ג'ובאני פרטיצ'יפאציו הראשון
ג'ובאני פרטיצ'יפאציו הראשון (באיטלקית: Giovanni I Participazio; נפטר בשנת 837) היה הדוכס ה-12 של ונציה. ג'ובאני כיהן כדוג'ה מאז מותו של אחיו בשנת 829 ועד מאסרו והדחתו בשנת 836.
קורות חיים
בעת שאביו של ג'ובאני - אגנלו כיהן כדוג'ה, ובעת שאחיו הבכור ג'וסטיניאנו שהה בקונסטנטינופוליס, מינה אגנלו את ג'ובאני לתפקיד דוג'ה לצידו. מינוי זה נועד לחזק את אגנלו הפרו-פרנקי במאבק בין הסיעות שנאבקו באותה עת על עתידה של ונציה - תומכי העצמאות הרפובליקנים, תומכי ההישארות כחלק מהאימפריה הביזנטית ותומכי ההצטרפות לאימפריה הפרנקית. ג'ובאני היה ידוע בנטיותיו הפרנקיות והמינוי נועד לחזק פלג זה.
עם שובו של ג'וסטיניאנו מקונסטנטינופוליס, הוא הדיח את אביו ואחיו ועלה לשלטון. ג'ובאני הוגלה לזאדר ולימים עבר לקונסטנטינופוליס. בתום כהונתו של ג'וסטיניאנו, ובהיעדר ילדים שירשו אותו, התיר ג'וסטיניאנו לג'ובאני לשוב מגלותו בשנת 829, ולאחר מותו של אחיו נבחר לדוג'ה.
ג'ובאני המשיך את המיזם שהחל אחיו - הקמת בזיליקת מרקוס ה"קדוש" שנועדה לשכן את גופתו של מרקוס ה"קדוש" אשר נגנבה מאלכסנדריה שבמצרים במצוות ג'וסטיניאנו.
תקופת כהונתו של ג'ובאני התאפיינה במאבקי כוח. בתקופה זו שב אובלריו אנטנוראו מגלותו בקונסטנטינופול. אובלריו נחת בראש צבא בויגיליה בסמוך למאלמוקו וטען לזכותו לכס הדוג'ה. ג'ובאני תקף את ויגיליה ומאלמוקו ושרף אותם, הרג את אובלריו והציג את ראשו הכרות בכיכר סן מרקו. מרד נוסף שאירע בתקופת כהונתו הביא לכהונה זמנית של קארוסו כטריבון. בזמן מרידה זו נמלט ג'ובאני לחצרו של לות'ייר הראשון, מלך איטליה, אולם תוך זמן קצר אסף צבא, כבש מחדש את העיר, אסר את קארוסו ועיוור אותו.
שלטונו הנוקשה של ג'ובאני הביא לכך שאצולת ונציה הפסיקה לתמוך בו, ובמרידה נוספת, שבראשה עמד מאסטיליצ'י בשנת 836, נתפס ג'ובאני במפתיע בצאתו מכנסייה, והוא הוצא להורג.
| הקודם: ג'וסטיניאנו פרטיצ'יפאציו |
דוכסי ונציה 829–836 |
הבא: פייטרו טראדוניקו |
25057258ג'ובאני פרטיצ'יפאציו הראשון