גיטרה אקוסטית

גיטרה אקוסטית היא כלי נגינה שהומצא ופותח באמריקה בתחילת המאה ה-20. המאפיין המבדיל גיטרה זו מסוגי גיטרה אחרים הוא שימוש במיתרים עשויים מתכת, בניגוד למיתרי מעיים או ניילון, הנהוגים בגיטרה הקלאסית ובכלי מיתר רבים אחרים. חברת מרטין הייתה מחלוצי מפתחי הגיטרה הזו, והביאה אותה לפופולריות לה היא זוכה כיום.

שם וסיווג

המונח "גיטרה אקוסטית" מבלבל משום שגם הגיטרה הקלאסית וגיטרות מסורתיות אחרות הן בעלות צליל מוגבר אקוסטית, כלומר באמצעות תיבת תהודה ולא באופן חשמלי. אך בעולם השתרש השימוש במונח "גיטרה אקוסטית" (Acoustic guitar) כמקביל למונח האמריקני "גיטרה בעלת מיתרי פלדה" (steel string guitar), וכניגוד לגיטרה הקלאסית (Classical guitar) אשר מכונה לעיתים בארצות הברית "גיטרה בעלת מיתרי נילון" (nylon string guitar). גם המונחים האמריקנים עלולים לבלבל משום שמיתרי מתכת של גיטרות אקוסטיות אינם עשויים בהכרח מפלדה בלבד, וגם המיתרים הנמוכים של גיטרות קלאסיות מצופים לרוב מתכת. למעשה ההבדל החשוב ביותר אשר מגדיר את שני סוגי הגיטרות הוא במתח המיתרים, אשר ב"גיטרה אקוסטית" הוא בערך כפול ממתח המיתרים בגיטרה הקלאסית. מהבדל זה נגזרים ההבדלים בצליל האופייני, במבנה הגיטרה ובסגנון הנגינה.

בנוסף נפוצות כיום בשוק גיטרות "אקוסטיות" וקלאסיות אשר מצוידות גם בהגברה חשמלית, ובכך מאפשרות לנגן לבחור באיזה אופן להגביר את הצליל. הן מכונות לעיתים "אקוסטיות מוגברות" ו"קלאסיות מוגברות" או במינוח האמריקני "אקוסטיות-חשמליות" (acoustic-electric).

צליל הגיטרה

הגיטרה האקוסטית נפוצה בעיקר בקרב נגני מוזיקה מערבית-מודרנית, כגון רוק, פולק, בלוז, קאנטרי וסווינג. השימוש במיתרי מתכת ובתיבת תהודה גדולה יותר מפיק צליל בהיר וחזק, שמאפשר מרחבים מוזיקליים חדשים. במהלך השנים פותחו סוגים שונים של גיטרות אקוסטיות, בין השאר בניסיון ליצור צליל שונה וייחודי שיוכל להשמע יחד עם שאר הלהקה ככלי מרכזי, ולא ייבלע ברקע.

היסטוריה

במשך הזמן הומצאו עיצובים חדשים ושונים, וכך נוצר מגוון סוגים של גיטרות אקוסטיות. כל חברה פיתחה עיצוב ייחודי, כשהנפוצים שבהם הם ה- Dreadnought וה-Orchestra Model של מרטין, ה-Jumbo של גיבסון וגיטרות העץ הקמור (Arch Top), גם הן של חברת גיבסון. בסוף שנות השבעים פיתחה חברת Ovation דגמי גיטרה מחומרים מרוכבים הלקוחים מתעשיית התעופה במקום עץ והציגה עיצוב מיוחד הכולל בטן מעוגלת ומספר פתחי תהודה קטנים במקום פתח תהודה מרכזי יחיד.

סוגי הגיטרה

כיום קיימות גיטרות אקוסטיות-מוגברות המאפשרות הגברה חשמלית של הצליל המופק תוך שימוש בפיקאפ, בדומה לגיטרות חשמליות. גיטרות אלה מתפקדות כגיטרות אקוסטיות לכל דבר כשאינן מחוברות למגבר. כמו כן קיימות גיטרות אקוסטיות עם מיתרים כפולים, כלומר שישה זוגות מיתרים - סה"כ 12 מיתרים, ומכאן שמה - twelve string guitar. כאשר כל מיתר מוכפל, הגיטרה מעניקה צליל עשיר במיוחד, בדומה למנדולינה או בוזוקי.

סגנונות נגינה אופייניים

עד סוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים הייתה הגיטרה האקוסטית בעיקר כלי ליווי במוזיקה הפופולרית, ומספר קטן של מוזיקאים אמריקאים מתחום הבלוז החלו לשלב בשיריהם גם נגינה של קטעי סולו. הבולטים ביניהם היו רוברט ג'ונסון (Robert Johnson) וביג ביל ברונזי (Big Bill Broonzy) שהניחו את היסודות לנגינת קטעי סולו בגיטרה אקוסטית.

בשנות השישים החלו מוזיקאים אמריקאים (לבנים) מתחום הקאנטרי לפתח סגנונות נגינת קטעי סולו על גיטרה אקוסטית תוך אימוץ טכניקות נגינה של בנג'ו, וכך התפתחו מספר טכניקות נגינה ייחודיות לגיטרה אקוסטית כשהבולטת בהן היא פינגר סטייל (Finger Style) - פריטה בעזרת האצבעות (נקרא בעבר גם Finger Picking) שפותחה על ידי מרל טראוויס (Merle Travis) ושוכללה על ידי גיטריסטים כמו דוק ווטסון (Doc Watson) וג'ון פאהי (John Fahey).

סגנונות המוזיקה בהם נעשה שימוש בטכניקת נגינה זו בקטעי סולו עדיין היו סביב הקאנטרי והבלוז אך החל משנות השבעים גיטריסטים כמו ליאו קוטקה (Leo Kottke) האמריקאי ששכלל את הסגנון לגיטרה אקוסטית בת 12 מיתרים ומרסל דאדי הצרפתי (ממוצא יהודי) ששילב בנגינתו אלמנטים של פולק אירופאי ומוזיקה קלאסית - הפכו את הגיטרה האקוסטית לכלי סולו מתוחכם ומאתגר לא פחות מגיטרה קלאסית.

מרסל דאדי גם פרץ את הדרך למוזיקאים רבים מחוץ לארצות הברית ואכן כיום בין הגיטריסטים המובילים בנגינת סולו על גיטרה אקוסטית בולטים לורנס ג'ובר (Laurence Juber) הבריטי וטומי עמנואל (Tommy Emmanuel) האוסטרלי.

מבנה, הרכב וחומרים

תיבת התהודה

מיתרי הגיטרה מחוברים בקצהם האחד ללוח ה"חזית" (באנגלית top) של תיבת התהודה ומעבירים אליו את תנודות הפריטה. תנודות החזית הן שיוצרות את צליל הגיטרה האקוסטית, ולכן החזית היא החלק החשוב ביותר בגיטרה ונקראת לעיתים גם "לוח התהודה" (באנגלית soundboard). תפקיד התחתית והצדדים של תיבת התהודה הוא בעיקר להחזיר את תנודות האוויר בתוך התיבה אל לוח התהודה, ולכן הן לרוב בנויות באופן שונה ומעץ שונה. במרכז לוח התהודה יש לרוב פתח תהודה עגול שתפקידו להקרין את תנודות האוויר בתוך הגיטרה לכיוון המאזין. עם זאת קיימים גם עיצובים של שני פתחי תהודה בצורת האות f בדומה לפתחי התהודה של כינור, וכיום אף מגוון עיצובים חדשניים של פתח או מספר פתחים בצורות שונות, סימטרים או אסימטריים, שמטרתם גם אסתטית וגם השגת איכויות צליל שונות, למשל הדגשת צלילים נמוכים יותר או גבוהים יותר.

כדי להשיג צליל רם וצלול יותר, לוח התהודה צריך להיות דק וקל ככל האפשר, בדומה לעור של תוף. אך מצד שני הלוח חייב לעמוד במתח תמידי של כמה עשרות קילוגרם שמפעילים עליו המיתרים, ולכן עליו להיות קשיח וחזק יחסית לעוביו. מסיבה זו הלוח מחוזק מצידו הפנימי בתמוכות, אשר התצורה המיוחדת שלהן אופיינית לכל יצרן ובונה גיטרות, ומכתיבה במידה רבה את איכות הצליל של גיטרות טובות במיוחד. מבנה דומה קיים גם בגיטרות קלאסיות, אך חשיבותו רבה יותר בגיטרות האקוסטיות הנדרשות לעמוד במתח מיתרים כפול כמעט.

בגיטרות זולות למתחילים תיבת התהודה עשויה לרוב מעץ לבוד על מנת לחסוך בעלות. אך בגיטרות איכותיות, צליל טוב מושג על ידי בניית לוח התהודה, לכל הפחות, מעץ "מלא" (solid), כלומר מגולף מחתיכת עץ יחידה. בפועל, לוח תהודה מלא בנוי למעשה משני חצאים המגולפים לרוב מפרוסות עץ סמוכות, ומחוברים בתפר לאורך הגיטרה כך שנוצר דגם עץ סימטרי. בגיטרות טובות ויוקרתיות אף יותר, לא רק לוח התהודה אלא גם שאר חלקי תיבת התהודה בדרך-כלל עשויים עץ מלא. העץ הנפוץ ביותר כיום לייצור לוח התהודה של גיטרות אקוסטיות הוא אשוחית סיטקה.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: גיטרה
ערך מילוני בוויקימילון: גיטרה אקוסטית
ציטוטים בוויקיציטוט: גיטרה
ספר לימוד בוויקיספר: למד לנגן על גיטרה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גיטרה