Giardia lamblia
 Giardia lamblia
| |
|---|---|
Giardia lamblia מבעד למיקרוסקופ אלקטרונים סורק
| |
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | איקריוטיים |
| מערכה: | Metamonada |
| סדרה: | Diplomonad |
| משפחה: | Hexamitidae |
| סוג: | Giardia |
| מין: | Giardia lamblia |
| שם מדעי | |
 Giardia lambliaKunstler, 1882 | |
Giardia lamblia הוא טפיל חד-תאי, הגורם תחלואת מעיים אצל בני אדם (בעיקר אצל ילדים), וכן אצל יונקים רבים אחרים (בעיקר חיות בית כמו כלבים וחתולים, אך גם בקר וצאן) וכן אצל עופות שונים.
הטפיל שייך לקבוצת השוטנים, ומאופיין מבחינה מורפולוגית על ידי זוג גרעינים (עיניים) ו-8 שוטנים בצורתו הפעילה. גודלו 12 מיקרון בממוצע. אזור הגחון קעור ומכיל דיסקית הצמדה. החלק הדורסלי (גבי) קמור.
מחזור חיים
הצורה ה"בוגרת" של הטפיל נקראת טרוֹפוֹזוֹאיט והיא מצוידת בדיסקית הצמדה ובלַקְטינים, בעזרתם היא נוטה להיצמד לרירית המעי הדק העליון של המארח. הטרופוזואיט ניזון מן הרירית של המעי ומתרבה על-גבה בקצב מהיר.
אחת ל-4 שעות לערך, עובר הטרופוזואיט חלוקה לאורכו, ומתפצל לשני תאים – האחד נשאר צמוד לרירית כטרופוזואיט, ואילו השני הופך לכיסית. צורת התרבות זו נקראת חלוקה בינארית.
הצורה ה"צעירה" של הטפיל נקראת כיסית (ציסטה). צורה זו חסרה את דיסקית ההצמדה של הטרופוזואיט, ולכן היא מופרשת בצואה ומועברת בקלות יחסית למארחים חדשים. הציסטה היא צורת חיים עמידה למדי, והיא מאפשרת השרדות הטפיל בתנאים של יובש, חום וקור. היא מסוגלת לשרוד שבועות עד חודשים במאגרי מים שונים, ותבשיל לטרופוזואיט בוגר רק לאחר בליעה על ידי מארח מתאים.
זיהום בג'יארדיה למבליה – ג'יארדיאזיס
אופן העברה
הציסטות המופרשות בצואה מועברות בדרך פקו-אוראלית – כלומר נבלעות על ידי המארח הבא, בין אם באופן ישיר, בשל חוסר שמירה על היגיינה בסיסית, ובין אם לאחר שעברו תקופת תרדמת במאגרי מים שונים.
ילדים נוטים להדבק בג'יארדיה יותר מאשר מבוגרים, הן בשל מערכת החיסון המוחלשת יחסית שלהם, ובעיקר כיוון שהם מקפידים פחות על תנאי היגיינה.
פיזיולוגיה של המחלה
הציסטות הנבלעות על ידי המארח הופכות לטרופוזואיטים בוגרים, אשר מתרבים ומכסים חלקים נרחבים מן הרירית של המעי הדק העליון. הטרופוזואיטים ניזונים מתאי הרירית, וגורמים הרס של קפלי הרירית במעי. בכך נפגעת יכולתו של המעי לספוג חומרי מזון שונים, ובעיקר שומנים וחומרים המומסים בהם.
תמונה קלינית
תקופת הדגירה נמשכת 1–2 שבועות. כמחצית מן הנדבקים בטפיל לא יראו כל סימני מחלה, אך יפרישו ציסטות בצואה ועלולים להוות גורם מדביק לאחרים, גם ללא ידיעתם.
עם ההתפרצות יסבול החולה משלשולים מרובים, לרוב בעלי מרקם שומני (לעיתים גם עם סימני ריר או דם בצואה), גזים מרובים (בריח חריף ואופייני), כאבי בבטן העליונה, בחילה ואובדן תיאבון. לעיתים רחוקות ייגרמו גם הקאות מרובות וירידה במשקל. רגישות לחלב בתקופת המחלה עשויה להופיע, בעיקר אצל ילדים.
אצל אנשים בריאים הגוף מתגבר בכוחות עצמו על הטפיל לאחר תקופה קצרה. עם זאת, בילדים צעירים ואצל חולים בעלי הפרעות במערכת החיסון, הזיהום עלול להיות ממושך.
בשל ההפרעה בספיגה במעי, במקרים קשים עלולים להיווצר סיבוכים כגון מחסור בוויטמינים A, B12, Folic acid.
אבחנה
האבחון העיקרי הוא בדיקת הצואה והצורה האופיינית של הכיסיות (ביצית בגודל של 12 מיקרון). ניתן לאבחן גם על ידי צביעה מיוחדת בהיסטולוגיה וזיהוי גרעינים ופיברילות. הבעיה באבחון היא בכך, שקיימים ימים שבהם אין הפרשת של הכיסיות ותהיה בעיה באבחון, ולכן נעשה אבחון על ידי בליעת קפסולה הכוללת חוט מחובר אליו נצמד הטפיל.
הטפיל תוקף גם בעלי חיים, ועל כן הטיפול באדם לאו דווקא יכלה את הטפיל מהסביבה. בעלי חיים ימשיכו להפריש כיסיות לתוך מקורות מים, למשל, ולהמשיך את אופן ההידבקות.
טיפול
מטרונידזול (אנ')-פלג'יל (הנחשב לטיפול המקובל בארצות הברית), טינידאזול (אנ') (הנחשב לטיפול המקובל באירופה) ואלבנדזול חוסר הסבילות לחלב יכול להמשך חודשים לאחר סיום הטיפול.
מניעה
הקפדה על שטיפת ידיים, הרחקת זבובים מהמזון.
קישורים חיצוניים
- Giardia lamblia, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Giardia lamblia, באתר ITIS (באנגלית)
- Giardia lamblia, באתר GBIF (באנגלית)
32659492Giardia lamblia