מוחמד ג'וואד זריף
.jpg) | |||||
| מוחמד זריף, 2021 | |||||
| לידה |
7 בינואר 1960 (גיל: 64) טהראן, המדינה האימפריאלית של איראן | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | איראן | ||||
| מפלגה | עצמאי | ||||
| |||||
| |||||
מוחמד ג'וואד זריף (בפרסית: محمد جواد ظریف, נהגה בפרסית: מוֹהמד ג'וואד זריף; נולד ב-7 בינואר 1960) הוא פוליטיקאי ודיפלומט איראני שכיהן כשר החוץ של איראן. מאז שנות ה-90 כיהן בעמדות משמעותיות בקבינט ובדיפלומטיה, בהן סגן שר החוץ ושגריר איראן באו"ם.[1]
ראשית חייו
זריף נולד ב-7 בינואר 1960 בטהראן. הוא למד יחסים בינלאומיים באוניברסיטה המדינה בסן פרנסיסקו. בהמשך למד באוניברסיטת דנוור, וב-1988 קיבל תואר שלישי במשפט ומדיניות בינלאומיים. זריף נשוי ולו בן ובת שנולדו בארצות הברית. הוא דובר אנגלית שוטפת.
קריירה
לפי זכרונותיו של שליח האו"ם לשעבר ז'אן דומיניקו פיקו, היה זריף מעורב כדיפלומט זוטר במשא ומתן לשחרור בני ערובה אמריקאים שהוחזקו בידי חמושים תומכי איראן בלבנון.[2] למרות שבאותו זמן ארצות הברית לא הבטיחה לבצע מחווה הדדית של רצון טוב, זריף המשיך לעסוק בשיפור היחסים.[3]
בשנת 2000 כיהן זריף כיושב ראש פגישת ההכנה האסייתית לוועידה העולמית נגד גזענות וכיושב ראש ועידת האו"ם לפירוק מנשק. זריף הוא גם פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת טהראן. הוא כיהן כסגן הנשיא האחראי על תחום יחסי החוץ באוניברסיטה האסלאמית אזאד (מעין "אוניברסיטה פתוחה" איראנית[4]) בשנים 2010–2012. היה חבר בוועד המנהל של העורכים במספר מגזינים מקצועיים כגון Iranian Journal of International Affairs ו-Iranian Foreign Policy וכתב באופן נרחב אודות פירוק מנשק, זכויות אדם, משפט בינלאומי וקונפליקטים אזוריים.
בין השנים 2002–2007 כיהן כשגריר איראן באו"ם. שמו קושר ל-"Grand Bargain", תוכנית לכאורה שמטרתה להגיע לפתרון נושאים בעייתיים בין ארצות הברית לאיראן ב-2003. בזמן כהונתו באו"ם קיים פגישות פרטיות עם מספר פוליטיקאים אמריקאים, כולל הסנטורים דאז ג'ו ביידן וצ'אק הייגל. הוא התפטר מתפקידו ב-6 ביולי 2007.
ב-2007 היה זריף נואם ראשי בכנס של המועצה האמריקאית-איראנית שנערכה בניו ג'רזי וכללה את צ'אק הייגל, דניס קוצ'יניץ' וניקולאס כריסטוף ודנה ביחסי איראן-ארצות הברית ובדרכים אפשריות להגביר את הדו-שיח בין המדינות ולהימנע מקונפליקטים.
ב-15 באוגוסט 2013 החל לכהן כשר החוץ של איראן (במקום עלי אכבר סאלחי), לאחר שנבחר לתפקיד על ידי חסן רוחאני והבחירה אושרה בפרלמנט.
ב-25 בפברואר 2019 הודיע זריף על פרישתו מתפקיד שר החוץ,[5] אך נשאר בתפקיד לאחר שהנשיא חסן רוחאני דחה את התפטרותו.[6] הוא סיים את תפקידו ב-25 באוגוסט 2021 וחוסיין אמיר-עבדולהיאן נבחר להחליפו על ידי נשיא איראן הטרי, אבראהים ראיסי.[7]
השקפותיו
ב-5 בספטמבר 2013, לאחר שאיחל בטוויטר "ראש השנה שמח",[8] הוא הוסיף והגיב שאיראן לא מכחישה את השואה, ובכך הבדיל את הממשלה האיראנית החדשה מעמדותיו הלוחמניות של נשיא איראן הקודם מחמוד אחמדינז'אד. אמיתות ציוצו של זריף בטוויטר אושרה בידי כריסטיאן אמנפור, כתבת ה-CNN.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוחמד ג'וואד זריף |
אתר האינטרנט הרשמי של מוחמד ג'וואד זריף
מוחמד ג'וואד זריף, ברשת החברתית פייסבוק
מוחמד ג'וואד זריף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מוחמד ג'וואד זריף, ברשת החברתית אינסטגרם- סוכנויות הידיעות, יעלון מול השר האיראני; זריף: השואה - טרגית, באתר ynet, 2 בפברואר 2014
- זריף: להפסיק להשתמש במונח "האופציה הצבאית על השולחן", באתר nrg, כתבה מ-19 בדצמבר 2013
- בשורה הראשונה: יעלון נכח בנאום של זריף, באתר nrg, מ-3 בפברואר 2014
- סוכנויות הידיעות, לראשונה: קרי ייפגש עם שר החוץ האיראני באו"ם, באתר nrg, 23 בספטמבר 2013
הערות שוליים
- ^ איראן: מוחמד ג'וואד זריף ימונה לתפקיד שר החוץ - וואלה חדשות, באתר וואלה!, 29 ביולי 2013
- ^ Cesar Chelala, Will this be another lost opportunity with Iran?, 19 באוגוסט 2013
- ^ Iran's Foreign Minister Nominee Seen as Olive Branch to US, Voice of America, 29 ביולי 2013
- ^ דודי כהן, קרב על כסף וכוח: אחמדינג'אד נגד האוניברסיטה, באתר ynet, 2 ביולי 2010
- ^ מערכת ערוץ 20, שר החוץ האיראני, מוחמד זריף, הודיע על התפטרותו, באתר ערוץ 20, 25 בפברואר
- ^ זריף נשאר בתפקידו: "מודה לאזרחי איראן על התמיכה", באתר וואלה!, 27 בפברואר 2019
- ^ ראיסי הציג את שר החוץ שלו: קיצוני שאיים "להחריב את ת"א", באתר ynet, 11 באוגוסט 2021
- ^ "רק איראני אחד הכחיש את השואה - והוא איננו" - וואלה חדשות, באתר וואלה!, 5 בספטמבר 2013
39012324מוחמד ג'וואד זריף