ג'וליו מרטינאט
 | |
| הגנרל ג'וליו מרטינאט | |
| השתייכות |
 הצבא המלכותי האיטלקי |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1910–1943 (כ־33 שנים) |
ג'וליו מרטינאט (באיטלקית: Giulio Martinat; 24 בפברואר 1891, פררו (אנ'), ממלכת איטליה - 26 בינואר 1943, ניקולאייבקה (אנ'), ברית המועצות) היה בריגדיר גנרל איטלקי בקורפוס האלפיני של הצבא האיטלקי אשר נהרג בקרב ניקולאייבקה במהלך מבצע סטורן קטן.
ביוגרפיה
מרטינאט נולד ב-1891 בעיירה פררו הסמוכה לגבול הצרפתי, וב-1910 התגייס לצבא ממלכת איטליה. הוא לחם במלחמה האיטלקית-עות'מאנית בגזרת לוב, ובמלחמת העולם הראשונה. בהמשך, סיים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת טורינו. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחם בחזית המקדונית וב-1916 הועלה לדרגת קפטן. בנוסף לאיטלקית, שלט מרטינאט גם באנגלית, גרמנית, ספרדית, סרבית, צרפתית, ורוסית.[1]
בהמשך, נטל חלק בפלישה האיטלקית לאתיופיה, ופלישה האיטלקית לאלבניה. מרטינאט הצטרף לקורפוס האלפיני של הצבא האיטלקי, כיהן כראש מטה הדיוויזיה האלפינית השלישית "יוליה" ובהמשך כראש מטה הקורפוס בדרגת בריגדיר גנרל. הוא לחם בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה לצד מדינות הציר במסגרת הארמייה השמינית של הצבא האיטלקי והשתתף בקרב סטלינגרד.
ב-17 בינואר 1943 הורה מפקד הקורפוס גבריאלה נאשי לשרידי כוחותיו שהוכו קשות במבצע סטורן קטן לפרוץ את הכיתור הרוסי ולסגת מזירת הלחימה. במהלך קרבות הקרבה, הצליחה האוגדה ה-2 טרידנטינה לפרוץ נתיב מילוט ובעקבותיה נסוגו מאזור הקרבות בשני טורים יחידות נוספות מהארמייה השמינית האיטלקית וכן כוחות הונגרים, גרמנים ורומנים. ב-26 בינואר לאחר צעידה רגלית של 200 קילומטרים בתנאי מזג אוויר קיצוניים הגיעו הכוחות לכפר ניקולאייבקה שאויש באוגדה רוסית אשר חסמה את נתיב המילוט.
בקרב ניקולאייבקה (אנ') עליו פיקד ג'וליו מרטינאט הצליחו שרידי הקורפוס האלפיני לפרוץ את קווי האוגדה הרוסית תוך מניין נפגעים כבד ובכללם מרטינאט עצמו שנפל בראש כוחותיו. ב-1 בפברואר הצליחו שרידי הקורפוס להשלים את נסיגתם. כ-5,500 חיילים בלבד שרדו את הקרב. באפריל 1943 שבו נאשי וחייליו לאיטליה והקורפוס האלפיני פורק רשמית.[2]
ב-1950 הוקמה אנדרטה לזכרו בעיר הולדתו פררו.[1]
כתביו
- Corrispondenze di guerra dalla Libia - L'Avvisatore Alpino (1912)
- La loro offerta - Federazione Italiana Studi per la Cultura Religiosa, Napoli (1919)
- Il grande capo d'una grande impresa militare - Società di Studi Valdesi (1939)
קישורים חיצוניים
- הגיס האלפיני של הצבא האיטלקי, באתר regioesercito.it (באיטלקית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אתרים היסטוריים בפררו, באתר הרשות המקומית פררו (באיטלקית).
- ↑ ג'וליו מרטינאט-ביוגרפיה, באתר vecio.it (באיטלקית).
ג'וליו מרטינאט40771470Q3769709