ז'וזף קבילה
 | |||||
| ז'וזף קבילה | |||||
| לידה | 4 ביוני 1971 (גיל: 53) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | ||||
| מפלגה | מפלגת העם לשיקום ולדמוקרטיה | ||||
| |||||
ז'וזף קבילה קבאנגה (בצרפתית: Joseph Kabila Kabange; נולד ב-4 ביוני 1971) הוא פוליטיקאי קונגולזי ששימש כנשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מ-26 בינואר 2001 ועד 24 בינואר 2019. ז'וזף קבילה כיהן בתפקיד ראשי בצבא, ושמונה ימים לאחר ההתנקשות באביו לורן דזירה קבילה (Laurent-Désiré Kabila), תפס את מקומו כנשיא הרפובליקה בגיל 29 בלבד, כאשר מונה על ידי פרלמנט המורכב מידידי אביו. ב-2006 התקיימו בחירות נוספות והוא נבחר לנשיא הרפובליקה. בשנת 2011 נבחר בשלישית. מאז עלייתו לשלטון, התמודד קבילה עם מלחמות מתמשכות במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ועם כוחות מורדים פנימיים הנתמכים על ידי ממשלותיהן של אוגנדה ורואנדה השכנות.
ביוגרפיה
קבילה, בנם של לוראן דזירה קבילה, נשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לשעבר, וסיפא מחאניה (Sifa Mahanya). נולד ב-4 ביוני 1971 בהאובורה (Hewabora), לקהילת לולנג', כפר קטן במחוז של דרום קיוו (Kivu) במזרח הרפובליקה של קונגו (נולד לפני שינוי שם המדינה לזאיר). נפוצו שמועות שקבילה נולד למעשה בעיר אנקורו (Ankoro), טנזניה, דבר אשר היה שולל את אזרחותו הקונגולזית ומוריד אותו מהשלטון.
בשל היותו הבן של מנהיג AFDL, ארגון צבאי לשחרור קונגו, ואויב של מובוטו ססה סקו (Mobutu Sese Seko), נשיאה המכהן של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו באותה העת, הוא גדל באזורים הנידחים של מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. קבילה למד בבית הספר היסודי בפיזי (Fizi), שהוקם על ידי הכוחות המורדים של אביו, לאחר מכן עבר לטנזניה ושם המשיך וסיים את לימודיו התיכוניים. במשך אותה תקופה התחזה לטנזני כדי למנוע זיהוי על ידי סוכני המודיעין של זאיר (שמה של הרפובליקה בתקופתו של מובוטו). לאחר לימודיו התיכוניים, קבילה התחיל ללמוד במכללה צבאית בטנזניה ובהמשך באוניברסיטת מקררה באוגנדה.
קריירה צבאית (1996–2001)
באוקטובר 1996, במהלך מלחמת קונגו הראשונה, מונה קבילה למפקד יחידת "קאדוגוס" (Kadogos), ילדים הנחטפים על ידי צבא זאיר (הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נקראה כך בשנים אלו) ממשפחותיהם ומשמשים כילדים חיילים. יחידה זו היוותה מרכיב הכרחי בקרבות חשובים בדרך לקינשאסה. שהיוו מאבק בין נאמניו של נשיא המדינה הנוכחי, ז'וזף קאבילה, לתומכיו של יריבו בבחירות, מנהיג המורדים לשעבר ז'אן-פייר באמבה. שלושה ימים לאחר שפרצו, המשיכו קרבות ירי לטלטל את הבירה קינשאסה. הקרבות החלו עם הודעת ועדת הבחירות המרכזית כי יש לערוך סיבוב בחירות שני בין שני המועמדים, לאחר שאיש מהם לא זכה במינימום הנדרש של הקולות. הבחירות היו אמורות לסמן דף חדש, לאחר עשורים של עימותים במדינה, שנקראה בעבר זאיר. הקרבות העזים על קינשאסה נמשכו כארבעה ימים בפיקודו של קבילה.
בשנת 1997, בעקבות ניצחון ה-AFDL, עלייתו של לורן-דזירה קבילה לנשיאות ושינוי שמה של המדינה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, המשיך ז'וזף קבילה לקבל הכשרה נוספת באוניברסיטת PLA בבייג'ינג, בירת סין. עם שובו ב-1998 הוענקה לקבילה דרגת אלוף והוא מונה לסגן הרמטכ"ל של צבא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (FARDC). בשנת 2000, הפך לראש המטה של כוחות היבשה - תפקיד בו כיהן עד רצח אביו, לורן קבילה, בינואר 2001. כרמטכ"ל, היה ז'וזף אחד המנהיגים הצבאיים המרכזיים של כוחות הממשלה בזמן מלחמת קונגו השנייה.
מלחמת קונגו השנייה, הידועה בתור המלחמה הגדולה של אפריקה, התרחשה באופן רשמי בין השנים 1998–2003. היא החלה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כשנה לאחר סיום מלחמת קונגו הראשונה, מסיבות דומות לפריצת מלחמת קונגו הראשונה. בין הסיבות היו הפסקת תזרים מזומנים מארצות הברית עקב סיום המלחמה הקרה מה שהשאיר אותה ללא הכנסה גדולה, וכן התנגדות מובוטו שהיה נשיאה המכהן של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו באותה העת (1965–1997) ואויבו של אביו של ז'וזף – המנהיג לורן דזירה קבילה, להפיכתה לדמוקרטיה למרות לחצים פנימיים וחיצוניים. הוא הפעיל את צבאו לתקיפת אזרחים בשל כך. ב-2002 נחתם הסכם השלום אך האלימות המשיכה להתקיים בכל רחבי המדינה, בייחוד במזרח. באופן רשמי המלחמה הסתיימה ב-2003 כאשר ממשלת המעבר של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו השתלטה. אך בפועל, האלימות המשיכה. סה"כ השתתפו במלחמה 9 מדינות ויותר מ-20 ארגוני גרילה. עד 2008 מתו כ-5.4 מיליון איש מהמלחמה בעיקר כתוצאה מרעב וחולי. במהלך המלחמה, בשנת 2001, נרצח לורן קבילה וז'וזף בנו הושבע לנשיאות הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
קריירה פוליטית (2001–2016)
ז'וזף קבילה עלה לנשיאות ב-26 בינואר 2001 כאשר היה בן 29 בלבד, לאחר ההתנקשות באביו לורן-דזירה קבילה. כשעלה לנשיאות, ניסה קבילה לסיים את מלחמת קונגו השנייה, על ידי משא ומתן על הסכמי שלום עם קבוצות המורדים שנתמכו על ידי ממשלות רואנדה ואוגנדה. חשוב לזכור כי צבאותיהן של השתיים הם שהביאו את קבוצת המורדים של לורן-דזירה קבילה לשלטון שלוש שנים קודם לכן. הסכם השלום שנחתם ב-2002 על ידי ICD, ועדה שהוקמה בנושא, בסאן סיטי שבדרום אפריקה. ההסכם סיים באופן רשמי את המלחמה אך השאיר את קבילה כנשיא המכהן. תחת חסותו הוקם ממשל ביניים, הכולל את ראשי שתי קבוצות המורדים העיקריים של המדינה, RCD (האספה הקונגולזית לדמוקרטיה) ו-MLC (התנועה לשחרור קונגו), כסגני נשיא. שני סגני נשיא נוספים היו נציגי האופוזיציה האזרחית ותומכי הממשלה בהתאמה. בדצמבר 2005, משאל עם חלקי אישר חוקה חדשה, ובחירות לנשיאות נערכו ב -30 ביולי 2006. הבחירות היו בין קבילה לבין מנהיג ה-MLC וסגן הנשיא, ז'אן-פייר באמבה . תוצאות הבחירות הן שקבילה זכה ב-45% מהקולות ויריבו העיקרי במבה זכה ב -20% מן הקולות. במבה טען שהבחירות זויפו ואיים שהעם יצא לרחובות. האו"ם והאיחוד האירופי פרסמו הודעות המנסות להרגיע את הרוחות במדינה אך לשווא, מהומות פרצו ברחבי העיר קינשאסה. האו"ם הפעיל את כוחותיו, MONUC, על מנת להשתלט על העיר. באוקטובר 2006, התנהלו בחירות מחודשות לנשיאות. ב-15 בנובמבר הודיעה ועדת הבחירות על התוצאות הרשמיות וקבילה הוכרז כזוכה, עם 58.05% מהקולות. תוצאות אלו אושרו על ידי בית המשפט העליון ב-27 בנובמבר 2006, וקבילה מונה שוב ב-6 בדצמבר 2006 כנשיא המדינה.
ב-2006, תחקיר של CNN העלה סיפורים של ילדים ונשים אשר בוצעו בהם עבירות צניעות על ידי כוחות המשטרה והצבא של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. תגובת קבילה לכתבה הייתה ש"מעשים אלו הם פשוט בלתי נסלחים" ואכן כחלק מהמהלכים שלו נגד התופעה נאסרו כ-300 חיילים לשעבר בגין פשעים אלו. ניתן לשמוע עדויות על מעשים אלו בכל מקום אשר המשטרה או הצבא שהו בו.
בדצמבר 2011 נבחר קבילה לכהונה נוספת כנשיא בבחירות, בהן הייתה לכאורה אי-התאמה בין הספירה הרשמית שהוצהרה לבין הספירה שקרתה בפועל. חוסר ההתאמה גרם לכך שלאחר הכרזת התוצאות ב-9 בדצמבר, התרחשו אירועי אלימות קשים בקינשאסה ובמבוגיי-מאיי, אזורים שתמכו באופן מובהק במתמודד מטעם האופוזיציה, אטיין צ'יסקדי (Etienne Tshisekedi). כמו כן, משקיפים רשמיים ממרכז קרטר דיווחו על כ-2,000 קלפיות באזורים שבהם התמיכה בצ'יסקדי גבוהה כגנובות, ולכן הן לא נכללו בתוצאות הרשמיות. העניין כולו הציג את הבחירות כלא אמינות. למרות אירועים אלו, ב-20 בדצמבר 2011 הושבע קבילה לתקופת כהונה נוספת, כאשר הבטחתו העיקרית לעם הייתה השקעה בתשתיות ובשירותים ציבוריים. בשלהי 2013 הצליח קבילה לשחרר את קונגו המזרחית משליטה ארוכה של קבוצות מורדים בחסות רואנדה, שפעלו באזור החל מתחילת מלחמת קונגו השנייה.
ב-19 בינואר 2015, כאשר ממשלת קבילה ניסתה לשנות את חוק הבחירות כדי לאפשר את הארכת כהונתו של ג'וזף, אלפי אנשים יצאו לרחובות הערים הגדולות של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו כדי למחות. מחאות אלו דוכאו באלימות קשה על ידי כוחות הביטחון של הממשלה, במסגרתה נהרגו לפחות 38 מפגינים בקינשאסה ו-5 בגומא. בנוסף, במהלך העימות נעצרו, הוכו ועונו פוליטיקאים ופעילים שנתפסו על ידי הממשלה כמכשול להמשך כהונתו של הנשיא. בפברואר אותה השנה שני בכירי האופוזיציה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו קראו לנשיא ז'וזף קבילה לפרוש בסוף כהונתו בשנה הבאה, באומרם כי החוקה מונעת ממנו להגיע לכהונה שלישית.
אחת מהטענות נגד קבילה היא שהוא גונב כספי ציבור עבורו ועבור מקורביו, תוך התעלמות מלאה מסבלם של מיליוני קונגולזים עניים. בשנת 2016 הודלפו מסמכים אודות העברות כספים והשקעות של אנשי האלפיון העליון בעולם. פרשה שכונתה "מסמכי פנמה". חלק מהמסמכים היו אודות קבילה ובני משפחתו. במסמכים נחשפו שלל העברות בנקאיות חשודות בסך 95.7 מיליון דולרים, וכן שליטת אחותו התאומה של קבילה, ז'ינט קבילה בחברת טלקום מקומית גדולה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו דרך חברות קש.
תקופת הנשיאות השלישית
ב-19 בספטמבר 2016, יצאו אזרחים למחאות מסיביות וקראו לקבילה להתפטר, שכן על פי החוקה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נשיא אינו רשאי לשרת יותר משתי קדנציות. המחאות המסיביות זכו לדיכוי מצד הממשל תוך שימוש באלימות. כתוצאה מכך, על פי פרסומים רשמיים נהרגו 17 בני אדם, בעוד שעל פי המתנגדים נהרגו כ-50 איש במחאות.
הבחירות לקביעת יורש לנשיאות היו אמורות להתקיים ב-27 בנובמבר 2016. ב-29 בספטמבר 2016 הודיעה רשות הבחירות של האומה כי קבילה ימשיך לכהן עד שיבחר נשיא חדש, ובנוסף שהבחירות לא יתקיימו עד תחילת 2018, משום שמספר הבוחרים "אינו ידוע". אולם לטענת האופוזיציה, קבילה הוא האחראי להודעה זו, שכן מטרתו הייתה לעכב בכוונה את הבחירות כדי להישאר בשלטון. בתגובה חלקית על הבחירות המעוכבות, פרסמה ארצות הברית ב-28 בספטמבר סנקציות נגד שני חברי המעגל הפנימי של קבילה, ג'ון נומבי (John Numbi) וגבריאל אמיסי קומבה (Gabriel Amisi Kumba). הסנקציות היו הקפאת הנכסים שלהם בארצות הברית, וכן איסור על קשרי גומלין עסקיים ביניהם לבין כל אזרח אמריקאי באשר הוא. מטרת פעולות אלו הייתה אזהרה לנשיא קבילה כי עליו לכבד את חוקת ארצו. בד בבד, עקב העיכוב, התקיימו הפגנות נוספות שהיוו סמל לסוף המנדט הנשיאותי של קבילה. ארגוני האופוזיציה מצידם הזהירו כי עיכוב הבחירות עלול להידרדר למלחמת אחים.
כחלק מפעולותיו של קבילה להישארות בשלטון, הוא מינה קבינט חדש בראשותו של ראש הממשלה סאמי באדיבנגה (Samy Badibanga). מינוי זה הוביל למחאות נוספות, שגם הן, כמו קודמותיהן, דוכאו באלימות על ידי כוחות השלטון. במסגרת מחאות אלו נהרגו לפחות 40 בני אדם. ב-23 בדצמבר הוגש הסכם בין קבוצת האופוזיציה המרכזית לבין ממשלת קבילה, שבמסגרתו הסכימה ממשלת קבילה שלא לשנות את החוקה ולעזוב את תפקידה לפני סוף שנת 2017. על פי הסכם מונה אטיין צ'יסקדי, חבר בכיר באופוזיציה, לפקח כי העסקה מיושמת וכי ראש הממשלה החדש של המדינה ימונה על ידי האופוזיציה.
בניגוד להסכם בין קבילה לאופוזיציה במדינה, ממשלת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו עושה כל שביכולתה על מנת לדחות את הבחירות. מהלך זה הצית מהומות ברחבי המדינה. הבחירות אשר היו אמורות להתקיים עד סוף 2017 נדחו ל-2019, ועדת הבחירות טענה שלא הצליחה לעמוד ביעדים על מנת לקיים בחירות דמוקרטיות ולכן נאלצו לדחות. מצב זה הגביר את הלחץ הדיפלומטי על הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו כאשר שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות, ניקי היילי ביקרה בקינשאסה באוקטובר 2017 והפצירה שהבחירות יתקיימו עד סוף 2018. ועדת הבחירות בתגובה הקדימו את מועד הבחירות מ-2019 לדצמבר 2018. הבחירות שהתקיימו ב-30 בדצמבר 2018.
ב-10 בינואר 2019 הוכרז כי פליקס צ'יסקדי נבחר לנשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו[1]. הוא הביס את מנהיגי האופוזיציה האחרים, מרטין פיולו ועמנואל רמזאני שדארי, אשר נתמכו על ידי קבילה.
חיים אישיים
קבילה נישא לחברתו רבת השנים, אוליב למבה דה-סיטה (Olive Lembe di Sita), ב-17 ביוני 2006. השניים חולקים בת בשם סיפא, על שם אימו של ז'וזף, בתם נולדה בשנת 2000, טרם נישואיהם.
ביבליוגרפיה
- Autesserre, S. (2008). The Trouble with Congo-How Local Disputes Fuel Regional Conflict. Foreign Aff., 87, 94.
- Gegout, C. (2005). Causes and consequences of the EU's military intervention in the Democratic Republic of Congo: a realist explanation. Eur. Foreign Aff. Rev., 10, 427.
- Mària SJ, J. F., & Devuyst, E. (2011). CSR and development: A mining company in Africa. Journal of management development, 30(10), 955-967.
- Lalji, N. (2007). The resource curse revised: Conflict and Coltan in the Congo. Harvard International Review, 29(3), 34.
- Rupiya, M. R. (2002). A political and military review of Zimbabwe’s involvement in the second Congo war. In The African stakes of the Congo war (pp. 93-105). Palgrave Macmillan US.
קישורים חיצוניים
- ז'וזף קבילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^
אי-פי, רויטרס, בניגוד לציפיות, מועמד האופוזיציה בקונגו ניצח בבחירות לנשיאות, באתר הארץ, 10 בינואר 2019
ז'וזף קבילה36093979Q57416