לואיג'י גלווני
 | |
| דיוקנו של לואיג'י גלוואני (1737–1798) | |
| לידה |
9 בספטמבר 1737 בולוניה, מדינת האפיפיור |
|---|---|
| פטירה |
4 בדצמבר 1798 (בגיל 61) בולוניה, הרפובליקה הצ'יסאלפינית (אנ') |
| ענף מדעי | פיזיקה, פיזיולוגיה, ביופיזיקה |
| מקום מגורים | איטליה |
| הערות | נקראים על שמו - גלוונומטר, גלוון |
| תרומות עיקריות | |
|
היה חלוץ במחקר המנגנונים החשמליים ברקמות החי. | |
לואיג'י גלווני (באיטלקית: Luigi Galvani; 9 בספטמבר 1737 - 4 בדצמבר 1798) היה רופא פילוסוף ופיזיקאי איטלקי, פרופסור לאנטומיה באוניברסיטת בולוניה שבאיטליה.
במחקריו על פעילות העצבים והשרירים, הוא תיאר לראשונה את קיומם של תהליכים חשמליים באורגניזם החי, ובכך הפך גלווני לאחד ממייסדי הביופיזיקה והאלקטרופיזיולוגיה.
התגלית הראשונית שלו הייתה מקרית, כאשר ניצוץ של התפרקות חשמל סטטי במעבדתו גרם להתכווצות רגל של צפרדע מתה שהייתה מונחת בקרבת מקום. העובדה המסקרנת מבחינתו הייתה שלא מצא התאמה בין עוצמת ההתפרקות החשמלית ובין ההתכווצות של השריר, מה שגרם לו להניח שמקור החשמל הוא ברקמה הביולוגית. מכאן והלאה הוקדשו חייו להוכחת הטענה. בני עירו של גלווני כינו אותו בשם "מורה הריקודים של הצפרדעים".
ילדותו ולימודיו
לואיג'י גלווני נולד בבולוניה בשנת 1737 כבנם של דומניקו גלווני, צורף זהב במקצועו, ושל ברברה קטרינה פוסקי, אשתו הרביעית. הם לא היו בני אצולה אך הרשו לעצמם לשלוח את ילדיהם ללמוד באוניברסיטה. בהתחלה ביקש לואיג'י גלווני להיות כומר ולכן בגיל 15 נרשם למוסד חינוכי דתי, "אורטוריו דיי פאדרי פיליפיני" (Oratorio dei Padri Filippini). עמד לקבל את ההסמכה לכמורה כשהוריו שכנעו אותו להימנע מכך. בערך בשנת 1755, אחרי לימודי דקדוק ו"ספרות יפה" הוא נרשם ל"פקולטה לאמנויות" של אוניברסיטת בולוניה ובחר בלימודי פילוסופיה ואחר כך רפואה. לימודים אלה נמשכו 4 שנים והתאפיינו בהיצמדות לספרי אבות הרפואה מימי הקדם וימי הביניים - היפוקרטס, גלנוס ואבן סינא.
גלווני למד במקביל גם כירורגיה שנחשבה אז מקצוע בפני עצמו, למד את תורתה ואת יישומה. אין פרטים רבים על כך, אבל ידוע כי התוודע דרכה לניסויים בבעלי חיים. גלווני למד גם באקדמיה למדעים של המכון (ה"איסטיטוטו") של בולוניה ( או"אקדמיה בנדטינה") בקורסים לפיזיקה, כימיה ו"היסטוריה של הטבע".
הקריירה המקצועית והאקדמית
בשנת 1759 סיים גלווני את תאריו ברפואה ופילוסופיה. אחרי שב-21 ביוני 1761 הציג את עבודת הגמר שלו De Ossibus ("על העצמות") בשנת 1762 התקבל למשרה של אנטומיסט קבוע ומרצה "לשם כבוד" (ללא שכר) לכירורגיה באוניברסיטה. בו זמנית עבד ככירורג בבתי החולים של העיר וכרופא פרטי. באותה שנה הוא התחתן עם לוצ'יה גליאצי, בתו המלומדת של המורה שלו לפיזיקה, האנטומיסט הידוע דומניקו גוזמאנו גליאצי, אישיות חשובה בחוגים האקדמיים בבולוניה. גלווני עבר לגור בבית חמיו וסייע למחקריו. כשמת גליאצי בשנת 1775 התמנה גלווני לפרופסור לכירורגיה במקומו.
בתמיכת גליאצי, בשנת 1766 קיבל גלווני משרה של מרצה לאנטומיה מעשית באקדמיה למדעים של בולוניה. בתוקף תפקיד זה היה עליו לנהל נתיחת גופות (במיוחד בעונת הקרנבל השנתי שהתחולל בכל חורף באמפיתיאטרון האנטומי בפלאצו דל ארקיג'נאזיו) ולעשות שימוש בדגמי השעווה האנטומיים המפורסמים. ההצלחה בתפקיד הביאה לו קידום למשרה של מרצה בשכר ברפואה לצד חמיו.
כחבר האקדמיה החל מ-1766, התחייב גלווני להציג בישיבותיה לפחות מחקר אחד בשנה והוא עשה כן עד יום מותו. ביטאון המוסד פרסם מבחר עבודות מחקר שהוצגו בו ונשלח לכל המוסדות המדעיים והאקדמיות ברחבי העולם. קצב הפרסום היה איטי למדי ולעיתים התנהלו דיונים על בחירת הנושאים המועדפים לפרסום. אחד הדיונים, שבהם השתתף האנטומיסט אנטוניו סקרפה, גרם לגלווני לוותר על שטח המחקר שעניין אותו במשך ארבע שנים רצופות - דהינו, על חוש השמיעה של הצפורים, בעלי החיים והאדם. גלווני דיווח בדיונים לאקדמיה על תגליותיו בתחום זה אך לא הספיק לפרסמן. לעומת זאת היו חשדות כי סקרפה שנכח בהרצאותיו, ניכס לעצמו כמה מהתגליות של גלווני מבלי להזכיר את שמו.
מעמדו של גלווני הוכר בשנת 1771 על ידי בחירתו לקולגיום הרופאים בבולוניה וב-1772 נבחר לנשיא האקדמיה למדעים של בולוניה. באותה תקופה העניין שלו בסוגיית תנועת השרירים בא לידי ביטוי במחקר על "האיריטביליות לפי האלר". אחרי מותו של גליאצי בשנת 1775 גלווני התמנה במקומו לפרופסור לאנטומיה מעשית באקדמיה. הוא המשיך לעסוק בנתיחות ובמחקרים על הלב ועל העצבים של בעלי חיים.
בשנת 1782 עבר ללמד, במסגרת האקדמיה, את מקצוע המיילדות, לא רק לסטודנטים לרפואה אלא גם ליולדות. החל משנת 1779 הוא הצטרף לאגף הלא נזירי של מסדר הפרנציסקנים - Terz'Ordine Francescano.
עקרונותיו הפוליטיים והדתיים הניעו אותו, בשנת 1797, בדומה לעוד מספר פרופסורים, שלא להישבע אמונים לחוקת רפובליקה הציסאלפינית שהקים נפוליאון בונפרטה באיטליה הכבושה. מעשה אמיץ זה גרם להרחקתו מכל המשרות האקדמיות והציבוריות שהחזיק ולאיבוד כל אמצעי הפרנסה. עם זאת שמו נרשם עדיין בפנקס הפרופסורים ה"אמריטי" אך כנראה הוא לא ידע על כך ולא נהנה מכך. מדוכא ומרושש, חזר לגור בבית הוריו שהשתייך לאחד מאחיו, והלך שם לעולמו ב-4 בדצמבר 1798. הובא לקבורה במנזר קורפוס דומיני לצד קבר אשתו לוצ'יה.
ב-24 במאי 1802 התכנסה האקדמיה למדעים של בולוניה באספה והוקירה את זכרו.
גלווני נגד וולטה
אלסנדרו וולטה, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת פאביה, היה בין הראשונים שניסו לחזור ולבדוק את הניסויים של גלווני. בתחילה הוא אימץ את הרעיון הבסיסי לפיו מקור ההתפרקות החשמלית היה ברקמה, אבל במהרה החל להטיל ספק במסקנות אלו. במקומן, הוא האמין שמקור התכווצות השריר היה בגירוי על ידי המתכת בה השתמש גלווני ליצור מגע בין סיבי העצב והשריר. הוא טען שמדובר בתופעה פיזיקלית הנגרמת על ידי שפשוף עור הצפרדע והמגע עם המתכת.
הניסויים של וולטה הוליכו אותו לפיתוח המודל הראשון של הסוללה, שהיה בנוי מערימה של זוג מתכות ונוזל אלקטרוליטי ביניהן (ה'ערימה הוולטאית'). לאורך השנים המשיך וולטה לשלול את הרעיון של 'חשמל ביולוגי', בעודו מדגים את השימוש בסוללה שהמציא לפני קהלים מכובדים. גלווני נאבק על צדקת רעיונו, כאשר הוא מנסה לבודד את התכווצות השריר מכל מגע עם מתכת. למעשה הוכיח גלווני שאינו זקוק למקור חשמלי חיצוני או מגע עם מתכת כדי להביא להתכווצות של השריר, אבל ההכרה הגיעה במידה רבה לאחר מותו.
הנצחה
- ביתו של גלווני נשמר במרכז העיר בולוניה
- בככר שנקראה על שמו בבולוניה, הוקם פסל של המדען מול בניין הארקיג'נאזיו, מושבה הישן של אוניברסיטת בולוניה.
הפסל, עשוי שיש, מראה את גלווני בעת אחד ניסוייו בצפרדעים.
- בית הספר התיכון המפורסם שהוקם בבולוניה בשנת 1860 נקרא על שמו (Liceo Ginnasio Luigi Galvani)
- שמו נשמר במונחים הקשורים במישרין או בעקיפין לתגליתו הראשונית: תא גלווני, גלוונומטר, פוטנציאל גלווני, טיפול בזרמים גלוונים (גלוונותרפיה), קורוזיה גלוונית, גלוון.
- מכתש על הירח נקרא על שמו
- האגודה האיטלקית לכימיה מעניקה את פרס גלווני למחקרים בתחום האלקטרוכימיה.
ראו גם
- גלוונומטר - מכשיר המשמש למדידת זרם חשמלי הקרוי על שם לואיג'י גלווני
- גלוון - תהליך כימי לציפוי ברזל או פלדה באבץ חמצני, להגנה מפני חלודה
לקריאה נוספת
- Bernabeo, Raffaele (a cura di). Luigi Galvani (1798-1998): fra biologia e medicina. Cooperativa Libraria Universitaria Editrice Bologna, 1999. מסת"ב 8849112416
- McComas, Alan J. Galvani's spark: the story of the nerve impulse. Oxford University Press, 2011. מסת"ב 0199751757
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לואיג'י גלווני |
- לואיג'י גלווני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לואיג'י גלווני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לואיג'י גלווני37454230Q1589