ג'ורג' ויל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.

ג'ורג' ויל (באנגלית: George Will, נולד ב-4 במאי 1941) הוא סופר, פובליציסט, בעל טור, עיתונאי ופרשן פוליטי אמריקאי. דעותיו נחשבות בדרך כלל שמרניות, אם כי בנושאים רבים הביע דעות ליברליות ואפילו שמאליות. מהחשובים ובעלי ההשפעה בכותבים בארצות הברית ובעולם כולו. זוכה פרס פוליצר ופרסים נוספים.

קורות חיים

ויל נולד ב-1941 בעיר שמפיין שבאילינוי, ארצות הברית, להורים במעמד גבוה יחסית. אביו, פרופסור פרדריק ויל היה מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. האם, לואיזה לבית הנדריקסון הייתה עקרת בית, שערכה אנציקלופדיות לילדים בשעות הפנאי שלה. יש לויל אחות אחת.

למד וב-1962 קיבל תואר ראשון בלימודי דתות באחד הקולג'ים היוקרתיים בארצות הברית, טריניטי קולג' שבקונטיקט. לאחר מכן למד וקיבל ב-1964 תואר ראשון נוסף באוניברסיטת אוקספורד. בתקופה זו חל שינוי משמעותי בדעותיו, מהכיוון הליברלי בו גדל וחונך לכיוון יותר שמרני. סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון, שם קיבל תחילה תואר שני וב-1968 תואר שלישי במדע המדינה. בשנה שלפני סיום הלימודים בפרינסטון הוא נישא לאשתו הראשונה מדליין, שתלווה אותו במשך 22 השנים שלאחר מכן עד גירושיהם ב-1989. לזוג נולדו שני בנים ובת.

עבד במשך שנתיים (1970–1972) כאחד מעוזריו של הסנטור הרפובליקני גורדון אלוט מקולורדו. לאחר מכן שימש במשך כמה שנים כמרצה למדע המדינה באוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת מישיגן ואוניברסיטת טורונטו לסירוגין ובמקביל החל לערוך במגזין הדו שבועי השמרני הידוע National Review. ב-1974 החל לכתוב את טורו, שבשלו התפרסם, בוול סטריט ג'ורנל. כותב טור זה עד היום ובעקבות כתיבתו אף זכה בפרס פוליצר ב-1977. טורו מופיע כיום מדי שבועיים בכ-450 עיתונים שונים. ב-1976 הפך לבעל טור גם בניוזוויק. את הטור במגזין זה כתב במשך 35 שנים, עד 2011.

בנוסף לפובליציסטיקה כתב שני ספרים רבי מכר על בייסבול, שלושה ספרי פילוסופיה פוליטית ומעל עשרה ספרים המקבצים את טוריו הרבים בעיתונות לסוגיה.

החל מראשית שנות השמונים משמש גם כפרשן פוליטי ברשתות טלוויזיה אמריקאיות שונות, החל ב-NBC, עבור ל-ABC וכלה בפוקס ניוז. זכה בפרסי עיתונות רבים, בנוסף לפרס פוליצר.

ב-1992 נישא ויל בשנית, למרי מסנג, דמות רפובליקנית ידועה בזכות עצמה, ששימשה כיועצת פוליטית, כותבת נאומים ויועצת עיתונות, בין השאר גם לנשיא רונלד רייגן, ולמועמדים הרפובליקנים לנשיאות בוב דול, ריק פרי, סקוט ווקר ואחרים. מנישואין אלה נולד לו בן נוסף.

עמדותיו

ויל היה כמעט כל ימיו חלק מהמפלגה הרפובליקנית, גם אם סטה לעיתים קרובות מעמדות הרוב המפלגתיות, אולם ב-2016 פרש באופן רשמי מהמפלגה, בשל התנגדותו המוחלטת למועמדותו של דונלד טראמפ, שזכה בסופו של דבר בנשיאות[1][2].

בנושאי חוץ הוא תמך לעיתים קרובות בעמדות מרכז ואפילו שמאל. למשל, החל מ-2009 הוא צידד בנסיגת כל הכוחות האמריקאים מאפגניסטן, תמך בנשיא ברק אובמה כשנמנע מסיוע למחאה של העם האיראני נגד משטר האיאתוללות, בעקבות זיוף הבחירות ב-2009, ועוד.

גם בנושאים של חוץ - פנים הפגין עמדות דומות, למשל כשהתנגד לרצונו של הנשיא בוש (הבן) להוריד מגבלות על האזנות הסתר לחשודים בטרור, כשתמך בהעמדת העצורים בגואנטנמו למשפט, וכשצידד בהעמדת מסלול מובנה להענקת אזרחות אמריקאית גם למהגרים בלתי חוקיים מסוימים.

בנושאים חברתיים דעותיו מעורבות שוב - הוא תומך בעונשי מאסר ארוכים יותר לפושעים, אך מתנגד לעונש המוות, מתנגד לאפליה מתקנת אך תומך בליגליזציה של השימוש בסמים קלים, תומך בהפלות, אבל זאת אך ורק בהגבלות ניכרות ועוד.

בנושאי כלכלה וכלכלה - חברה דעותיו פונות לימין השמרני באופן מובהק - הוא בעד שבירתם של המונופולים הגדולים, נגד שכר מינימום, בעד הקטנת מיסים והקטנת הביטוח הלאומי, נגד הגדלת הגרעון התקציבי אפילו בעתות משבר כדוגמת זה של 2008 ונגד תוכניות פנסיה ממלכתית.

בנושא ההתחממות הגלובלית דעותיו היו שמרניות קלסיות והובעו בוויכוח מפורסם שהתנהל מעל דפי ה"וושינגטון פוסט" ב-2009. הוא סבר שאין שום הוכחה לנכונות הטענה לקיומה של תופעה מעין זו, בוודאי לא בהקשר להשפעת האדם עליה והסתמך על נתונים שהובאו על ידי מדענים שציטט, כשגם לגבי נכונות הציטוטים התנהל לאחר מכן וויכוח בינו לבין מבקריו.

ויל הוא תומך ישראל נלהב[3][4][5][6].

ספריו

  • The Pursuit of Happiness and Other Sobering Thoughts. Harper & Row, 1978.
  • The Pursuit of Virtue and Other Tory Notions. Simon & Schuster, 1982.
  • Statecraft as Soulcraft: What Government Does. Simon & Schuster, 1983.
  • The Morning After: American Success and Excesses, 1981–1986. Free Press, 1986[7] .
  • The New Season: A Spectator's Guide to the 1988 Election. Simon & Schuster, 1987.
  • Men at Work: The Craft of Baseball'. Macmillan, 1990.
  • Suddenly: The American Idea Abroad and at Home. Free Press, 1990.
  • Restoration: Congress, Term Limits and the Recovery of Deliberative Democracy. 1992.
  • The Leveling Wind: Politics, the Culture and Other News, 1990–1994. Viking, 1994.
  • The Woven Figure: Conservatism and America's Fabric: 1994–1997. Scribner, 1997.
  • Bunts: Pete Rose, Curt Flood, Camden Yards and Other Reflections on Baseball. Simon and Schuster, 1997.
  • With a Happy Eye But...: America and the World, 1997–2002. Free Press, 2002.
  • One Man's America: The Pleasures and Provocations of Our Singular Nation. Crown Publishing Group, 2008.
  • A Nice Little Place on the North Side: Wrigley Field at One Hundred. Crown Archetype, 2014.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' ויל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "העיתונאי ג'ורג' וויל עוזב את המפלגה הרפובליקנית", רשת ב', 26 ביוני 2016
  2. ^ "George Will: Trump's judge comments prompted exit from GOP", באתר CNN, יוני 2016
  3. ^ מתוך דף הפייסבוק שלו, 2014
  4. ^ ג'ורג' ויל מדבר ב-2013 על ישראל ברשת ABC
  5. ^ מאמר מ-2010 באתר JWR
  6. ^ מאמר מ-2001 באתר JWR
  7. ^ מאמר ביקורת על הספר, סנדיי טלגרף (בריטניה), אוקטובר 1986
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29791873ג'ורג' ויל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ג%27ורג%27_ויל&oldid=1542542"