גאורגי פופוב
 | |
| לידה |
פלובדיב, נסיכות בולגריה  |
|---|---|
| פטירה |
סופיה, הרפובליקה העממית של בולגריה |
| השתייכות |
צבא ממלכת בולגריה |
| תקופת הפעילות | 1907–1941, 1944 – 1946 |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הארמייה השלישית של צבא בולגריה ראש המטה הכללי של צבא בולגריה המושל הכללי של חבל דרום דוברוג'ה | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת הבלקן הראשונה, מלחמת הבלקן השנייה, החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| צלב הברזל דרגה שנייה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| נציג בולגריה לוועדת הפיקוח של בעלות הברית (1944 - 1946) | |
גאורגי ניקולוב פּוֹפּוֹב (בבולגרית: Георги Николов Попов; 5 בנובמבר 1887, פלובדיב, נסיכות בולגריה – 10 באוקטובר 1953, סופיה, הרפובליקה העממית של בולגריה) היה גנרל בולגרי, מפקד הארמייה השלישית ומושל חבל דרום דוברוג'ה שלאחר הסכם קראיובה. פופוב נודע בניסיונו הכושל לגרש את יהודי דרום דוברוג'ה לרומניה.
ביוגרפיה
פופוב נולד בפלובדיב. ב-1907 סיים את האקדמיה הצבאית בסופיה, הועלה לדרגת לוטננט והוצב בגדוד ארטילריה. בין 1908 ל-1912 למד באקדמיית המטה הכללי של צבא האימפריה הרוסית בסנקט פטרבורג. בהמשך, לחם פופוב במלחמת הבלקן הראשונה והשנייה.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה לחם פופוב במערכה על סרביה כמפקד סוללת תותחים ובהמשך הוצב בחזית המקדונית והועלה לדרגת מאיור. פופוב שהיה מקורבו של הגנרל איוון לוקוב, מונה על ידו לחבר בצוות המשא ומתן הבולגרי לגיבוש שביתת הנשק של סלוניקי ובהמשך נמנה עם חברי המשלחת הצבאית לוועידת השלום בפריז במסגרתה נחתם חוזה ניי. ב-1928 הועלה לדרגת קולונל וב-13 באפריל 1935 הועלה לדרגת גנרל מאיור ומונה לראש המטה הכללי של צבא בולגריה.
ב-11 בספטמבר 1940 לאחר חתימת הסכם קראיובה מונה פופוב למושל דרום דוברוג'ה. במקביל פיקד פופוב על הארמייה השלישית של צבא בולגריה. ב-6 באוגוסט 1941 הועלה פופוב לדרגת גנרל, אך ב-11 באוגוסט הועבר מתפקידו ושוחרר מהצבא. ב-1944, לאחר הפיכת חזית המולדת בבולגריה הוחזר פופוב לשירות פעיל ומונה לנציג הצבא הבולגרי לוועדת הפיקוח של בעלות הברית. ב-1946 סיים גאורגי פופוב את תפקידו והשתחרר מהצבא. הוא הלך לעולמו בסופיה ב-1953 והוא בן 66 שנים.
פופוב ויהודי דרום דוברוג'ה
עם מינויו למושל חבל דרום דוברוג'ה פרסם פופוב צו גירוש ליהודי החבל מבולגריה לרומניה ונערכו הכנות ליישמו. במועד זה התגוררו בחבל כ-1,000 יהודים לכל היותר.[1][2] ראשי הקהילות בחבל פנו בבהילות לקונסיסטוריה היהודית של בולגריה בבקשה לסייע בביטול הגירוש. ראשי הקונסיסטוריה הסתייעו בקולונל בדימוס אברהם תג'ר ופנו לנציגי ארגון המיעוט הבולגרי בדוברוג'ה עימם ניהלו קשרים ענפים במסגרת הפעילות בקונגרס הבינלאומי למיעוטים לאומיים(אנ'). בתקופת פעילותו של הקונגרס תמך אברהם תג'ר לא אחת בזכויות התושבים ממוצא בולגרי בדרום דוברוג'ה ועקב כך זכה לאהדה בחוגי הממשל הבולגרי. נציגי ארגון התושבים הבולגרים בדרום דוברוג'ה פנו לממשל הבולגרי ולגנרל פופוב בבקשה לבטל את גירוש היהודים והוא בוטל.[3][4]
הערות שוליים
- ^ צבי קרן, הקהילה היהודית בדובריץ', באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה.
- ^ הקהילה היהודית בסיליסטרה, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה. (מרבית יהודי החבל התגוררו בדובריץ' וסיליסטרה. משפחות מעטות מתועדות גם בבלצ'יק)
- ^ חיים קשלס, היהודים במשטר הפאשיסטי - רדיפות ראשונות, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 769-774.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, 1969, עמוד 24.
24692655גאורגי פופוב