ג'ורג' נוריס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ורג' נוריס
מפלגה המפלגה הרפובליקנית; עצמאי

ג'ורג' ויליאם נוריס (באנגלית: George William Norris;‏ 11 ביולי 1861 – 2 בספטמבר 1944) היה פוליטיקאי אמריקאי ממדינת נברסקה במערב התיכון של ארצות הברית. הוא כיהן חמש קדנציות בבית הנבחרים של ארצות הברית כרפובליקני, מ-1903 עד 1913, וחמש קדנציות בסנאט של ארצות הברית, מ-1913 עד 1943. הוא כיהן ארבע קדנציות כרפובליקני ואת כהונתו האחרונה כעצמאי. נוריס הובס בבחירות ב-1942.

נוריס היה מנהיג למען מטרות פרוגרסיביות וליברליות בקונגרס. הוא ידוע בעיקר בזכות חסותו על רשות עמק טנסי בשנת 1933 במהלך השפל הגדול. הסוכנות הפכה לסוכנות פיתוח מרכזית באזור הצפוני של דרום ארצות הברית, שהקימה סכרים לבקרת שיטפונות וייצור חשמל לאזור כפרי רחב. בנוסף, נוריס נודע במסעות הצלב האינטנסיביים שלו נגד מה שאפיין כ"שגוי ורע",[1] בליברליזם שלו, בהתקוממות נגד מנהיגי המפלגות, מדיניות החוץ הבלתי-התערבותית שלו ותמיכתו באיגודי עובדים.

הנשיא פרנקלין רוזוולט כינה אותו "האביר המושלם והעדין של אידיאלים פרוגרסיביים אמריקאים", וכך התייחסו אליו הביוגרפים שלו.[2] פאנל מייעץ משנת 1957 של 160 חוקרים העריך כי נוריס הוא אחד מחמשת הסנאטורים הטובים ביותר בתולדות ארצות הברית.[3]

ראשית חייו

נוריס נולד בשנת 1861 בעיר יורק, מחוז סנדוסקי, אוהיו. הוא היה הילד האחד-עשר של חקלאים עניים וחסרי השכלה ממוצא סקוטי-אירי והולנדי מפנסילבניה. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת בולדווין וואלס והשיג תואר בשנת 1883 בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ולפראיסו.

הוא עבר מערבה כדי לעסוק בעריכת דין, והתיישב בביבר סיטי, נברסקה. ב-1889 התחתן עם פלומה לאשלי. לזוג נולדו שלוש בנות (גרטרוד, הייזל ומריאן) לפני מותה ב-1901. האלמן נוריס התחתן עם אלי לאונרד ב-1903. לא היו להם ילדים.

קריירה פוליטית

פעיל מחאה בבית הנבחרים

בשנת 1900 עבר נוריס לעיר הגדולה יותר מקוק, שם הפך פעיל כרפובליקני בפוליטיקה המקומית. בשנת 1902, בהתמודדות כרפובליקני, הוא נבחר לבית הנבחרים מטעם מחוז הקונגרס החמישי של נברסקה.

בבחירות אלה נתמך על ידי תעשייני מסילות הברזל; עם זאת, בשנת 1906 נפרד מהם ותמך בתוכניותיו של תיאודור רוזוולט להסדיר מכסים לטובת סוחרים כמו אלה שחיו במחוז שלו. הוא היה "מורד" בולט לאחר 1908, והוביל את המרד ב-1910 נגד יו"ר בית הנבחרים ג'וזף קאנון. בהצבעה של 191 מול 156, חברי הקונגרס יצרו שיטה חדשה שבה הוותק יקדם את החברים אוטומטית, אפילו בניגוד לרצונה של ההנהגה. הייתה לכך השפעה מעשית במשך כמה עשורים לתועלת חברי קונגרס דמוקרטיים דרומיים, שהתחזקו בבית ובסנאט כאחד. מדינות הדרום שללו ייצוג לרוב השחורים (ראו (אנ'), Disfranchisement after the Reconstruction era) על ידי חוקות חדשות, חוקים ומנהגים מפלים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, וכך היה הדרום אזור של מפלגה אחת, הידוע בשם הדרום המוצק (Solid South), שייצג רק מצביעים לבנים שמרנים.

בינואר 1911, נוריס עזר ליצור את הליגה הרפובליקנית הפרוגרסיבית הלאומית ושימש כסגן הנשיא שלה. הוא תמך ברוברט לה פולט כשזה התמודד על המועמדות לנשיאות ב-1912, אך לאחר מכן עבר לתמוך בתאודור רוזוולט. עם זאת, הוא סירב להצטרף למפלגה הפרוגרסיבית של רוזוולט. במקום זאת התמודד לסנאט כרפובליקני.

סנטור

כרפובליקני פרוגרסיבי מוביל, נוריס תמך בבחירה ישירה של סנאטורים, שאושררה על ידי המדינות בתיקון השבעה-עשר. הוא קידם את הפיכת בתי המחוקקים במדינות למערכת חד-ביתית. בית המחוקקים של נברסקה העביר את השינוי הזה ב-1934. שאר המדינות שמרו על מערכת של שני בתי מחוקקים.

נוריס תמך בכמה מהתוכניות המקומיות של הנשיא וודרו וילסון, אך הפך לבדלן נחרץ, מחשש שבנקאים דוחפים את המדינה למלחמה. לנוכח הלחץ מצד התקשורת והממשל, נוריס היה אחד מששת הסנטורים היחידים שהצביעו נגד הכרזת המלחמה על גרמניה ב-1917.

ג'ורג' נוריס, נציג ארצות הברית מנברסקה.

בהסתכלות על המלחמה באירופה, אמר: "אפשר למצוא מקרים רבים של אכזריות וחוסר אנושיות בשני הצדדים". נוריס האמין שהממשלה רצתה להיכנס למלחמה רק בגלל שהעשירים סייעו לבריטים במלחמה. הוא אמר לקונגרס שהאנשים היחידים שירוויחו מהמלחמה הם "יצרני אמצעי לחימה, סוחרי מניות וסוחרי אג"ח", והוסיף כי

"מלחמה אינה מביאה שגשוג למסה הגדולה של אזרחים פשוטים ופטריוטיים. ... מלחמה מביאה שגשוג למהמר המניות בוול סטריט – לאלה שכבר יש ברשותם עושר רב יותר ממה שניתן לממש או ליהנות ממנו."[4]

נוריס הצטרף למתנגדים להשתתפות ארצות הברית בחוזה ורסאי ובחבר הלאומים ב-1919. קבוצה זו, ה-Irconcilables, הצליחה למנוע את הצטרפות ארצות הברית להסכם ורסאי ולחבר הלאומים.

לאחר מספר קדנציות, הוותק של נוריס הקנה לו את ראשות ועדת החקלאות, התזונה והיערנות של הסנאט של ארצות הברית ושל ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית. נוריס היה מנהיג גוש החוואים, דגל בזכויות העבודה, תמך בתיקון העשרים לחוקת ארצות הברית[5] והציע לבטל את חבר האלקטורים. הוא נכשל בפעילותו לקידום נושאים אלה בשנות ה-20.

באותה תקופה, הוא חסם את הצעותיו של התעשיין הנרי פורד למודרניזציה של עמק טנסי על ידי בניית סכר פרטי ב-Muscle Shoals, והתעקש שזה פרויקט שהממשלה הפדרלית צריכה לטפל בו. נוריס הצליח פעמיים לגרום לקונגרס להעביר חקיקה לקידום מערכת חשמל פדרלית ב-Muscle Shoals, אך הנשיאים קלווין קולידג' והרברט הובר הטילו וטו.[6] נוריס אמר על הובר:

באמצעות כוח הווטו שלו, הוא השמיד את הצעת החוק של Muscle Shoals – אמצעי שנועד לנצל את הרכוש הממשלתי הגדול ב-Muscle Shoals להוזלת דשן לחקלאות אמריקאית וניצול הכוח העודף לטובת. אנשי הכוח לא רוצים שייחשפו שיעורי הסחיטה שלהם, אז הובר הרג את הצעת החוק לאחר שהתקבלה בשני בתי הקונגרס.[7]

בשנת 1933 הפך פרויקט Muscle Shoals לחלק מרשות עמק טנסי, שהיא עצמה הייתה חלק מהניו דיל.[8]

למרות שהיה רפובליקני נומינלי (מה שהיה חיוני לוותק שלו), נוריס תקף את המדיניות הרפובליקנית באופן שגרתי והצביע נגד הממשלים הרפובליקנים של וורן הארדינג, קלווין קולידג' והרברט הובר. נוריס תמך בדמוקרטים אל סמית' ופרנקלין דלאנו רוזוולט לנשיאות ב-1928 וב-1932, בהתאמה. הקבועים הרפובליקנים כינו אותו אחד מ"בניו של חמור הפרא".

נוריס נלחם נגד אלכוהול גם כאשר מסע הצלב איבד תנופה במהלך השפל הגדול. האיסור הסתיים ב-1933. הוא אמר לבוחרים שאיסור "הרוע הגדול ביותר הזה מכל האנושות, מונע [סבל] מבתי העם האמריקני", גם אם זה אומר ש"אנחנו מוותרים על חלק מהזכויות האישיות והפריבילגיות האישיות שלנו".[9]

בשנת 1932, יחד עם פיורלו לה גוארדיה, נציג מניו יורק של המפלגה הרפובליקנית בבית הנבחרים, נוריס הבטיח את העברת חוק נוריס-לה גוארדיה. החוק אסר על מעסיקים לדרוש מעובדים פוטנציאליים להתחייב לא להצטרף לאיגוד עובדים כתנאי העסקה (מה שנקרא חוזה הכלב הצהוב) והגביל את השימוש בצווי מניעה של בית המשפט נגד שביתות.

נוריס התנגד לחקיקה נגד לינץ', בטענה שהיא אינה חוקתית ותוביל למלחמת אזרחים נוספת.[10] הוא הצביע ב-1935, בעיקר יחד עם הדמוקרטים, בסנאט, שכן היה מבוי סתום בדיון על חוק קוסטיגן-וגנר.[11] הצעת החוק נגד הלינץ' הובסה. נוריס הוביל את המאמצים להוצאה אל מחוץ לחוק של מס גולגולת.[10]

פרנקלין רוזוולט (במרכז) חותם על חוק החשמול הכפרי עם חבר הקונגרס ג'ון רנקין (משמאל) ונוריס (מימין)

הניו דיל

נוריס תמך בתוכניות הניו דיל של הנשיא רוזוולט. הוא נתן חסות לחוק רשות עמק טנסי משנת 1933. לאות הערכה, סכר נוריס [1] ונוריס, טנסי, עיר מתוכננת חדשה, נקראו על שמו.[12][13] נוריס היה התומך העיקרי בסנאט של חוק החשמול הכפרי, שהביא חשמל לאזורים כפריים מוחלשים ברחבי ארצות הברית. בהתחשב באמונתו של נוריס ב"חשמל ציבורי", שום חברת חשמל בבעלות פרטית לא פעלה בנברסקה מאז סוף שנות ה-40.

נוריס האמין בחוכמת האנשים הפשוטים ובהתקדמות הציוויליזציה.[14] "כדי להשיג ממשלה טובה ולשמור עליה, יש צורך שעם אוהב חירות, משכיל, אינטליגנטי, יהיה ערני תמיד, ישמור ויגן בקפידה על זכויותיו וחירויותיו", אמר נוריס ב-1934, בנאום "בית המחוקקים המופתי". אנשים מסוגלים להיות הממשלה, אמר, ואישר את המוניטין הפופוליסטי והפרוגרסיבי שלו.[15] הוא קרא לשקיפות בממשלה. "פרסום", הכריז, "היא התרופה הגדולה ביותר לרעות שעלולות להתקיים בממשלה".[16]

ב-1936 עזב נוריס את המפלגה הרפובליקנית, מכיוון שהרוב הדמוקרטי צמצם את הכוח שהיה לו כבעל ותק. הדמוקרטים הציעו לו להיות יו"ר. באותה שנה נבחר מחדש לסנאט כעצמאי עם תמיכה מסוימת של המפלגה הדמוקרטית. הוא ניצח עם 43.8% מהקולות את חבר הקונגרס הרפובליקני לשעבר רוברט ג'י סימונס (מקום שני) וחבר הקונגרס לשעבר, הדמוקרט טרי קרפנטר (מקום שלישי).

נוריס התנגד להצעת החוק של רוזוולט לארגון מחדש של מערכת המשפט משנת 1937 כדי להוסיף שופטים לבית המשפט העליון, והתרעם נגד חסות מושחתת. בסוף 1937, כאשר נוריס ראה את התצלום המפורסם "יום שבת העקוב מדם", המראה תינוק סיני שרוף בוכה בתחנת רכבת מופצצת לאחר הפלישה היפנית, הוא שינה את עמדתו לגבי אי-התערבות בעניינים בין-לאומיים. הוא התנגד לאלימות היפנית בסין ובקוריאה, וכינה את היפנים "מחפירים, עלובים, ברבריים ואכזריים, מעבר לכוחה של השפה לתאר".[17]

הוא לא הצליח להשיג תמיכה דמוקרטית בשנת 1942, והובס על ידי קנת ורי (Wherry) הרפובליקני. הוא עזב את תפקידו באומרו, "עשיתי כמיטב יכולתי לפעול נגד השגוי והרע בענייני הממשל".[1]

מורשת ואנדרטאות

נוריס הוא אחד משמונה סנאטורים המופיעים בספרו של ג'ון קנדי Profiles in Courage (יצא לאור בעברית בשם אומץ ופוליטיקה, מסדה, 1960), בשל התנגדותו ליו"ר בית הנבחרים קאנון (Joseph Gurney Cannon), בשל התנגדותו לחימוש ספינות סוחר אמריקאיות במהלך התקופה הנייטרלית של ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה, ובשל תמיכה בריצה לנשיאות של אל סמית' הדמוקרט.

הרחוב הראשי מצפון לדרום דרך מרכז העיר מקוק (McCook), נברסקה, נקרא שדרת ג'ורג' נוריס. הבית של נוריס במקוק רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, ומופעל כמוזיאון על ידי החברה ההיסטורית של מדינת נברסקה.

בפברואר 1984, חדר החקיקה המערבי של הסנאט של מדינת נברסקה, בית המחוקקים מאז 1937, נקרא על שם נוריס.

מוסדות נוספים על שמו: בית הספר התיכון ג'ורג' נוריס באומהה, נברסקה; מערכת החינוך על שם נוריס ליד פירת', נברסקה; ובית הספר היסודי נוריס במילארד. מחוזות אספקת חשמל ציבוריים בדרום מזרח נברסקה התמזגו ב-1941, והמחוז החדש נקרא "מחוז החשמל הציבורי של נוריס".

ב-11 ביולי 1961 הונפק לכבודו בול המתאר, בגוונים של ירוק, סכר של רשות עמק טנסי, עם דיוקנו. על הבול רשום "אביר עדין של אידיאלים מתקדמים", ציטוט של הערכת דמותו מאת פרנקלין רוזוולט.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Fred Greenbaum (2000). Men Against Myths: The Progressive Response. Greenwood. p. 7. ISBN 9780275968885.
  2. ^ Robert Muccigrosso, ed., Research Guide to American Historical Biography (1988) 3:1165
  3. ^ "Traditions of the senate". Styles Bridges opposed recommending him.
  4. ^ ""Opposition to Wilson's War Message"". אורכב מ-המקור ב-2014-08-21. נבדק ב-2010-01-11.
  5. ^ "More about Senator George Norris". Nebraska State Historical Society. אורכב מהמקור ב-8 בספטמבר 1999. נבדק ב-18 באפריל 2010. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
  6. ^ Tobey, Ronald C. (1996). Technology as Freedom: The New Deal and the Electrical Modernization of the American Home. University of California Press. pp. 46–48. ISBN 9780520204218.
  7. ^ From "Norris Calls For Defeat of Hoover in 1932" (אורכב 19.09.2004 בארכיון Wayback Machine)
  8. ^ Norman Wengert, "Antecedents of TVA: The Legislative History of Muscle Shoals". Agricultural History (1952) 26#4 pp: 141–147. in JSTOR
  9. ^ Burton W. Folsom (1999). No More Free Markets Or Free Beer: The Progressive Era in Nebraska, 1900–1924. Lexington Books. p. 72. ISBN 9780739100141.
  10. ^ 10.0 10.1 Barnes, Harry W. (August 1969). VOICES OF PROTEST: W.E.B. DUBOIS AND BOOKER T. WASHINGTON, p. 6. Smith College. Retrieved March 20, 2022.
  11. ^ TO ADJOURN. THE PENDING BUSINESS IS S. 24, A BILL TO PREVENT LYNCHING, ON WHICH THE SENATE WAS DEADLOCKED. GovTrack.us. Retrieved January 27, 2022.
  12. ^ TVA: An American Ideal
  13. ^ TVA: Norris Reservoir
  14. ^ Charlyne Berens, One House, The Unicameral's Progressive Vision for Nebraska (2005, University of Nebraska Press)
  15. ^ Robert F. Wesser, "George W. Norris, The Unicameral Legislature and the Progressive Ideal", Nebraska History (December 1964)
  16. ^ Mark H. Leff (2003). The Limits of Symbolic Reform: The New Deal and Taxation, 1933–1939. Cambridge U.P. p. 69. ISBN 9780521521246.
  17. ^ Paterson, Thomas G.; Clifford, John Garry; Hagan, Kenneth J. (1999). American Foreign Relations: A history since 1895. American Foreign Relations. Vol. 2 (5 ed.). Houghton Mifflin. p. 151. ISBN 0-395-93887-2.

ביבליגורפיה

    • Fellman, David. "The Liberalism of Senator Norris", American Political Science Review (1946) 40:27–41 in JSTOR
    • Lowitt, Richard (אנ')
      • George W. Norris: The Making of a Progressive, 1861–1912 (1963)
      • George W. Norris; The Persistence of a Progressive, 1913–1933 (1971)
      • George W. Norris: The Triumph of a Progressive, 1933–1944 (1978)
      • "George W Norris: A Reflective View", Nebraska History 70 (1989): 297–302.
    • Norris, George W. Fighting Liberal: The Autobiography of George W. Norris (1945; reprinted 1972)
    • Zucker, Norman L. George W. Norris: Gentle Knight of American Democracy (1966) online

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' נוריס בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'ורג' נוריס38054342Q435947

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ג%27ורג%27_נוריס&oldid=2612858"