גטו דרוהוביץ'
 | |
| לוח הנצחה בבית הגטו של הסופר והאמן הפולני ברונו שולץ | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו, למאסר, רעב, ירי המוני, גירושים למחנה ההשמדה בלזץ' |
| מדינה | פולין |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | יוני 1941 |
| תאריך סגירה | נובמבר 1942 |
| אוכלוסייה | |
| השתייכות האסירים | יהודים רומנים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 10,000 יהודים |
גטו דרוהוביץ' (באוקראינית: Дрогобицьке гето) היה גטו נאצי בעיר דרוהוביץ' שבמערב אוקראינה במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה. הגטו חוסל בעיקר בין פברואר לנובמבר 1942, אז גורשו רוב היהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ.
רקע
דרוהוביץ' בין שתי מלחמות העולם
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הייתה דרוהוביץ' עיר פרובינציאלית במחוז לבוב של הרפובליקה הפולנית השנייה בעלת 80,000 תושבים,[1] דרוהוביץ' הייתה בעלת שטח של 1,499 קמ"ר (579 מ"ר) ואוכלוסייתה מנתה כ-194,400 תושבים. דרוהוביץ' השתייכה למחוז לבוב שבדרום-מזרח קרסי, עם אוכלוסייה יהודית נכבדת; מעבר לזה של האוכלוסייה האוקראינית והפולנית באזורים.
העיר במלחמת העולם השנייה
לאחר הפלישה הגרמנית-סובייטית לפולין ב-1939, חולקה פולין בין המלחמות בספטמבר 1939 בין גרמניה הנאצית לברית המועצות. העיירה סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. דרוהוביץ' הפכה למרכז של מחוז דרוהוביץ'. באותה התקופה, התרחשו גירושים המוניים של גברים, נשים וילדים לסיביר.[1]
היסטוריה
לפני הקמת הגטו
הגרמנים כבשו את דרוהוביץ' באמצע ספטמבר 1939, ועד 22 בספטמבר, כשהעבירו את השלטון בעיר לידי הסובייטים בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב, סבלו יהודי העיר מהתנכלויות קשות מצד האוקראינים. בימי השלטון הסובייטי אף הולאמו מפעלי התעשייה בעיר, ויהודים בעלי הון ופעילים פוליטיים נאסרו וכמה מהם אף הוגלו לתוך ברית המועצות.
הגרמנים שבו וכבשו את דרוהוביץ' לאחר שנתיים ב-30 ביוני 1941, ויום למחרת החל בה פוגרום קשה. בשלושת ימי הפוגרום רצחו אוקראינים ופולנים, תושבי העיר וגם כפריים מהסביבה, עשרות יהודים (על-פי מקורות אחרים – אף כמה מאות), בסיוע פעיל של החיילים הגרמנים. ב-22 ביולי רצחו שוטרים גרמנים בפיקודו של הנס בלוק עוד כ-20 יהודים.
הגרמנים הטילו על יהודי דרוהוביץ' הגבלות תנועה קשות, ומשפחות רבות אולצו למסור את בתיהן לקצינים גרמנים. ביולי 1941 הוקם בעיר יודנראט בהנהגת אברהם רוזנבלט, וזמן קצר לאחר מכן, הוקם גם שירות סדר יהודי והוטל עליו לגייס יהודים לעבודת כפייה. נוסף על כך החלו הגרמנים לחטוף צעירים יהודים למחנות העבודה, ועל יהודי העיר הוטלו "קונטריבוציות" של סכומי כסף גבוהים.[2]
לאחר הקמת הגטו
יהודי דרוהוביץ' סבלו מרעב כמעט מראשית ימי הכיבוש הגרמני. עד סוף 1941 הגיע מספר הנספים היהודים לכ-600. בשלהי אותה שנה החל ריכוזם של יהודי דרוהוביץ' בגטו דרוהוביץ'. בעיר פעל סניף של ארגון הסיוע היהודי יס"ס בראשות ליאון טננבוים, ראש הקהילה לפני המלחמה.
לאחר סלקציה גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ כ-1,000 יהודים חולים, קשישים ואחרים, שהוגדרו "א-סוציאליים". גירוש זה, שבתוך ימים אחדים הבינו יהודי העיר את משמעותו, האיץ את יזמתו של היודנרט להקים בדרוהוביץ' באביב 1942 סדנאות ובתי מלאכה כגון נגריות, מתפרות ובתי מלאכה לייצור סלים. בסדנאות אלו הועסקו מאות יהודים, אך בקיץ 1942 החלו הגרמנים לפעול לצמצום מספר העובדים בהן. במקביל הועסקו יהודים רבים במפעלים הקשורים לתעשיית הנפט ובייצור חיוני למשק המלחמה הגרמני.
גטו דרוהוביץ' חוסל בהדרגה באקציה שנמשכה מ-21 במאי 1943 ועד 10 ביוני 1943. הגרמנים סרקו בשיטתיות את הבתים בגטו, ולקראת סופה של האקציה, ב-6 ביוני 1943, הוציאו להורג גם 28 שוטרים יהודים. בעקבות חיסול הגטו החל גם חיסול מחנות העבודה בעיר והסתיים באפריל 1944.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Strona główna | Polacy na Wschodzie, polacynawschodzie.pl (בפולנית)
- ^ 2.0 2.1 דרוהוביץ' (Drohobycz), באתר יד ושם
33266767גטו דרוהוביץ'