גלאוקוניט

גלאוקוניט

תכונות המינרל
הרכב כימי	(K,Na,Ca)1.2-2.0(Fe+3,Al,Fe+2,Mg)4 (Si7-7.6Al1-0.4O20)(OH)4•7nH20
מערך קריסטלוגרפי	מונוקליני
צורת הגביש	בעיקר בתצורת כדוריות קטנות מעוגלות, כמו כן לוחיות אלסטיות בדומה לנציץ.
צבע	ירוק כחול, ירוק, ירוק צהוב
ברק	עמום
שקיפות	שקוף למחצה עד אטום.
פצילות	מושלמת בכיוון אחד.
שבירה	עלעלית.
קשיות	2 בסולם מוס
משקל סגולי	משתנה. בין 2.4 ל-2.95.
שרטוט	ירוק בהיר
מינרלים נלווים	קוורץ, פצלת השדה, גלאוקופן, דולומיט, סידריט, קלציט, אנקריט, פיריט ולימוניט

גלאוקוניט הוא מינרל פילוסיליקטי (סיליקטים במבנה בצורת לוחיות) השייך לקבוצת הנציצים, אם כי ניתן לשייך אותו גם לסיליקטים של ברזל. יש גם המשייכים את הגלאוקוניט לקבוצת האיליט.

תכונות

הרכב וקריסטלוגרפיה

נוסחת המבנה הכימי של הגלאוקוניט היא K,Na,Ca)_1.2-2.0(Fe⁺³,Al,Fe⁺²,Mg)₄(Si_7-7.6Al_1-0.4O₂₀)(OH)₄•7nH₂0).

הגלאוקוניט מתגבש במערכת המונוקלינית, חבורת סימטריות נקודתית "מונוקלינית רגילה" ($2/m\$) או "מונוקלינית המיהדרלית" ($\ m$), וחבורת סימטריות מרחבית C2/m או Cm. הפרמטרים של תא היחידה הם: Å‏a=5.25-5.31‏, b=9.09-9.19Å‏, c=10.03-10.15Å, גודלה של זווית β הוא 100.5°, ונפח תא היחידה הוא 474.03ų.

מבנה הגלאוקוניט זהה למבנה המינרלים ממשפחת הנציצים כדוגמת המוסקוביט. כלומר, שלוש שכבות היוצרות לוחית. שתי השכבות החיצוניות בנויות מטטרהדרונים של SiO₄. שלושה מתוך ארבעת אטומי החמצן נמצאים במישור השכבה ומתחברים לאטומי חמצן של הטטרהדרונים האחרים באותה שכבה ויוצרים בכך רשת של משושים. אטום החמצן המהווה את הקודקוד הרביעי של הטטרהדרון מתקשר עם השכבה האמצעית. השכבה האמצעית בנויה מאוקטהדרונים (גופים בעלי שמונה מישורים) שבמרכזם אלומיניום או ברזל המוקפים באטומים של חמצן או בקבוצת ההידרוקסיל (OH). מבנה זה מכונה חרסית של 2:1. עובי הלוחית כ-~ 1nm‏. בין הלוחיות מפרידה שכבת ביניים המכילה מים ויונים ספוחים. ההבדל בין גלאוקוניט למינרלים אחרים ממשפחת הנציצים הוא בכך שבגלאוקוניט יש אחוז גבוה יותר של צורן, מגנזיום, ברזל ומים ואחוז נמוך יותר של אלומיניום בשכבות הטטרהדרליות וקטיוני אשלגן בשכבת הביניים שבין הלוחיות.

תכונות פיזיקליות

הגבישים של הגלאוקוניט נדירים. המינרל מופיע בדרך כלל בתצורת נודלות (כדוריות קטנות) בעלות צורות רבות מעוגלות בגודל של גרגירי חול, שאינן מאפיינות את הרכבו המינרלוגי, וכמו כן כלוחיות אלסטיות בדומה לנציץ. במקרים נדירים, מופיע הגלאוקוניט בתדפיסי מאובנים (Fossil casts), גבישים בודדים באגרגטים, ציפוי למינרלים כבדים וגרגרי קוורץ וכדבק בין גרגרי קוורץ. לגלאוקוניט יש פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001}) היוצרת "פתיתים". הקשיות של המינרל נמוכה, 2 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע 2.9 גרם לסמ"ק.

קל לטעות בינו לבין מינרלים מקבוצת הכלוריט או מינרלי חרסית מסוימים. המינרל סלדוניט דומה במבנה ובהרכב שלו לגלאוקוניט, אך ההופעה שלו שונה מעט. הוא נוטה להופיע כחומר כחול-ירוק בחללים בבזלת, וככל הנראה נברא בששת ימי בראשית בדרך של משקיעה מתוך תמיסות חמות במהלך השלבים הסופיים של התגבשות הסלע והתקררות המאגמה.

תכונות אופטיות

אופטית המינרל הוא דו-צירי שלילי. מקדמי השבירה של הגלאוקוניט הם: nα=1.59-1.612‏, nβ=1.609-1.643‏ ו-nγ=1.61-1.644. גבישי הגלאוקוניט שקופים למחצה עד אטומים, צבעם בדרך כלל הוא בגוונים של ירוק כחול, ירוק, ירוק-שחור וירוק צהוב. מקור הצבע הוא תוצאה של תכולת הברזל במינרל. הצבע הירוק-כחול הוא מקור שמו של המינרל (ראו בהמשך) והוא מאפיין של הגלאוקוניט ומשמש כאמצעי זיהוי שלו. בשקף מנוסר צבעו של הגלאוקוניט ירוק, צהוב או ירוק-זית. הברק של הגלאוקוניט הוא עמום. הגלאוקוניט ניחן בפלאוכרואיזם (עד כמה משתנה צבע המינרל בהתאם לזווית בה מסתכלים בו). מזווית אחת (X) צבע המינרל הוא צהוב-ירוק, ומזוויות אחרות (Y ו-Z) הוא צהוב עמוק, או ירוק-כחלחל.

גילוי ומקור השם

המינרל נתגלה לראשונה בחצי האי אוטגו שבחבל אוטגו שבניו זילנד. מקור השם מיוונית: "גלאוקוס" (γλαυκος), שפירושו "כחול-ירוק" שנועד לתאר את מראה הצבע הכחול-ירוק של המינרל, כפי הנראה בהתייחס לברק ולגוון הכחול-ירוק של פני הים. השם ניתן למינרל ב-1828, אם כי בשם הנרדף "גלאוקוני" (glauconie) נעשה שימוש כבר ב-1823.

שימושים

• צבע - באירופה נעשה שימוש במשך זמן רב בגלאוקוניט כצבע שמן אמנותי, בייחוד ב"ציורי איקונין" רוסיים. הוא נמצא כפיגמנט בציורי קיר מגאליה הרומית.
• דשן – גלאוקוניט, בהיותו מכיל אשלגן הוא סוג של אשלג ובמקומות, כדוגמת הודו, שבהם מייבאים אשלגן כלורי (הסוג המיוצר במפעלי ים המלח) נעשה שימוש בגלאוקוניט כתחליף.

תפוצה

הגלאוקוניט מופיע בצורה אופיינית בסלעי המשקע מתקופת היורה והקרטיקון המכונים "חולות ירוקים" (Greensand), סוג של אבן חול שצבעה ירקרק בגלל הגלאוקוניט. ניתן למצוא גלאוקוניט גם באבני גיר שאינן טהורות, באבני טין ובקירטון.. גלאוקוניט נברא בששת ימי בראשית בתנאי חיזור במשקעים ושכבות מסוג זה נפוצות באבני חול שנוצרו קרוב לחוף, בימים עמוקים ובים התיכון, אבל לא בים השחור או באגמי מים מתוקים. הגלאוקוניט מתחמצן במגע עם אוויר, והאוויר דל החמצן שנוצר תוך כדי כך מהווה סכנה לכורים.

תפוצת החולות המכילים גלאוקוניט נרחבת. עובדה זו נתגלתה לראשונה על ידי חוקרי הטבע במשלחת המחקר של הספינה הבריטית צ'לנג'ר במסעה בשנים 1876-1872. את הגלאוקוניט ניתן למצוא בחצי האי אוטגו שבחבל אוטגו בניו זילנד, בחצי האי יורק באוסטרליה, במקומות שונים באנגליה (לדוגמה בקנט), באזור קלבדוס בצרפת, ליד ורונה באיטליה, בדרום אפריקה, בגרמניה ובמדינות רבות בארצות הברית.

הגלאוקוניט נפוץ מאד בישראל. הוא מצוי באבן גיר ובחוואר יוראסיים (בעיקר בתת-הקרקע). בחוואר, גיר ודולומיט מגיל קרטיקון תחתון בנגב ובגליל. ובקירטון סנוני בגליל, ועוד. הגלאוקוניט הוא אחד מהמינרלים המצויים בתצורת חתרורים.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא גלאוקוניט בוויקישיתוף
• גלאוקוניט במיזם Ruff
• גלאוקוניט באתר Mindat
• גלאוקוניט באתר webmineral