ג'ובאני פזארו
גובאני פזארו (באיטלקית: Giovanni Pesaro; 1 בספטמבר 1589 - 30 בספטמבר 1659) היה הדוכס ה-103 של ונציה. פזארו כיהן כדוג'ה מאז בחירתו ב-8 באפריל 1658 ועד פטירתו.
קורות חיים
ג'ובאני פזארו נולד בוונציה לווטור פזארו (Vettor Pesaro) ולאלנה סורנצו (Elena Soranzo). פזארו זכה להצלחה בשירות לה סרניסימה ומונה מספר פעמים לתפקיד הקונסיליירי (היועץ האישי) של הדוג'ה, וכן כיהן כחבר בסנאט ונציה, ושירת את הרפובליקה בתפקיד שגריר בחצר האפיפיור. לאחר שסיים את כהונתו כשגריר מונה לתפקיד פרוקורטור.
בשנת 1642 נטש פזארו כיתת חיילים עליה פיקד ונמלט מהאויב - מעשה שפגע בשמו. כמו כן הואשם פזארו מספר פעמים בשחיתות ובשימוש לרעה בסמכותו.
לאחר מות אשתו, לוציה באבאריגו, בת למשפחת אצולה ונציאנית עשירה, נשא לאישה את עוזרת הבית שלו, שמוצאה ממשפחת עוני, ואחיה גורש מהרפובליקה בשל פשעיו. מעשה זה נחשב שערורייתי בחברה הגבוהה הוונציאנית.
על אף שערוריות אלו הצליח פזארו לזכות בפופולריות רבה בקרב האצילים אולם בשל שחיתותו היה שנוא על פשוטי העם. בתקופת מלחמת כרתים במסגרתה נאבקה לה סרניסימה עם האימפריה העות'מאנית על השליטה באי כרתים, עמדה הרפובליקה על סף פשיטת רגל. פזארו נאם בפני המועצה הגדולה (Maggior Consiglio) של העיר ושכנע את האצילים להמשיך במלחמה ולא לוותר על האי כרתים. הוא אף הבטיח לתרום למאמץ המלחמתי 6,000 דוקטים מהונו האישי. מעשים אלו הובילו להחלטה להמשיך בלוחמה והעלו את קרנו של פזארו, ולכן, ב-29 במרץ 1658 עת נפטר הדוג'ה ברטוצ'ו ואליירו, היה פזארו המועמד המקובל על כולם לתפקיד הדוג'ה, ובבחירות שנערכו ב-8 באפריל 1658 נבחר בהצבעה הראשונה.
גורם נוסף שהביא לבחירתו של פזארו היה היותו צעיר מהמועמדים האחרים, ועל כן הועדף עליהם (לאור הכהונות הקצרות של קודמיו והמלחמה הממושכת אשר פגעה בכלכלת העיר).
עם בחירתו נאלץ פזארו להתמודד עם המלחמה מחד, ועם הכלכלה הקורסת של העיר מאידך. לחצים אלה הביאו לנפילתו למשכב זמן קצר לאחר בחירתו. כמו כן, בחירתו לא הביאה לו פופולריות, והוא נותר שנוא בקרב ההמונים. פזארו נפטר ממחלתו ב-30 בספטמבר 1659 ונקבר בטקס רב רושם.
קישורים חיצוניים
הקודם: ברטוצ'ו ואליירו |
דוכסי ונציה 1658–1659 |
הבא: דומניקו קונטאריני השני |
24695238ג'ובאני פזארו