ג'יימס דונובן
ג'יימס בריט דונובן (באנגלית: James Britt Donovan; 29 בפברואר 1916 - 19 בינואר 1970)[1] היה עו"ד אמריקאי ומתווך פוליטי. ידוע בעיקר בזכות ניהול המשא ומתן בשנת 1962, במסגרתו הוחזר לארצות הברית טייס מטוס הריגול פרנסיס גארי פאוורס בתמורה למרגל הרוסי רודולף אבל.
קורות חייו
דונובן נולד ב-29 בפברואר 1916 ברובע הברונקס בניו יורק למשפחה ממוצא אירי. בנם של הרייט אוקונור, מורה לפסנתר וג'ון דונובן אשר עסק כמנתח. אחיו, ג'ון דונובן הבן היה סנאטור במדינת ניו יורק.
בצעירותו למד בבית ספר התיכון הקתולי "All hallows" בניו יורק.
בין השנים 1937-1933, למד באוניברסיטת פורדהאם בניו יורק, שבסיומן קיבל תואר ראשון (B.A) באנגלית. על אף רצונו לעסוק בעיתונאות, החליט ללמוד משפטים וזאת לאחר מסכת שכנועים מצד אביו.
בשנת 1937, החל את לימודי המשפטים לתואר ראשון באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1940 השלים את לימודיו וקיבל את התואר. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד כעו"ד במשרד פרטי.
בשנת 1942 הוא שירת כקצין בחיל הים האמריקאי במשרד למחקר ופיתוח מדעי (OSRD), אשר תפקידו היה לתאם פיתוח מחקרים מדעיים לשימושים צבאיים, במהלך מלחמת העולם השנייה.
בין השנים 1945-1943 הוא כיהן כעורך הדין הראשי של המשרד לשירותים אסטרטגיים, ארגון הביון, המודיעין הצבאי והמבצעים המיוחדים של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה שממנו הוקם ה-CIA לאחר המלחמה.
בשנת 1945 הפך לעוזרו של השופט רוברט ה. ג'קסון, אשר כיהן כתובע ראשי במשפטי נירנברג שנערכו בגרמניה. כחלק מתפקידו כאחראי על הראיות הוויזואליות במשפט, סייע בהפקת הסרט הדוקומנטרי "התוכנית הנאצית" (The Nazi Plan), אשר כלל קטעי תעמולה נאצים שהוחרמו לאחר המלחמה שהוצגו כראיות במהלך המשפט (כחלק מהסרט).
בשנת 1950, הפך דונובן לשותף במשרד עורכי דין בניו יורק בשם ווטרס-דונובן.
פרשת המרגל הרוסי
בשנת 1957, נעצר רודולף אבל (שמו האמיתי הוא ויליאם פישר), קצין מודיעין רוסי בעל אזרחות בריטית בחשד לאיסוף מודיעין ולריגול לטובת ברית המועצות. בהמשך הוגש כנגדו כתב אישום באשמת ריגול.
לאחר מספר ניסיונות כושלים של לשכת עורכי הדין ברובע ברוקלין למצוא לאבל עורך דין אשר יסכים לייצגו במהלך המשפט, הוחלט לפנות לדונובן, בין היתר בשל ניסיונו הרב בבתי משפט כמו גם תקופתו במשרד לעניינים אסטרטגיים וכעוזר במהלך משפטי נירנברג.
על אף העובדה כי בית המשפט הרשיע את אבל, זכה דונובן להצלחה כאשר הצליח לשכנע את השופטים לגזור עליו עונש מאסר (ולא עונש מוות). דונובן הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, במסגרתו טען כי ראיות שהושגו על ידי ה-FBI ואשר הובילו להרשעתו של אבל, הושגו באמצעים פסולים ובניגוד לתיקון הרביעי לחוקה, לפיו לכל אדם יש זכות לפרטיות בגופו וברכושו ועל כן חיפוש בהם חייב להיעשות רק על סמך מידע מבוסס.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של דונובן בהצבעה דחוקה (5 מול 4), אך נשיא בית המשפט השופט ארל וורן שיבח את דונובן על בחירתו לקחת את התיק ולייצג את אבל.
בין השנים 1963-1961, כיהן דונובן כסגן נשיא משרד החינוך בעיר ניו יורק. בשנת 1963 התמנה לנשיא המשרד, תפקיד אותו מילא במשך שנתיים.
פרשת מטוס הריגול U-2
במאי 1960, הופל מעל שמי ברית המועצות מטוס אמריקאי מסוג לוקהיד U-2, בעת איסוף מודיעין. טייס המטוס, פרנסיס גארי פאוורס נתפס על ידי חבורת כפריים רוסיים שהסגירו אותו לשלטונות. לאחר שנשפט והואשם בריגול, נדון פאוורס ל-10 שנות מאסר.
ההחלפה על גשר גליניקה
ב-1962 מונה דונובן להיות המתווך הראשי במשאו ומתן שניהל, יחד עם סוכן ה-CIA מילן מיסקובסקי לשחרור פאוורס. ב-10 בפברואר, התבצעה החלפתם של פאוורס ואבל בגשר גליניקה, אשר היווה באותה עת נקודת גבול בין האזור האמריקאי (המערבי) לבין האזור הסובייטי (המזרחי) בעיר ברלין. באותו זמן, שוחרר בצ'ק פוינט צ'ארלי סטודנט לכלכלה בשם פרדריק פריור מהאוניברסיטה החופשית של ברלין, שנעצר באוגוסט 1961 על ידי משטרת גרמניה המזרחית. שחרורו של פריור הושג הרבה בזכות התעקשותו של דונובן, שדרש זאת כתנאי להוצאה לפועל של ההחלפה כולה.
שחרור הגולים ממפרץ החזירים
ביוני 1962, התבקש דונובן לסייע במגעים לשחרורם של 1163 גולים קובניים אשר נטלו חלק בפלישה הכושלת למפרץ החזירים. מספר חודשים לאחר מכן הגיע דונובן לקובה (בפעם הראשונה בחייו), על מנת להיפגש עם מנהיג קובה פידל קסטרו כחלק ממשא ומתן לשחרור הגולים, כמו גם לפעול לשחרורם של 31 אזרחים אמריקאים אשר היו כלואים בקובה.
ב-12 בדצמבר 1962, חתמו דונובן וקסטרו על העסקה, במסגרת תשחרר קובה את כל הגולים ובתמורה תקבל ציוד, אוכל ותרופות בשווי 53 מיליון דולר, אשר מומנו על ידי תרומים פרטיים ועל ידי חברות מסחריות שתמורת תרומתן קיבלו הטבות במס.
בשנת 1962, היה דונובן מועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סנאטור בניו יורק, אך הפסיד למועמד הרפובליקני ג'ייקוב יעבץ.
בין השנים 1970-1968, כיהן כנשיא מכון פראט שבניו יורק.
ב-19 בינואר 1970, נפטר דונובן כתוצאה מהתקף לב.[2] הוא השאיר אחריו את אשתו מארי (לה היה נשוי מ-1941), שלוש בנות ובן.
כאות הערכה על תרומתו, הוענקה לדונובן מדליית הוקרה (Distinguished Intelligence Medal) על ידי ה-CIA.
בתרבות
סיפור משפטו של אבל כמו גם המשא ומתן הממושך שהוביל להחלפה שהתבצעה על גשר גלינקה, היוו את הבסיס לספר "Strangers on a Bridge", אותו כתב דונובן בסיועו של סופר הצללים בארד לינדמן. הספר, אשר יצא לאור בשנת 1964 (ובמהדורה מחודשת באוגוסט 2015) זכה להצלחה רבה.
בשנת 1967, פרסם את ספרו השני "Challenges: Reflections of a Lawyer-at-Large".
לקריאה נוספת
- ג'יימס ברייט דונובן, חליפין על הגשר: סיפורו של קולונל אבל, תרגם: שלמה גונן, הוצאת מערכות, 1967
- Donovan, James B. Strangers on a Bridge, The Case of Colonel Abel. Atheneum (1964)
- Donovan, James B. Challenges: Reflections of a Lawyer-at-Large. Atheneum. (with a preface by Erwin Griswold) (1967)
- Bigger, Philip J. Negotiator: The Life and Career of James B. Donovan (2006)
הערות שוליים
