל פרלשטיין (Yankel Perlstein), וכן הוקם שירות סדר יהודי בפיקודו של איציק צימרמן (Zimmerman). באותם ימים הוטל על יהודי גרבטקה תשלום כופר, ובסוף 1940 הם נצטוו לשאת את הטלאי הצהוב.
עד הקמת הגטו נמשכה שגרת חייהם של יהודי המקום, והם הוסיפו לעסוק במסחר ובהשגת מזון. יחס הגרמנים והאוכלוסייה הפולנית אליהם היה הוגן למדי, מה שהוביל פליטים יהודים מפיאסצ'נו, מגורה קלוואריה ומגרוייץ אל המקום והם נקלטו היטב בקהילה.[4] בשלבים מאוחרים ב-1941 הגיע מספר היהודים בגרבטקה ל-1,300.[3] בקיץ 1941 רוכזו כל היהודים במקום איסוף וגברים אחדים נבחרו מביניהם ונשלחו למחנה העבודה בפיונקי. באותה שנה החלה להתפשט בגרבטקה מגפת הטיפוס, ואף שמספר המתים היה קטן מאוד, נטען שהיהודים הם מפיצי המחלה. לפיכך הורה הממונה הגרמני לפליטים היהודים שבאו לגרבטקה מיזמתם לעזוב את המקום.
הגירוש לגטו היה פתאומי, מהיר ואלים. הגטו נסגר ב-30 בדצמבר 1941. לגטו הובאו יהודים מכפרי הסביבה ובסך הכול היו בו כ-100 משפחות. בגטו עברה דרך לשימושם של יהודים ופולנים כאחד, והתנהל בה מסחר בין הצדדים. על הגטו הופקדה שמירה של שירות הסדר היהודי.
ביוני 1942 ערכו הגרמנים רישום של כל היהודים מבני 16 ומעלה ושלחו כ-100 צעירים וצעירות נוספים לפיונקי. באמצע יולי 1942 נלקחו כ-100 יהודים אל מחוץ לכפר, נרצחו ונקברו שם. אחרוני היהודים בכפר הועברו לגנייבושוב ומשם גורשו יחד עם היהודים המקומיים לטרבלינקה.[2][4]
בתי עלמין
יהודי גרבטקה נקברו בשני בתי עלמין, הראשון ברחוב לובלסקה (Lubelska) שבמרכז העיר גנייבושוב, שיהודי גרבטקה היו כפופים לקהילתה. השני היה ברחוב אולקסובסקה (Oleksowska). שני בתי הקברות הללו הוחרבו לחלוטין על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, וכיום הם אינם פעילים כלל.
קישורים חיצוניים
- "גרבטקה-לטניסקו", באתר JewishGen (באנגלית)
- גרבטקה (Garbatka), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- סבסטיאן פיונטקובסקי (פול') ומרטין דין (אנ'), גרבטקה-לטניסקו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 220–221), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 גרבטקה-לטניסקו באתר Polska w liczbach (בפולנית).
- ^ 2.0 2.1 פנקס הקהילות פולין, כרך 7, מחוזות לובלין קיילצה, 1969 - 2007
- ^ 3.0 3.1 סבסטיאן פיונטקובסקי (פול') ומרטין דין (אנ'), גרבטקה-לטניסקו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 220–221), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 גרבטקה (Garbatka), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
27586537גרבטקה-לטניסקו